ראשי » תרבות » קולנוע

מקס הזועם: הסרט המשמעותי ביותר ב-2015

"עולם היורה" ו"מלחמת הכוכבים" שברו את הקופות ורשמו שיאים חדשים של היסטריה, אבל היה זה "מקס הזועם: כביש הזעם" שכבש גם את המסך וגם את הלבבות עם אקשן ללא הפסקה ואג'נדה אקו-פמיניסטית חסרת תקדים. סרט השנה

 
אם מישהו היה טוען שסרט השנה של 2015 יהיה סרט אקשן עם תקציב של 150 מיליון דולר, כנראה שרובנו היינו מנפנפים את המישהו הזה בהנחה שהסרט האהוב עליו הוא אחד מסרטי "מהיר ועצבני". לכן, אין זה יכול להיות מפתיע יותר שהסרט הטוב ביותר שיצא משנת 2015 הוא לא אחר מ"מקס הזועם: כביש הזעם" (תרגום השם מ-Mad Max: Fury Road עדיין טיפה צורם לנו) – לא רק סרט אקשן, אלא גם סרט מדע בדיוני, וגם אחד שבו האקשן, בניגוד לסרטי דומים מהז'אנר שמנסים לרמות אותנו עם "עלילה", לא נגמר לרגע.

עוד כותרות ב-nrg:
• בלעדי: עמיר בניון בביצוע מיוחד ל"נשמתי"
• אין שלום, אין ביטחון, טיטי מלכת יופי גרועה
• איחוד קרוב: רובים ושושנים תופיע אצל קימל?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

"כביש הזעם", הרביעי בסדרת סרטי "מד מקס" שהראשון ביניהם יצא אי שם בשנת 1979, הוא סיפור אודות עולם שלכאורה, אך רק לכאורה, זר לנו לחלוטין. עולם אפל ועני שבו שליט אחד, עולם שבו השליטה על ההמון מתבצעת על ידי הפחדה וגניבה, עולם שבו מי שבבעלותו הגישה למאגרי המים והנפט נחשב לאל. כאמור, "עולם זר", רק עד שעושים את ההשוואה המתבקשת. אך למרות ההקבלה החדה והמפחידה הזו לכדור הארץ ויושביו בשנת 2015, מה שתפס יותר את צופי ומבקרי הסרט הוא הזווית הפמיניסטית הבלתי צפויה בו. רבים היו מופתעים (שלא להגיד רצו להחרים את הסרט בגלל פגיעה ברגשות גבריים רכים - מסכנים) מהעובדה שדמות הגיבור בסרט היא למעשה אישה. למרות שהסרט נקרא "מד מקס" על שמו של, ובכן, של מקס הזועם (בגילומו של טום הארדי הפנטסטי תמיד) הדמות המרכזית בו, שמובילה את הסיפור, היא מעשה פיוריאוסה (שרליז ת'רון), שאפילו ראש מגולח וזרוע מכאנית תותבת לא מצליחות להפוך אותה לפחות ממושלמת.

למראית עין, פיוריאוסה לוחמת למען שחרורן של אחיותיה הנשים, אשר משמשות ככלי קיבול עבור זרעו של המנהיג הרשע. אך המרד האמיתי גדול בהרבה מהצלת קבוצת הדוגמניות הללו, המרד האמיתי הוא הניסיון לשחרר את השליטה ב"אמצעי ייצור", את השליטה באנשים ובמשאבים, להעלים את התלות הזו כדי שכל אדם יוכל להיות חופשי. ניתן לכתוב עוד מילים רבות על הזווית האקו-פמיניסטית שמוצגת ב"מד מקס", אך כידוע לרוב העולם לא אכפת, לא מאקולוגיה ולא מפמיניזם (מי שלא מאמין שיקרא חדשות מדי פעם), ולכן האופן בו המסרים האלה מועברים – קרי האקשן עוצר הנשימה שסוחף אותנו לאורך כל הסרט – הינו חשוב לא פחות מהמסרים עצמם.במאי הסרט ג'ורג' מילר וצוותו הצליחו לייצר יקום ויזואלי (ואודיטורי) מדהים אשר מתעלה על כל סרט פיצוצים ומכוניות מירוץ שראיתם בשנים האחרונות – וזאת למרות שפחות או יותר כל מה שיש ב"מד מקס" הוא אכן פיצוצים ומכוניות. יוצרי הסרט אינם מרגישים את הצורך לרמות את הצופים עם יצירה של איזושהי עלילה שטחית ומלאכותית שתצדיק את השעתיים הללו שלעולם לא נוכל להחזיר בחזרה. הם נותנים לצופים את האפשרות להתייחס לסיפור שמאחורי סכנת האפילפסיה שהם מייצרים אך זה רק בגדר רשות, שכן גם ללא סיפור הרקע - ההנאה מובטחת. "מד מקס" הוא מסוג הסרטים שמזכירים לנו לא את גדולתו של קולנוע מתנשא – אותם סרטים אומנותיים בעלי משמעות תהומית שנגלית רק לקבוצות מסוימות של צופים וכל השאר לרוב מתפדחים להגיד שהיה מעפן (ע"ע "התבגרות" של ריצ'רד לינקלייטר משנה שעברה, סתם נזכרנו במקרה). "מד מקס" מזכיר לנו שגם עם ז'אנרים פופולאריים במיוחד אפשר לעשות משהו שייצא איכותי ובעל משמעות, שיתן לקהל לבחור אם הוא רוצה להנות מהחוויית הצפיה בלבד או לקחת מהסרט משהו מעבר. כיאה לקולנוע מוצלח – הוא לא מפלה ומקבל את צופיו כפי שהם. בחירתו בתור סרט השנה של 2015 הינה גם הכרה במאפיינים הללו וגם קריאה – בואו נעשה עוד כאלה.

• להיט הרשת הכי מוצדק של 2015
• סדרת הטלוויזיה החשובה של השנה
• התופעה המוזיקלית הגדולה של 2015
• 10 הקאברים הגדולים של 2015
• הרגע החשוב בספרות הוא סוף

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg