מציאות מדומה: סרט של האו"ם מתעלם מהצד הישראלי
סרט קצר מטעם האו"ם, שעוסק באם פלסטינית ששכלה שניים מבניה בצוק איתן, נוגע ללב ומעורר מחשבה, אך מציג תמונה חד-צדדית ומגמתית. הטכניקה אמנם תלת-ממדית, אך התוכן חד-ממדי. יוצר הסרט: 'אנחנו תמיד נותנים עדיפות לסיקור של הצד הפגיע יותר'
"חשבנו איזה מקום יש שאינו נגיש לאנשים, שאי אפשר להגיע אליו סתם כך, ואמרנו – עזה. וחשבנו שאם נעשה סרט על עזה, אנשים יוכלו להבין טוב יותר מה עובר על האנשים שם ובאיזה אופן הם חיים. המטרה שלנו הייתה שהסרט ישמש ככלי להבנה, ואולי אפילו יחולל שינוי. כמובן שכולם סביבי אמרו לי לא לעשות את זה", מגלה גאבו ארורה, יועץ בכיר לענייני מדיניות ושותפויות באו"ם ויוצר סרטים החתום על שורה ארוכה של פרויקטים בתחומי ההסברה והמודעות.עוד כותרות ב-nrg:
• החוזה ש"האח הגדול" לא רוצה שתראו נחשף
• "משחקי השף": לבבות מתמודדים בציר סרקזם
• נאמנות בתרבות: המקבילה האיראנית לחוקי רגב
• רון קופמן, שמור את הציוצים שלך לתחום שאתה מבין בו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אחד מהפרויקטים הוא סרט קצר בשם 'My Mother's Wing', העוסק בסיפורה הכאוב והנוגע ללב של אם פלסטינית ששכלה את שני בניה במהלך מבצע צוק איתן, ויוקרן במהלך פסטיבל Steamer לקולנוע אינטראקטיבי ומציאות מדומה, הנפתח היום (רביעי).
סיור בעזה אחרי המלחמה:
"ייחודו של הסרט בכך שנעשה בטכניקה של מציאות מדומה", מסביר ארורה. "הרעיון שעומד מאחורי הסרט, שהוא חלק מסדרה, הוא לקחת את הטכניקה של מציאות מדומה – שהיא הבטחה גדולה שעדיין לא ברור לאן היא יכולה להוביל, ולעשות בה שימוש למען עשייה חברתית חיובית, לקחת אנשים למקומות שבהם לא היו והם גם לא יכולים להגיע אליהם, ולאפשר להם לחוות את חייהם ועולמם של האנשים שמתגוררים במקומות האלה".
מה השבת לאלו שאמרו לך לא ליצור את הסרט?
"השבתי שאני רואה את זה כחלק מתפקידי כאמן", הוא פותח לאחר היסוס קצר, "שאני רוצה לתת לאנשים מושג איך זה לחיות בעזה, ולעשות את זה באופן שבאמת יוכלו להרגיש כאילו הם חווים את זה. כאמן, זה בהחלט היווה אתגר עבורי. האמת היא שככל שאנשים התנגדו לעשיית הסרט הזה, כך רק התחזקה בי התחושה שאני צריך לעשות אותו", הוא מודה.
בסרט, שאורכו שמונה דקות, אך היה כרוך בעבודת תיעוד וצילום ממושכת, ניתנת אפשרות הביטוי לצד אחד בלבד של הקונפליקט – הצד הפלסטיני, ללא איזון מן הצד השני וללא הצגת נרטיב מקביל. כל יוצר ואמן רשאי, כמובן, ליטול לעצמו את החירות לנקוט עמדה, והוא אינו מחויב להציג את התמונה המלאה או לשמור על איזון, אך במקרה של סרטו של ארורה, מגמתיות הסרט צורמת, משני טעמים.
ראשית, משום שמדובר ביצירה קולנועית שהינה מסמך תיעודי, המתיימר לשקף את המציאות כפי שהיא, ושנית, מפני שמדובר, כאמור, בפרויקט מטעם האו"ם. לא מדובר בעוד יצירה של עוד אמן שאינו מייצג אף אדם מלבד עצמו ואף דעה פרט לזו שלו – ההצגה החד-צדדית של הקונפליקט הישראלי-פלסטיני נעשתה ע"י ארגון שמצופה ממנו לשמור על אובייקטיביות ועל ראייה כוללת של הסיטואציה הרגישה והטעונה.
"היה לי חשוב למצוא את הדרך לעשות את הסרט באופן מעניין ובצורה שתפנה לכולם. הייתה לי כוונה להיכנס לעזה ולמצוא שם סיפור אישי שגם יכול להיות אוניברסאלי, ושהוא לא יהיה לגמרי פוליטי. ואז הבנתי שזה בלתי אפשרי, בהתחשב בכך שהקונפליקט כל כך טעון - מה שאני אבחר להראות, מה שאני אבחר להסיר מהסרט הסופי – כל אלו הן החלטות פוליטיות", אומר ארורה.
קיבלת החלטה פוליטית מהותית - הסרט מציג צד אחד בלבד בקונפליקט הישראלי-פלסטיני. מדוע לא בחרת להציג גם את הצד הישראלי של הסיפור, על מנת להראות את התמונה המלאה?
"המציאות בצד הישראלי של הקונפליקט היא בהחלט משהו שמסקרן אותי לחקור, ואין לי שום דבר נגד הצגה של הצד הזה, בנוסף. אני חושב שסבל הוא סבל, בכל מקום, ואין ספק שיש סבל גם בצד הישראלי", משיב ארורה, ומיד מסייג את דבריו – "אבל כשאני מסתכל על זה, גם מנקודת המבט של האו"ם, יש כאן עניין של פרופורציות, גם כשמדברים על סבל של אנשים, ביניהם גם ילדים. אל תשכחי גם שניתן להגיע לישראל ולבקר בה, וקל יותר לראות מה קורה בישראל, משום שהיא מפותחת יותר ונגישה יותר.
"אני וארי פילץ, שותפי ליצירת הסרט, בהחלט פתוחים לאפשרות של הפקת סרט שיעורר אמפתיה כלפי ישראל, אבל אנחנו תמיד נותנים עדיפות לסיקור של הצד הפגיע יותר, וזו הסיבה שבסרט הזה התמקדנו בצד העזתי. זה מה שהנחה אותנו כאן.
"בנוסף", אומר ארורה לאחר רגע של שתיקה, "חשבנו שזו תהיה קלישאה להראות ישראלי שנפגע מטיל של החמאס, או משהו כזה".
אתה לא חושב שמי שיצפה בסרט יקבל תמונה חד-צדדית של הקונפליקט? הרי מה שרואים על המסך הוא סך כל הבחירות שעשית, לא ההתלבטויות שבדרך ולא הכוונות לעתיד.
"בסוף הסרט, אנחנו מציינים שאנחנו מקדישים אותו לחפים מפשע משני צידי הקונפליקט".
כן, בכתובית.
"תראי, אני מודע לכך שזו לא סוגיה של שחור ולבן, ושיש אנשים בצד הישראלי שסובלים בשל קיומה של פעילות טרוריסטית, אבל רצינו להראות כאן את חייהם של אלו שנקלעו אל תוך הסיטואציה הזו. באמת רצינו שהסרט יתמקד באמא הספציפית הזו, בסיפור שלה ובכך ששכלה את שני בניה. היית מצפה שמה שארע יעורר בה כעס עצום, אך לא. בסרט, היא אומרת משפט מאוד עוצמתי – 'אני מקווה שכל אמא תוכל לגונן תמיד על ילדיה'".
הייתי רוצה לחשוב שאהבת אם לילדיה וההבנה שכל אם דואגת לילדיה יכולות לחצות הגדרות פוליטיות של צדדים, של 'אנחנו' ו-'הם', ולגרום לכך שכל אם תרצה לחסוך את הכאב הזה מכל אם אחרת.
"אני חושב ומקווה שבזה באמת הצופים יתמקדו. את יודעת, כשהראיתי את הסרט לרב בקהילה היהודית, הוא אמר לי – 'אנשים יתקפו אותך על זה'. אבל לא הפעלתי כאן שום צנזורה, מפני שאני חושב שאני פשוט מראה סיפור. וזה לא סיפור רק על עזה ועל הקונפליקט, אלא סיפור על השלכותיהן של מלחמות - וזה חשוב, ויש כאן מסר שצריך לעבור, מפני שאת בטח תסכימי איתי שיהיו בעולם עוד מלחמות – אני יודע את זה, את יודעת את זה. אם אנשים יראו מהן ההשלכות של מלחמות, אולי הם יגידו – למה שלא נעצור כאן?".
