ראשי » תרבות » קולנוע

"ליד הים": עד כמה בראנג'לינה טובים ביחד?

סרטה השלישי של אנג'לינה ג'ולי כבמאית שגם כתבה את התסריט, לוקח את הזוג ההוליוודי למחוזות הקולנוע האירופאי האיטי והמהורהר. סקרנות מהולה במציצנות מתגנבת ללב הצופה ולמסך הן בעקבות שיתוף הפעולה של פיט וג'ולי והן בשל העלילה, אך העניין הטבעי מתפוגג מיד עם ההבנה שמדובר בסרט ובזוג תקועים בניוטרל

 

"ליד הים", סרטה השלישי של אנג'לינה ג'ולי כבמאית, הוא אולי סרטה האישי, המקורי והחושפני ביותר. ג'ולי לא רק לוקחת על עצמה את מטלת הבימוי אלא אף חתומה על הסרט כתסריטאית וכשחקנית הראשית, ואם זה לא מספיק, מי שמככב מולה, ועוד בתפקיד הבעל, הוא לא אחר מאשר בעלה בחיים, בראד פיט, והשניים הם אף המפיקים המרכזיים של הסרט.

עוד כותרות ב-nrg:
• יכול להיות שסקס כבר לא מוכר?
• בן כספית: "אם למישהו מגיע איידס, זה לו"
• אדל מתחפשת לעצמה ויוצרת את מתיחת השנה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

נקודת הפתיחה הזאת טוענת את הסרט, כבר מראשיתו, בסוג של סקרנות מהולה במציצנות וכן בשאלות שאנו אולי לא רגילים להרהר בהן בעת צפייה בסרט עלילתי, כמו: האם מה שאנו רואים על המסך מנסה לשקף, בין השורות, בדרך כזאת או אחרת, רגעים מחייהם האמיתיים של היוצרים שמאחורי היצירה? היכן מסתיימת המציאות ומתחילה האומנות? האם ישנה הפרדה מוחלטת ביניהם או שאולי הם מתערבבים במקרה או בכוונה והיצירה היא מעין כתב חידה אשר פתרונות לה אין, אך רמזים לה בשפע...? אם בוחנים את "ליד הים" ככזה, הקונספט המתבקש הוא של מעין "ערב טוב עם גיא פינס" פוגש את "אזור הדמדומים" פוגש את אלן רנה אם תרצו. "ליד הים", מהפריימים הציוריים הראשונים שלו, משיר הפתיחה הנעים שלו, מכריז על עצמו כרחוק מאוד מהקולנוע והסגנון האמריקאי, זה שהפך את צמד השחקנים שלו לכוכבים. זהו סרט שסגנונו אירופאי להחריד – איטי, מהורהר, אניגמטי, מינימליסטי, כזה המנסה להיות עמוק ומורכב ולמרוד בשטחיות שהוליווד לרוב מייצגת, כאשר בראש ובראשונה מטרתו היא להיות אומנותי ואישי ככל שניתן ולא ממוסחר. אך למרות הצהרת הכוונות המעניינת והפתיחה המרשימה המכניסה אותנו למעין אווירת סרט סבנטיז אירופאי, משהו כאן לא עובד ומרגיש תקוע בניוטרל כמו צמד הגיבורים שלו."ליד הים" עוקב אחר זוג אמריקאי נשוי אשר באמצע טיול מחליט לעצור בעיירה קטנטנה ופסטורלית ליד הים. ונסה (ג'ולי) היא רקדנית לשעבר. בעלה, רולנד (פיט) הוא סופר לשעבר. הם שוכרים חדר במלון המקומי ומנסים לשקם את הנישואין שלהם אשר חוו משבר. הקושי ביחסים ביניהם אף נותן את אותותיו בחייהם המקצועיים, שכן רולנד מתקשה לכתוב ו-ונסה זנחה את עיסוקה כרקדנית ומתנהלת כמהלכת מתוך שינה. הכל משתנה כאשר ונסה מגלה יום אחד חור בקיר חדרם שבמלון. במהרה היא מתחילה להציץ דרכו בזוג הצעיר המבלה ירח דבש בחדר השכן. כאשר בעלה מגלה גם הוא את החור, הם מתחילים להציץ יחד בזוג הצעיר. האם העיסוק המשותף הזה יצליח איכשהו לקרב ביניהם לשקם את נישואיהם? "ליד הים" הוא סרט יפהפה בכל הנוגע לצד הוויזואלי שלו. הוא צולם כולו במלטה וסצנות החוץ הציוריות והפסטורליות שלו עושות חשק לצאת לטיול, אך בוא נאמר שגיבורי הסרט אינם החבר'ה האידיאליים שתרצו לצרף למסע שלכם. דמותה של ג'ולי בסרט, המתקשה להוציא הגה מפיה ומהלכת בסרט כמעין זומבי חיה-מתה, היא על סף הבלתי נסבלת. העלילה מספיקה למלא בקושי סרט של שעה ונמתחת על פני שעתיים ארוכות ויותר. עבודת הבימוי המכילה בתוכה כמה רעיונות יפים ומעניינים הולכים במהרה לאיבוד בתוך רגעים מפוהקים ונטולי השראה. בסופו של דבר הצפייה בסרט עושה רושם של צפייה בראף-קאט, שסרט טוב בהרבה קבור בתוכו.

ההשוואה המתבקשת ל"ליד הים" היא כמובן מול "מר וגברת סמית'", קומדיית האקשן הרומנטית אשר הפגישה לראשונה בין פיט וג'ולי על המסך והפכה אותם לזוג מחוצה לו. שם, כזכור, הם גם שיחקו זוג נשוי המצוי במשבר, אך אם שם הם שפעו כריזמה ונהנינו לראות את המאבקים המוטרפים שהם ניהלו והתאהבנו מיד בכימיה שביניהם, "ליד הים" מעמיד כל זאת למבחן מחודש, ונכשל. הסרט מנסה לחשוף ולנטרל את הפנטזיה ההוליוודית, ובעיקר את קונספט ה-"והם חיו באושר ועושר...", וזאת מבלי להציע סיפור מעניין או דמויות מעניינות שיהיה לנו אכפת מהן. התוצאה היא של סרט נאה לעין, אך נמרח, נמתח ובעיקר משעמם.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg