ראשי » תרבות » מוזיקה

תגלית השנה: חנן בן סימון נועז ומטורף

הלחנים שלו מזכירים את של רג'ינה ספקטור, התיאטרליות את טום ווייטס והוירטואוזיות את פרדי מרקורי. אמנם קצת מוקדם לפתוח בסיכומי השנה, אבל ההופעה של חנן בן סימון בלבונטין 7 סגרה את הפינה בנוגע לתגלית הכי גדולה של 2015

גבירותיי ורבותיי, אפשר לסגור את הבסטה. עושה רושם שנמצא המוזיקאי המחונן ביותר שפועל כיום בתל אביב.

עוד כותרות ב-nrg:
• די להתחסדות: תגובה לאסי עזר
• האזינו בעצמכם: אדל העתיקה משיר כורדי?
• המלט באדידס: מאור זגורי מרים לשייקספיר
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

חנן בן סימון, המוכר לכולם מהעונה הראשונה של "דה וויס",  הוא לא רק פרפורמר גדול כפי שהיטיב להציג אותו הריאליטי, לא רק פסנתרן מוכשר וזמר בחסד כפי שהצטייר בעקבות הסינגל החדש Strange Boy, אלא הוא אחד מהמוזיקאים המעניינים והוורסטיליים שנראו פה לאחרונה. עם לחנים שמרפרפים לרג'ינה ספקטור, נגינה תיאטרלית שמהדהדת את טום וייטס וכישרון ווקאלי שמתכתב עם פרדי מרקורי, מצליח בן סימון ליצר נישה מוזיקאלית מיוחדת משל עצמו. אחד הדברים היפים אצל בן סימון, הוא שההופעה שלו נראית כמו שהמוזיקה שלו נשמעת: מעניינת, מקורית, נועזת ומוזרה. אמש (ד') הוא עלה לבמת הלבונטין 7, מלווה ביפעת זיו וגנית פינטו בקולות הרקע, זיו גרינברג על הבס, רוני וגנר על כלי הקשה ואורח חמוש בגיטרה חשמלית - יאנג יוסף. במשך כשעה ורבע זכה הקהל למופע מוזיקאלי-תיאטרלי שכולו נעטף בניחוח ההומור והקסם האישי של בן סימון: הוא התנועע לצד הפסנתר, עלה לשיר על גבי הרמקול, הסיר חולצה, נגע בתקרה ואפילו חבש על ראשו קסדת כדור דיסקו (הוכחות בתמונות).חלק מהשירים ביצע בן סימון עם ההרכב כולו, ואת חלקם בליווי של כלי נגינה יחיד - לעתים קונטרבס, לעתים גיטרה, ולעתים עם הפסנתר לבדו. בכל וריאציה שכזו הצליח חנן לשמור על רמתו הגבוהה כפרפורמר ולהתאים את עצמו לסיטואציה המוזיקלית. כשבמהלך המופע נקרע לגרינברג מיתר בגיטרת הבס, בן סימון תיעל את הזמן להשתעשע עוד עם הקהל וביצע באופן ספונטני את Back to Black, קאבר שזכור לקהל מימיו ב-The Voice, בעוד וגנר ליוותה אותו על הגיטרה והפגינה עוד קצת מהכישרון המוזיקלי בו ניחנה. גם זמרות הליווי עשו עבודה מצוינת. בזכות העיבודים המצוינים לקולות הרקע, הצליחו זיו ופינטו להוסיף עניין מצד אחד, ולשמש כרקע עליו חנן יכול לבלוט מצד שני. והוא בלט. הוא התפרע, וצרח, ירד ועלה, הפגין את יכולותיו הווקאליות בלי חשש. לעתים הייתה תחושה שעבור בן סימון המופע הינו תרגיל באימפרוביזציה, והוא עבר את המבחן בהצלחה גדולה.
המוזיקה של בן סימון נעה איפשהו על הסקאלה שבין אינדי, פופ ואוונגרד. המילים מעניינות והעיבודים מתוחכמים, לעתים מתוחכמים מדי. חנן יוצר מוזיקה לאניני טעם, ולא מוזיקה להמונים. הוא לוקח את שיריו, שבבסיסם הם שירי פופ טובים, ומקצין אותם עד כמה שניתן, מכל בחינה אפשרית. היה יכול להיות מעניין לראות מה יקרה בתעשיית המוזיקה הישראלית אם בן סימון יכתוב מוזיקה קליטה יותר, עם עיבודים קומיניקטיביים יותר. אם שיריו יהיו נגישים יותר, ייתכן שרבים אחרים גם יצליחו להבחין שעוף מוזר, מוכשר ומרתק כמוהו לא נראה פה כבר זמן רב.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg