ראשי » תרבות » טלוויזיה

כפולים: הדרמה הישראלית שעשתה את הלא ייאמן

שמונת הפרקים של דרמת המתח הישראלית הילכו קסם על כל מי שצפה בהם. אמנם בכל הקשור לאקשן טהור יש לנו עד מה ללמוד ולא הכל היה הגיוני בעלילה הסבוכה, אבל ציפיות לעונה השנייה של הסדרה התעוררו מיד עם סיום העונה הראשונה

"אם יש לך את זה - פשוט תלמד את הטקסט, אם אין לך את זה - חפש מקצוע אחר", אמר פעם אנתוני הופקינס, וצפייה בפינאלה של "כפולים" מבהירה את אמיתות המשפט (בשתי מילים: מיקי לאון).

עוד כותרות ב-nrg:
• מה סוד ההצלחה של עדן בן זקן?
• שני שירים חדשים בבכורה לעידן רייכל
• "הישרדות" מזכירה את מה שרצינו לשכוח
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

שמונת הפרקים של דרמת מתח אינטנסיבית גרמו לחצי מדינה לכסוס ציפורניים, ולחצי השני לבקש מהחצי הראשון לא לעשות ספוילרים, כי הם עוד לא ראו. באזז מדרמה ישראלית? גם זה יכול לקרות. "כפולים" הפכה ליצירה מדוברת ומתוקשרת, והערפול המכוון של יוצריה ובית השידור שלה, "קשת", שיחק לטובתה. המומנטום הלך ונצבר, והיה קשה להתנתק ממנה. עד הפינאלה שבה הכל בא על פתרונו - אחלה, אבל למה להאכיל בכפית - למעט השאלה, האם תהיה עונה שנייה? נגיד, בשנתיים הקרובות? לאלוהי קשת החשאי הפתרון. "כפולים" לא היתה יצירה מושלמת, אבל היא הילכה קסם על מי שצפה בה. אי אפשר היה לא להיתפס לפרשייה הביטחונית הסמי־מציאותית ולבקש את פתרונה. החידה מי הפעיל את חמשת הישראלים ברוסיה, נענתה בהדרגה, כשפערי המידע בין הצופים לדמויות, ובין הדמויות לבין עצמן, בונים מתח מצוין. עמית כהן ומריה פלדמן סיפרו סיפור חזק, והעלילה זרמה בצורה מתקבלת על הדעת. לא הכל היה הגיוני, אבל ברגעים רבים נדמה היה לצופים שהם מקבלים פיסה ממציאות חשוכה, מסתורית, המתרחשת בבסיסים ובמרתפים "אי שם במרכז הארץ". הסצנות בחמ"ל של השב"כ, בפיקודו של לאון ואחריו של מוריס כהן, היו אמינות, והטקסטים שהונחו בפיהם של הגיבורים היו משכנעים למדי. מצד שני, על פאקים גסים באמינות - הסגרה לרוסיה ללא ליווי? מאוד חברמני מצדכם - לא מוכרחים לסלוח. בגירסה האמריקנית ה"כפולים" כבר ייאזקו היטב. בכל מה שקשור לאקשן טהור, יש לנו עוד מה ללמוד.

• סדרה ישראלית ברמה של HBO
• מרגישים את המתח בכל דקה שעוברת
• טלנובלה בפריים טיים של ערוץ 2
אחרי כמה רמזים שנזרקו בפרקים האחרונים, הפתרון הגיע. סייג עמד מאחורי המבצע המסועף, ואף אחד במוסד, בשב"כ או באמ"ן לא עלה עליו. טאאדם. התרת הפלונטר הוגשה בצורה מעט חובבנית, בניגוד גמור לכתיבה המצוינת שאפיינה את הדרמה. בסוף גם היוצרים החליטו לטאטא את הלכלוך לאיזו פינה נידחת. לזכותם יש לציין שלפחות לאורך הפינאלה הם הצליחו לא להתפזר. הצופים לא יכולים לחוש שעבדו עליהם, תשובות ניתנו לכל שאלה (מה היה התפקיד של גבי סילבר, מה היה חלקה של אמה צ'פמן). מי שלקח את כל החומרים העסיסיים ורקח מהם יצירה סוחפת הוא הבמאי, עודד רסקין. רסקין ידע מה הוא רוצה להפיק משחקניו. הוא לקח קאסט מוכר ברובו, אך לא את האיי־ליסט של השחקנים בישראל. דווקא מהם, מהשחקנים שלא חיים ממדורי הרכילות, הוא הרים נבחרת מנצחת. לא היתה אחידות במשחק שהופגן ב"כפולים", אבל השלם הוכח שוב כגדול מסכום חלקיו. על החסרונות של אנחל בונני חיפו פניו היפות, ועל הפגמים במשחק של אחרים חיפו הנוכחות הדומיננטית של לאון והכריזמה הטבעית של מגי אזרזר.

דמותה של אמה בעלת ההבעה האטומה זכתה ללא מעט ביקורת, גם כאן, אבל בסופו של דבר גם אורנה סלינג'ר התגלתה כזרוע משמעותית בכוח. ותמיד נעים להכיר פנים חדשות של שחקניות עולות. את סלינג'ר, בזהותה חדשה, הצופים אמורים לראות בעונה הבאה. גם שון טילסון (שם שהיה לאגדה) יהיה שם. ונטליה אלפסיה־הררי הנשואה. וכל זה יקרה, אם וכאשר. יאללה, עוד אחת
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...