אתרים מומלצים

סיימתי לערוך את הטור של אריק, ונסעתי לבי"ח

"פתחתי טלוויזיה על שקט, וערכתי במחשב הנייד את התיקונים האחרונים. להרף עין הרמתי את הראש והבטתי במסך. פניו של אריק הביטו אליי. לא הבנתי. הגברתי את הווליום. המבזקנית הודיעה: ״הזמר אריק איינשטיין הובהל במצב קשה לבית החולים איכילוב״

שעות הבוקר של ה-26 בנובמבר 2013, בדיוק לפני שנתיים, היו סוג של אופוריה או לידה מחדש עבור כל מי שהיה חלק מעיתון מעריב. באותו לילה אמור היה להתחיל תהליך ההורדה לדפוס של גיליון "סופשבוע", מוסף סוף השבוע האיכותי אך הצנוע של העיתון ביחס ליריבו הגדול והחזק, "7 ימים" של ידיעות אחרונות.

• הטור האחרון של אריק איינשטיין

יחסית לשבועות, לחודשים ואפילו לשנים האחרונות, עד אותו יום, ניכר היה באנשי מעריב, עיתונאים, עורכים ומנהלים שהם הבינו שמדובר בקרב אבוד, ואין מנוס שבסופו של המאבק, העיתון הכושל כלכלית, שאיבד מעוצמתו, ייסגר ויתפזר ברוח. אלא שאנשי העיתון ניסו בכל דרך להציל את הטיטאניק מלעלות על הקרחון.

אריק איינשטיין. הנורה האדומה לא נדלקה צילום: אלי דסה

אבל באותו יום, לפני שנתיים, הייתה תחושה של נס מהשמיים. אחרי שנים ארוכות שבהן מעריב הפסיד כמעט כל מערכה מול ידיעות אחרונות, הוא החזיק פתאום בנכס שלא יסולא בפז. קראו לו אריק איינשטיין, שהסכים לכתוב עבור העיתון טור שבועי. זה היה אמור להפוך לקו פרשת המים של העיתון - לחיות או לחדול, למות או להמשיך להיאבק על קיומו. באותן שעות הסתיים מאמץ אדיר להביא את אריק לכתוב לעיתון טור אישי, שיתפרסם כל שישי בעמוד המרכזי של המוסף.

עוד ב-nrg:
• אינספור שבילים: יומן המסע של אריק איינשטיין
• מתוך העצב: הרגעים שאריק איינשטיין הצחיק אותנו
• הכתבות הכי שוות - בעמוד הפייסבוק שלנו

ידיעות אחרונות התפאר בטור של אייקון גדול אחר, שלמה ארצי, ובפעם הראשונה אחרי שנות דור, בקרליבך הצליחו להביא סוג של נשק שובר שוויון, ואולי למעלה מכך. אני כותב למעלה מכך, לא להמעיט מערכו של ארצי הנהדר, אלא כיוון שהנה נפלה כאן הזדמנות נדירה, חד פעמית, להיחשף למי שהתבדל וכמעט נמנע מלהשמיע את קולו לאורך השנים. אריק הזכיר בנפקדותו הציבורית את אותו מחברו של התפסן בשדה השיפון, סלינג׳ר, דמות נחבאת ומסתורית שהפך למושא הערצתם של מיליוני אמריקנים.

אפילו במחלקה המסחרית הגוססת של העיתון ניכרו באותם ימים, מאז התברר שאיינשטיין מצטרף, סימני חיים, והמנהלים סיפרו כי מאז הפרסום, נחתם אחרי שנים חוזה ארוך טווח עם חברת מכוניות גדולה, שביקשה לפרסם את עצמה בעמוד שצמוד לטורו של אריק. רגע לפני שכבו האורות, פתאום נדמה היה שזרחה השמש.

זה היה יום שלישי, שעליו נאמר פעמיים כי טוב, אלא שלמרבה הצער הוא הסתיים הכי רע שיש. בצהרי אותו יום, אריק התקשר אלי מטלפון הבזק החסוי שלו. קולו היה כתמול שלשום, אך דאגה ניכרה בו. למרות שהטור הראשון כבר נכתב ונערך, הוא, השואף לשמות תמיד, לא היה מרוצה ורגוע. ״בוא, כנס אלי ונעבור על כמה דברים. יש כמה עניינים לא טובים שצריך לתקן״.

אריק איינשטיין. הלכת לי חבר צילום: ראובן קסטרו

כיוון שהכרתי את אריק באופן אישי כבר 20 שנה, ידעתי שהטלפון הזה יגיע. חששתי אפילו מגרוע יותר - שיתחרט על הטור ויבקש לבטל את כל העניין. כיוון שהסתפק רק בבקשה לתקן כמה דברים, נחה דעתי. קפצתי אליו אחרי הצהריים. סימה סידרה לנו כוס קפה וצלחת עוגיות. הוא היה עצבני מעט, לבוש בחולצת כפתורים שחורה, פתוחה מעל טריקו, ורגע לפני שסימה הלכה לחדרה, היא עוד סיפרה לו שהתקשר אליו רופא עיניים ישראלי שעובד באיטליה, מעריץ גדול שלו, שמבקש לראות את עיניו החולות, כי הוא מאמין שאפשר עוד לעשות משהו.

אריק סינן מילת ביטול נוכח ניסיונות השווא לאורך השנים לשפר את ראייתו, והתפנה לענייננו. כיוון שראה גרוע, הטור שכבר היה מוכן, לא היה מול עיניו, אבל הוא זכר בראשו הכל, ברזולוציות הכי זעירות שיש. פה ביקש ללטש, שם רצה להוריד משפט ולהוסיף אחר. אמרתי לו שיירגע, שהטור נפלא, אבל הוא לא ויתר. בשלב מסוים, התלונן על כאבי גב חזקים. ראיתי שהוא מתקשה והצעתי לו שישעה לנוח, ונמשיך מביתי, בשיחה טלפונית, את התיקונים, שלטעמי לא היו נחוצים. נפרדנו כך. כיוון שתמיד לו כאבים בגב, לא נדלקה אצלו או אצלי נורה אדומה, אבל היינו כבר באותן דקות במדרון החלקלק שהסתיים הכי נורא שיש.

בדרכי הביתה, התקשרו העורכים הראשיים של העיתון לבדוק שהטור בסדר, שאריק בסדר. הם לא האמינו שהעיתון המט ליפול שלהם, זכה כרגע במה שלא יכלו להכיל אפילו במילים. הגעתי הביתה, פתחתי טלוויזיה על שקט, וערכתי במחשב הנייד את התיקונים האחרונים. להרף עין הרמתי את הראש והבטתי במסך השקט. פניו של אריק הביטו אלי מהמסך. לא הבנתי. הגברתי את הווליום. המבזקנית הודיעה: ״הזמר אריק איינשטיין הובהל בדקות האחרונות במצב קשה לבית החולים איכילוב״.

בהיתי במסך. ניסיתי להבין אם אני שומע טוב. הרי באתי ממנו הרגע. היו לו רק כאבי גב. מי חשב... היום הבהיר הזה של 26 בנובמבר, הלך והשחיר במהירות. קרוב לחצות, אני חושב, עמדתי מולו. הוא שכב מלא הדר, יפה כתמיד, חיוור וכבוי עיניים. הלכת לי חבר.

ביום שישי, שלושה ימים אחרי, פורסם טורו הראשון והאחרון של אריק. חודשים אחדים מאוחר יותר, עצם גם מעריב במתכונתו ההיא, את עיניו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg