ראשי » תרבות » מוזיקה

אנטי קוהרנטי: הסלט החדש של ריהאנה

הכוכבת הצעירה לקחה בפעם הראשונה בקריירה הפסקה ארוכה מאוד במונחי פופ, שיצרה המון ציפיות לאלבומה החדש. אך לא רק שהאלבום החדש שלה לא מחדש כלום, קשקוש הסגנונות שמאפיין אותו יזכר כאחד מרגעי השפל של מי שעדיין לא החליטה מי היא בכלל

גם אם היא לא התכוונה לכך, ותהיו בטוחים שהיא התכוונה ועוד איך, ריהאנה הייתה בכל מקום גם כשהיא לא יצרה, לא קידמה את המוסיקה שלה, ובעצם – סתם המשיכה למתוח אותנו עד יציאת אלבומה החדש. כעת מתברר, שגם ללא הצדקה מיוחדת.

עוד כותרות ב-nrg:
• אכזבה: צפו באיחוד של "חברים"
• לא רק שחקן: הג'וב החדש של עוז זהבי
• צוקרברג, תן לי כסף: קניה ווסט ירד מהפסים
• 50 שנה לכיבוש: המיזם החדש של שוברים שתיקה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

עולם התרבות רעש וגעש מכל שטות קטנה שהכוכבת שיתפה בטוויטר או באינסטגרם שלה כאילו האלבום שהולך להפוך את העולם יצא בעוד רגע. לכן אין זה פלא שגם כשהיא שיחררה די בהפתעה את אלבומה החדש "Anti", אף אחד לא עבר על כך בשקט. כולם רצו לשמוע את האלבום הראשון שלה מאז יצא "Unapologetic" בסוף 2012, אבל התברר שהרעש הפעם לא מוצדק, בלשון המעטה.
 
"Anti" הוא אלבום שכשמו כן הוא, אנטי. הוא לא אלבום טיפוסי של ריהאנה, מלכת הלהיטים, כי אין בו איזשהו להיט מובהק או אפילו סגנון ספציפי שמוביל אותו, ויותר מכל, האזנה לו מעניק את התחושה שהזמרת ניסתה לברוח מהסאונד המזוהה איתה, בלי לדעת בדיוק לאן היא בורחת. יש בו דאנס, יש בו אר'נ'בי, היפ הופ, הבלחות של רוק פסיכדלי אפילו, פופ כמובן ועוד. מכל זה נוצר מעין מיש-מש לא ברור שעובד לפרקים, ולפרקים בכלל לא.

• ריהאנה צייצה "תשוחרר פלסטין", וחזרה בה
• ריהאנה והפרדוקס: אישה מוכה מעודדת אלימות?!

השפעה בולטת במיוחד על האלבום הזה הוא האר'נ'בי של אמצע שנות ה-90, אותו גל שחור שנטף סקס וזימה, ואם להיות קצת יותר ספציפיים, זה שהובל על ידי ג'נט ג'קסון בתקופת "The Velvet Rope". נכון, הסאונד של ריהאנה יותר מודרני, אך בבסיסו הוא לגמרי אותו רעיון מלפני 20 שנה, רק עם טוויסט עדכני. זה בולט מאוד ב-"Yeah, I Said It" וב-"Kiss It Better", במפתיע – דווקא השירים היותר מהנים באלבום, על אף החזרה לאחור, כביכול.
אך בשורה התחתונה, על אף כמה רגעים מוצלחים, זוהי לא חוכמה ליצור אלבום שמשלב מספר סגנונות מוסיקליים אם התוצאה הסופית לא מיטיבה לחבר את כל הקצוות בצורה מוצלחת, וטוב היה אם ריהאנה הייתה ממשיכה בקו המוצלח שטוותה עבורה ג'קסון בהצלחה. המכנה המשותף האלקטרוני עוטף את הקול של ריהאנה בצורה שיותר ממחמיאה לה, אך לא מצליח להתחבר כראוי עם צלילי הסיקסטיז של "Love On The Brain" ו-"Higher", שמציגים צד מפתיע של הזמרת הפרובוקטיבית, ועם שאר הסגנונות האופפים את האלבום.

אולי זה סדר השירים המוטעה, אולי היא לקחה עוד הסנפה מהחומר הלא נכון, אבל "Anti" לא מרגיש כמו אלבום שלם ואחיד, אלא כאסופת שירים שמנסה לדחוס לתוכה עוד ועוד מכל מה שמגניב ומיוחד בסצנה כרגע, בתקווה שבסוף ייצא מהסלט הזה משהו טוב.
לזכותה יאמר שהכריזמה האדירה של ריהאנה עדיין נוכחת בכל שיר, אי אפשר לקחת ממנה את מה שעשה אותה לכוכבת מלכתחילה. עם זאת, גם אי אפשר לצפות שאלבום יתבסס על כריזמה בלבד. אנחנו צריכים שירים טובים, כאלה שירקידו אותנו, שיעוררו לנו קצת את המוח, שיעשו משהו שיזיז בנו משהו, ו-"Anti" לא מצליח לעשות את זה בהצלחה גדולה. כשהוא מצליח, אז זה לא מתחבר, לא לשיר הקודם ולא לשיר הבא. ריהאנה הייתה צריכה להמשיך ולשייף את האלבום המקושקש הזה עוד איזה שלוש שנים, אולי אז אפשר היה להתייחס ל-"Anti" כיצירה אחת שלמה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg