ראשי » תרבות » קולנוע

"האיש שנולד מחדש": קולנוע במיטבו

פואמה ויזואלית, הרהור קולנועי, דממה זועקת. אפשר להתווכח אם החדש של אלחנדרו גונזלס אינריטו ראוי לתואר סרט השנה, אבל הוא בהחלט מצדיק כל פרס אחר שיקבל בטקס האוסקר הקרוב, עם דגש על משחק מצוין של דיקפריו וצילום מרהיב של עמנואל לובצקי

 
טבע פראי בחורף. נחל זורם ביער. פכפוך מים. אט-אט קני רובים ודמויות ציידים נכנסות לפריים, מתמזגות לתוכו בטבעיות מרשימה, כאשר ברקע, בין העצים, חיה שעוד רגע יפשטו את עורה עדיין עומדת, עדיין נושמת. רעש הצליפה בה נקלט היטב באוזניהם של ציידים אחרים מאותו שבט, מאותה משלחת ציידי עורות שעסוקה בשלל שכבר צדה. הם אינם מודעים לכך שעוד רגע קט הם יהפכו בעצמם לטרף.

עוד כותרות ב-nrg:
• לא קלאסי: השירים הגסים של מוצרט
• לא הכל אבוד: טל פרידמן מגניב כרוני
• ג'ני אמזונה במטבח ולירון אכלה אותה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

רגעי הפתיחה המרהיבים והאכזריים של "האיש שנולד מחדש", סרטם החדש של הבמאי אלחנדרו גונזלס אינריטו והצלם עמנואל לובצקי (זוכי האוסקר של השנה שעברה עבור "בירדמן"), רומזים על המשכו, המפתיע והאכזרי לא פחות. זהו סרט-לירי-אינטלקטואלי, פואמה-ויזואלית, הרהור-קולנועי או תקראו לזה איך שפאקינג בא לכם, על היופי, ההפכפכות והמסוכנות של טבע האדם והאדם שבטבע.

• דיקפריו מודה: זה הסרט הכי קשה שעשיתי בחיים אך ראשית כל "האיש שנולד מחדש" הוא קולנוע במיטבו. אולי לא יצירת מופת שתיזכר לדורות, אך קולנוע טהור, מזוקק, חד קונספטואלית, משובח ויזואלית, לרגעים עוצר נשימה, מסוג הסרטים שעבורם נועד המסך הגדול וכמובן - תזכורת ראויה לכוחה של אומנות הקולנוע להסב הנאה ולעורר מחשבה כאחד. בסגנונו המיוחד זהו סרט שקט מאוד, אחד השקטים ביותר שנצפו מזה זמן ורגעיו החזקים הם דווקא רגעים אלו של סיפור פשוט המורכב מתמונות וסאונד בלבד. בבסיסו, "האיש שנולד מחדש" הוא סוג של מערבון (אפשר לכנותו "פרה-מערבון" שכן הוא מתרחש בסביבות 1820) ובנקודה זו אפשר להשוות אותו למערבון נוסף המוקרן בימים אלו על מסכינו – סרטו של טרנטינו "שמונת השנואים", שכן יש ביניהם לא מעט נקודות דמיון. מעבר לז'אנר, מדובר בסרטים גבריים המתרחשים בטבע פראי, משולל כל רסן, בו גבריות נמדדת על פי היכולת לצוד, לנקום ובעיקר לשרוד. אך מעבר לנקודות המוצא המאוד דומות (אצל טרנטינו הגיבורים הם ציידי גולגולות בעוד אצל אינריטו הגיבורים הם ציידי עורות), אצל טרנטינו נושא הסרט הוא אמריקאי למהדרין ובא להראות את סיר הלחץ של אמריקה הגזענית של ההווה דרך ז'אנר המערבון מן העבר, ואילו אצל אינריטו, הסרט אמנם מתרחש באמריקה, והסרט מושתת על נרטיב נקמה מערבוני, אך הנושא הוא אוניברסלי. הדממה, ומיעוט השימוש בדיאלוגים, מעביר זאת היטב ומדבר בעד עצמו. "האיש שנולד מחדש" (או "דה רבננט" בלעז, שפירושו: האיש שחזר מן המתים) עוקב אחר גלאס (ליאונרדו דיקפריו) ובנו האינדיאני, הוק, המובילים משלחת של ציידי עורות אל מעבה היער. לאחר מתקפה של אינדיאנים נקמניים, גלאס מנסה להוביל את הבודדים אשר שרדו את הטבח הנורא, בחזרה למחנה. אך כשגלאס מוצא עצמו בדרך מותקף על ידי דב, הוא בעצמו נפצע קשה ומדשדש בין חיים ומוות. פיצג'רלד (טום הארדי) אחד מהשורדים אשר נשכר לטפל בגלאס ולקבור אותו בבוא העת, רוצח את בנו של גלאס מול עיניו ואף משאיר את גלאס הפצוע אנוש למות מפצעיו ביער. חדור נקמה, גלאס מצליח בדרך לא דרך לשרוד. ובעוד כוחו חוזר אליו אט-אט, הוא נחוש לאתר את פיצג'רלד ולנקום בו.למרות שעל פניו, עלילת "האיש שנולד מחדש" נשמעת כמו עוד סרט שכבר ראינו, האופן שבו הסיפור מטופל, הצילומים המרהיבים, המשחק המשובח, הבימוי מעורר ההשראה, הם אלו אשר מבדילים אותו מעוד סרט נקמה-הרפתקאות שיגרתי. הסרט ממשיך את הקו הרעיוני-קיומי של סרטיו של אינריטו, כמו "בבל" ו"בירדמן", על דמויות הנעות בין מישורים שונים של מציאות. ברגעים רבים הסרט מרגיש כאילו מבויים על ידי טרנס מאליק והוא שואב לא מעט מסגנונו הויזואלי המהורהר והלירי. עוזרת לכך העובדה שצלמו הקבוע של אינריטו, עמנואל לובצקי, הוא גם צלמו הקבוע של מאליק בסרטיו האחרונים. אך לובצקי גם בא לביטוי בסרט בזכות צילומי הוואן-שוט הארוכים והמרשימים שאפיינו הן את "בירדמן" ו"הילדים של מחר" וכאן, בדקה החמישית של הסרט הוא מספק סצנת וואן שוט אקשנית שלבטח תכנס לפנתיאון.

בשורה התחתונה מדובר ביותר בסרט שלבטח יקטוף כמה פרסי אוסקר ראויים. על פרס הסרט הטוב ביותר אפשר עוד להתווכח, אבל בכל הקשור למשחק של לאונרדו דיקפריו, בהחלט הגיע הזמן להעניק לשחקן המוכשר הזה פרס על פועלו, ועבור סרט זה הוא אכן ראוי לכל שבח.

• 12 מועמדויות ל"האיש שנולד מחדש"
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg