גבי שושן, מספר חודשים לפני התאבדותו: "אני שוב כאן, תשמעו אותי"
באחד הראיונות האחרונים שלו, לקידום פרויקט מימון המונים שהוביל לאלבומו האחרון "מקום לשינוי", דיבר שושן על הניתוק מהסביבה ומהילדים, על הכעס כלפי חברות התקליטים שהתעשרו על גבו ועל רצונו העיקש לחזור למרכז הבמה
"בוא נגיד שהיום, יותר מתמיד, אני מתחיל לרצות לחיות את הרגע", אמר גבי שושן, שהלך לעולמו הבוקר (שבת), באחד מהראיונות האחרונים שערך עם יעקב לויתם, לעיתון ישראל היום. שושן שם קץ לחייו בגיל 66, לאחר שחווה תקופה קשה ומשבר כלכלי עמוק.עוד כותרות ב-nrg:
• "משה איבגי ידוע כאחד שאוהב מגע"
• האח הגדול: המצית שהדליק את שי חי
• השורדת האולטימטיבית עזבה את האי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"אחרי יותר מדי שנים של ניתוק מהסביבה ושל חרדות מהעולם, אני סוף סוף חוזר ומתחבר. זה תהליך לא קל, אבל אני עובר אותו. פעם עשיתי הכל כדי להיעלם מהתודעה. היית מחפש אותי ולא מוצא. אנשים חשבו שאני כבר מת. היום אני עושה הפוך. מודיע לכולם: 'אני שוב כאן, תשמעו אותי'", אמר בראיון שהתקיים לרגל עבודה על אלבומו האחרון "מקום לשינוי".
"מבחינה גופנית, אין לי מחלות", ענה שושן כשנשאל לבריאותו. "יש לי חרדות שיש לי מחלות, אבל אין לי באמת. אני כל הזמן מתקשר לרופא שלי ואומר לו שאוטוטו אני גומר את הקריירה. תלונות על לחץ דם, כאבי ראש, הדברים הרגילים. אבל יש דבר אחד שאני באמת מפחד ממנו: לקבל בלאק אאוט על הבמה. שאעלה ואשכח מילים".
בראיון סיפר שושן בפתיחות על הקיפוח שחש בשל מוצאו, על הניתוק שלו עם ילדיו ועם הסביבה, על ההתמכרות לקוקאין בתקופת שהייתו בחול בשנות השבעים והשמונים ועל ניצול חברות התקליטים את התנהלותו הכלכלית הגרועה.
"הקריירה שלי סבלה מהעניין הזה", תיאר שושן את ההתחלה הקשה. "אני זוכר שבתחילת שנות השבעים רצו לעשות עלי כתבה גדולה בעיתון, אחרי ההצלחה הגדולה שלי במחזמר 'שיער'. פתאום התחרטו ואמרו לי שלא יעשו עלי כתבה, ובמקומי לקחו זמר אחר, עם שם אשכנזי מאוד. אני זוכר שהתקשרתי לעיתונאי ודיברתי איתו. הוא היה בשוק מהאומץ שלי להעמיד אותו במקום, ממש גימגם בטלפון. הבנתי שאמרו לו שעדיף לקחת 'מרואיין אחר, מכובד יותר'.
"גם בטלוויזיה, שהייתה אז בחיתולים, היו תוכניות שלא רצו לקחת אותי. זכור לי מקרה אחד לפחות, עם מנחה מוכר, אחד המובילים בטלוויזיה. הייתי כאילו 'פרעח' מדי בשבילם".
שושן דיבר בכאב גלוי על מה שהגדיר "הפצע הגדול של חיי": יחסיו המעורערים עם ילדיו. "לצערי, אני מרגיש שהקשר שלי איתם לא טוב עד היום. יש לי רגשות אשם שמחלחלים חזק על הכישלון שלי בגידול שלהם. אלה פצעים שאני לא חושב שאוכל לרפא או שיהיה לי בכלל זמן לרפא. אני מנסה לחיות עם זה כמה שאפשר. לפחות הגעתי למצב שבו אני מאמין שהם יודעים שלא עשיתי דברים מתוך רוע". שושן הותיר אחריו שני ילדים, אלון מנישואיו הראשונים והדר מנישואיו השניים.
"היום אני אמיתי איתם. פתוח. מספר להם איפה טעיתי", אמר שושן. "אני מאוד כועס על עצמי על התקופה ההיא. אם יכולתי לחזור במכונת זמן, הייתי מוחק הכל".
כנשאל אם עדיין נוטה להשתטות לפעמים, כמצוות הלהיט הגדול שהוציא בשנות השבעים, ענה: "אני בכל יום משתטה, עובד על חברים בטלפון, מתקשר ועושה להם קולות. אין מה לעשות, במדינה שלנו, שבה הכל כל כך כבד ורציני, מותר להשתטות לפעמים. זה בסדר, רק במידה, לא כל הזמן".
בעודו נכנע לעידן הטכנולוגי רק בשנתיים האחרונות, החליט שושן לגייס כסף לאלבומו החדש "מקום לשינוי", באמצעות מימון המונים באתר "הדסטארט". "לא האמנתי שאבנה את כל זה בעשר אצבעות, כמעט לגמרי לבד. צעד־צעד, קראתי והתעניינתי וניסיתי - עד שהבנתי איך עושים מה. ממישהו שלא ידע איך ניגשים למקלדת הפכתי למומחה. גם הבנתי שהכסף הגדול נמצא היום באינטרנט. ידעת שביו־טיוב משלמים לפי כמות צפיות? אמרתי לעצמי, אתה טמבל, למה אתה לא נהנה מזה? גם לך מגיע לקבל חתיכה מהחגיגה".
את האלבום השיק שושן בהופעה מיוחדת בחודש ספטמבר האחרון.
אקו"ם