ראשי » תרבות » קולנוע

חדר: קלסטרופוביה וחוסר אונים כל הדרך לאוסקר

אחד המועמדים המפתיעים בקטגוריית סרט השנה בטקס האוסקר הקרוב מצדיק את מקומו בין "האיש שנולד מחדש" ו"ספוטלייט" בזכות סיפור מאתגר ומטלטל ומשחק נהדר של השחקנים הראשיים

 
אחד הסרטים המפתיעים והמסקרנים שהגיעו לאוסקר השנה הוא "חדר" של הבמאי לני אברהמסון, שמועמד לארבעה פסלונים, בהם בקטגוריית הבמאי והסרט.

עוד כותרות ב-nrg:
• הכישוף עבד? דודו אהרון ביטל הופעה
• השאלון שהביך את כוכבי "ארץ נהדרת"
• מיכל דליות: יחסים בין גבר לאישה ולא דברים אחרים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הסרט, שיצא אצלנו לאקרנים בסוף השבוע האחרון, מגולל את סיפורם המטריד והמדהים של ג'וי, אם צעירה (ברי לרסון זוכת הפרסים) ובנה ג'ק, אשר את כל חמש שנות חייו הראשונות השניים מבלים במחסן לו הם קוראים "חדר", לאחר שג'וי נחטפה בצעירותה על ידי זר מסתורי. חלקו הראשון של הסרט מתקיים אך ורק באותו ה"חדר" – המקום היחידי שלקיומו מודע ג'ק הקטן. חלל קטנטן אותו חולקים השניים, ללא כל מגע אנושי אחר, פרט לביקוריו השבועיים של החוטף, שמספק את צרכיהם הבסיסיים ביותר. ואכן, חלקו הראשון הנו החזק של הסרט, בו אברהמסון מצליח להעביר נאמנה את הקלסטרופוביה, החרדה וחוסר האונים שבקיום של השניים דרך עיניה של ג'וי, בעוד שג'ק, שאינו מודע לכל מה שקיים מחוץ לכתלי "חדר", חיי את חייו כמעט כילד רגיל.

• "האיש שנולד מחדש": קולךנוע במיטבו
• "מכונת הכסף": להמר דווקא נגד השוק
• "ספוטלייט": זרקור על מועמד לא שגרתי לאוסקר

אך כמובן שלא ניתן להעביר את כל הסרט בתוך "חדר", ולאחר שג'וי מחליטה שאיננה מסוגלת להמשיך ולהיכנע למצבה, היא ממציאה תוכנית מסוכנת אשר בסופה היא מקווה שבנה יזכה לצאת לחופשי ולחוות את העולם שבחוץ.

מה שמוביל אותנו לחלקו השני של הסרט – לאחר סצנה עוצרת נשימה שתשאיר אתכם דבוקים לקצה מושבכם בחרדה, יוצאים השניים לחופשי. זהו השלב בו ג'ק, שמעולם לא הכיר דבר פרט ל"חדר", מגלה את ה"בחוץ", והשלב שבו אמו מתחילה להבין מה היא פספסה בכל השנים הללו בהן הייתה אסירה, ועתה עליה למצוא מחדש את הרצון לחזור לעולם האמיתי. חלקו השני של הסרט מסקרן באופן שבו הוא מציג את היכרותו המחודשת של ג'ק העולם. לעיתים זה מרגיש שגם אנו הצופים בקהל צריכים להיות זהירים כאשר הוא נחשף לחוויה או אדם שטרם נתקל בו – אנו עוצרים את נשימתנו ורק מקווים שהוא ייצא מהסיטואציה בשלום. בינתיים, אמו של ג'ק חווה מעין המתמוטטות עצבים (אם כי מוצדקת למדי) – היא מגלה שהיא אינה מסוגלת לתקשר עם העולם החיצוני, ולעיתים אף עם בנה, וההרגשה היא שהיא כבר איננה מסוגלת למצוא הצדקה לקיומה.

ההיבט הפסיכולוגי בהתנהגותה של ג'וי מעניין מאוד כמובן, לפחות קונספטואלית. אך מעשית יוצא שזהו דווקא החלק החלש יותר בסרט. ההתדרדרות הנפשית והקונפליקטים של האם, מתחילים מהר מאוד להיראות קצת כמו סרט "לייפ-טיים" – דרמה שכל מה שעושים בה זה לבכות ולצעוק אחד על השני. מתת-העלילה הזו נדמה שליוצרי הסרט קצת נגמרו הרעיונות, אז הם החליטו ליצור בעיות כדי שלא ייצא משעמם מדי. כישרון המשחק של לרסון, שגם מועמדת לאוסקר על תפקידה בסרט, מציל את הסרט מנפילה מצוק המלודרמטיות והופכת את החלקים האלה בו לנסלחים. כאילו שעלילתו של "חדר" לא מטרידה מספיק בפני עצמה, יש לציין כי הספר שעליו מבוסס הסרט, לקח השראה מסיפור שקרה במציאות על אישה אוסטרית שהייתה כלואה במרתף של אביה במשך 24 שנים וילדה לו שבעה ילדים. עצם העובדה שדברים כאלה קורים באמת, ובימינו אנו, הופכת את הצפייה בסרט למטלטלת אף יותר. אך גם בלי לדעת את האמת שמאחורי הסרט, "חדר" מצליח, בעיקר בזכות שחקניו הראשיים, להעביר סיפור מתאגר באופן ריאליסטי ומרגש, וללא ספק ייזכר בקרב צופיו כיצירה קולנועית מיוחדת במינה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg