זמן כיסוי: הקאברים הגדולים של 2015

השנה האחרונה התברכה לא רק בגילויים מוזיקליים חדשים ומפתיעים, אלא גם בחזרה לשירים אהובים מפעם שזכו לעיבודים מרתקים. מלנה דל ריי ועד ג'יימס בלייק, מקאברים לסיימון וגרפונקל ועד קניה ווסט – רשימת עשר גרסאות הכיסוי הגדולות של 2015

מקום 9: Ben Gibbard - Archie, Marry Me

דת' קאב פור קיוטי שחררה השנה את אלבומה השמיני, אבל יכול להיות שהרגע שייזכר מבן גיבארד של 12 החודשים האחרונים הוא הקאבר הזה לשיר המלהיב של אולווייז.

הביצוע הוקלט בהופעה מ-2014, אבל הקטע שוחרר לרשת רק בינואר ואפשר להניח שעשה לבבות בלא מעט קולג'ים אמריקאיים. פעם חשבתי שאין דבר מושלם יותר מבדידותו ההרואית של הפסנתר. היום חבטות מונוטוניות על קלידים קצת משעממות אותי, אבל החיבור הניכר של גיבארד לשיר - אותו הגדיר כפייבוריט שלו אשתקד – בכל זאת עושה משהו.
 

מקום 8: David Bazan - Read My Mind

הקאבר של דייויד באזאן לקילרס הוא חלק מפרויקט של הלייבל Polyvinyl, שמעביר מאמן לאמן טייפ 4 ערוצים איתו כל אחד מקליט שני שירים. הסולן של Pedro The Lion לשעבר בחר באחד הלהיטים היותר מוצדקים בקריירה של ברנדון פלאוורס ואיזן את הפומפוזיות שלו עם הגשה כנה וצנועה. 
 

מקום 7: PHOX - I Miss You

השנים חולפות ופתאום בלינק 182 צצים במגירת הנוסטלגיה. הקאבר הזה נחת עליי כמו צו מילואים שמנסה להחזיר אותי לתקופות שלא החלטתי אם אני מתגעגע אליהן או מתעב אותן. מקדם הנוסטלגיה גבוה כי בלינק היא להקה שמפסיקים לשמוע בגיל מסוים, אבל במקרה של I Miss You המפגש המחודש לא מעורר מבוכה. הגרסה של השישייה מוויסקונסין עשירה יותר מוזיקלית, אבל אוורירית באופן שמפנה מקום ובצדק לדומיננטיות של הסולנית מוניקה מרטין.
 

מקום 6: Lana Del Rey - Some Things Last a Long Time

כמו שיש סופרים של סופרים יש גם מוזיקאים של מוזיקאים, ודניאל ג'ונסטון הוא אחד כזה בגזרת האינדי. לאו דווקא בגלל חדשנות יוצאת דופן, יותר בזכות העובדה שמדובר באאוטסיידר של אאוטסיידרים.

אם שמעתם מוזיקה "אלטרנטיבית" ב-20 השנים האחרונות אין הרבה סיכוי שאחד האמנים האהובים עליכם לא הקליט שיר שלו. לנה דל ריי תרמה להפקת סרט חדש על חייו וחתמה בקאבר שמוכיח שוב שלא רק האהבה של ג'ונסטון לאקסית שלו נשארה הרבה זמן, גם האמנות שלו.
 

מקום 5: Twin Caverns - Gold Digger

הטוויסט הכי גדול ביחס למקור שייך לצמד האוסטרלי מסידני, שלקח את אחד השירים המצליחים בקריירה של קניה ווסט ועשה לו מהפך אורנה דצי אם להשתמש ברפרנס תרבותי משנת 2005, בה הוא יצא. האלקטרוניקה הצחה, פריטות הגיטרה שמחליפות את הסימפול של ריי צ'ארלס והשירה של לואיז מילר, ששולטת בטקסט עם הדגשות אלגנטיות והטעמות מדויקות, מאירים את הגולד-דיגרית המדוברת באור שונה לגמרי.
 

מקום 4: Erykah Badu - Hotline Bling

הנציג היחיד ברשימה שגם הגרסה המקורית שלו יצאה השנה. אפשר להבין למה: השיר של דרייק ממש עושה חשק להצטרף, ועבור מיטיבי לכת ותנועה גם לשחזר את הריקוד המפורסם ביותר של 2015.

אריקה באדו מתחילה בנאמנות לגרסה המקורית ומסיימת במחוזות הניאו-סול, מאפשרת לבחון את הפרספקטיבה המגדרית בטקסט כי אצלה הפנייה נעשית מאישה לגבר, ובעיקר עושה כיף כמו שבנות רוצות עם הקלטה פארודית של המשיבון שלה. לא מספיק מעניין? את השיר היא הקליטה עם הבן המשותף לה ולאנדרה 3000 מאאוטקאסט. בשנייה 4:44 מסתתרת קריצה לשיר פרידה גדול אחר, ושני הרמזים אמורים להספיק כדי לזהות אותו.
 

מקום 3: Chromatics - Girls Just Wanna Have Fun

יש אנשים שמחכים לאלבום חדש של כרומטיקס כמו שאחרים מחכים לשלום במזרח התיכון. בינתיים הם מסתפקים בלא פחות משבעה קאברים להמנון הפמיניסטי מהאייטיז של סידני לאופר, שהוא בעצמו גרסת כיסוי לרוברט הזארד. כל אחד מוכיח בדרכו את היכולת שלהם בהפקת יהלומי פופ בוהקים. וריאציית הדאב נקייה מתופים ומתערסלת יותר מכולן בערפל החלומי ובביצוע מופנם המזכיר את העובדה שאם בנות רק רוצות ליהנות אז כנראה שבינתיים הן לא.
 

מקום 2: Girl Band - Why They Hide Their Bodies Under My Garage

הקאבר הזה נע בכיוון הפוך לגמרי מרוב עמיתיו לרשימה: הרביעייה הדבלינאית לקחה את השיר של המפיק הבריטי Blawan, קטע טכנו מנומנם למדי שיצא לפני שנתיים, והקיאה עליו את ה-DNA המוזיקלי שלה: האיצה את הביט הרפיטטיטיבי, הוסיפה ערימות של פאנק ונויז, והכניסה לשיר דינמיקה של טירוף ספירלי שגורם לתהייה מהכותרת להישמע כמו השאלה הכי חשובה בעולם. הקליפ, אחד היפים שיצאו השנה, מציג את הכוח שיש למוזיקה באופן מקורי ומטורלל.
 

מקום 1: James Blake - The Sound Of Silence

הקלאסיקה של סיימון וגרפונקל ממשיכה למשוך גרסאות כיסוי, כאילו שלא עברו יותר מחמישה עשורים מאז הגלגול הראשון והאקוסטי למהדרין שלה.

רק השנה היא זכתה לקאבר מטאליסטי של דיסטרב ואינטרפרטציה גרובית של נטלי פרס, אבל אף אחת מהן לא קולעת לתדר הסנטימנטלי של גרסת המקור כמו הביצוע של אשף האלקטרוניקה המינימליסטית  מלונדון, אליו חבר בקולות ג'סטין ורנון מבון איבר. אולי אפילו לא גרסת המקור עצמה, שפתאום נשמעת עולצת ומוארת מדי.

הקאבר של בלייק, שהוקלט בעקבות מוות של חבר קרוב, נפתח ומסתיים בצליל דמוי צופר מאיים, ובתווך המפלט שמציעה המוזיקה: הפניית המבט לרגע הבודד והמנוכר שמבוטא בשורת הפתיחה המפורסמת וייפוי מקסימלי שלו. בגרסה של בלייק – עגמומית יותר, מהורהרת יותר, ספקנית יותר – זה באמת נשמע כאילו הוא שר לבד בחשכה, והפנייה אליה כחברה טובה מעולם לא נשמעה צינית ועצובה יותר.
 

• להיט הרשת הכי מוצדק של 2015
• סדרת הטלוויזיה החשובה של השנה
• התופעה המוזיקלית הגדולה של 2015
• הסרט הכי משמעותי ב-2015
• הרגע החשוב בספרות הוא סוף
• ההצגה המפתיעה של השנה
• מוסר ההשכל החשוב של השנה
• האלבום ששבר את כל השיאים