הסרט השנוי במחלוקת יוקרן בפסטיבל בבכורה עולמית, לצד סרטים נוספים העושים שימוש בטכניקת מציאות מדומה ומספקים לקהל הזדמנות לסיור וירטואלי בעולמות שונים. על רקע ההחלטה להתמקד בסרט בצד הפלשתיני בלבד, ללא גילוי של הכרה במצוקתם היומיומית של תושבי הדרום, בנסיבות שהביאו לפתיחה במבצע צוק איתן או ברקע לקונפליקט רב השנים, הבחירה לקיים את הקרנת הבכורה דווקא בישראל מפתיעה למדי.
"אני מציג את הסרט בבכורה דווקא בישראל מתוך כבוד גדול שאני חולק למדינה הזו – אני חושב שראוי שלקהל הישראלי תהיה זכות ראשונים להגיב לסרט ולהביע את דעתו עליו", מסביר ארורה. "אני חושב שאנשים יבינו שהסרט הזה לא נעשה מתוך חוסר כבוד כלפי ישראל, להיפך – יש לי אהבה גדולה לישראל, וכשאתה אוהב מישהו, אתה רוצה שיהיה לו טוב. אתה מעמת אותו עם המצב הקיים, כדי שיפעל על מנת לשנות אותו, ולא אומר לו רק את מה שהוא רוצה ושנעים לו לשמוע".
אתה יודע, בקהל יכולה לשבת אמא משדרות ולומר לך – 'ילדים ישראלים שמתגוררים בשדרות וביישובים נוספים סובלים לאורך כל חייהם מרקטות ומאזעקות שנשמעות ביום ובלילה, יש להם סיוטים והם חיים בפחד, ואתה בכלל לא מתייחס לזה'. מה תאמר לה?
"ודאי שאנחנו צריכים למצוא גם סיפורים כאלה, על הצד הישראלי, ואנחנו מאוד פתוחים לאפשרות הזו. אבל באיזשהו מקום, וזה משהו שאני לא יכול להסביר בצורה מדויקת, יש את הנקודה הזו שאתה לא יכול לראות את הסבל של האחרים כשאתה עצמך סובל – ואני יודע שזה לא בסדר. חייבים להודות שלמרות ששני הצדדים סובלים ונפגעים, יש כאן חוסר פרופורציה בסיסי. וכן, יש בסרט מידה של ביקורת על ישראל ועל הכיבוש".
מידה של ביקורת? זו ביקורת גלויה וברורה מאוד.
"תקשיבי, היה לא רק בית ספר אחד של האו"ם שהופצץ במהלך המלחמה, אלא היו שבעה, ואנחנו מתייחסים שם לאחד. ואת יודעת מה? הייתי יכול להפנות לכך פוקוס הרבה יותר רחב, כי זה מדהים כמה אין לרוב האנשים ידע אפילו על העובדות הבסיסיות. אנשים צריכים לדעת יותר וכך יוכלו לגבש בעצמם דעה משלהם על הסיטואציה", אומר ארורה.
אתה חושב שצפייה בסרט באמת עשויה לעורר מודעות להשלכותיה של מלחמה ולעודד עמדות אנטי-מלחמתיות? ואיזה תפקיד יש לטכניקה של מציאות מדומה ביכולת הזו להשפיע על הצופים?
"אנחנו מקווים שהסרטים יעוררו מודעות רבה יותר, וזו הסיבה שאנו עושים אותם. אני לא יכול להיות בטוח במאה אחוז שהמטרה הזו אכן תושג - אולי זה בלתי אפשרי. אבל אני מאמין בכוחו של סיפור שמסופר היטב, ואני לא מאמין שהייתי יכול למצוא סיפור טוב יותר מהסיפור הזה, שהוא אמיתי. יש משהו בטכניקה של מציאות מדומה שגורם לאנשים לגלות אכפתיות ועניין רבים יותר כלפי הסוגיה שמוצגת סרט".
פרומו: פסטיבל סטימר למציאות מדומה בתל אביב:
איך העבודה על הסרט והמפגש עם אנשים ועם סיפוריהם האישיים השפיעו עליך?
"אני מרגיש שלעשות את מה שאני עושה זה כבוד גדול וזו זכות גדולה. אני עובד עם האו"ם כבר 15 שנה לערך, ועוסק בסוגיות כמו קונפליקטים בין מדינות ואסונות, ואני עושה את מה שאני עושה משום שאני באמת מעריץ את האנשים שעוברים את זה ובאמת רוצה לתקשר איתם. הם אנשים חזקים ממני, ואני שומע סיפורים על דברים שאם אני הייתי צריך להתמודד איתם, תוך שניות ספורות הייתי פשוט קורס", הוא אומר, ודיבורו הופך שקט יותר. "להציג את הסיפורים שלהם, באופן שנאמן לאמת, זה להראות את האמת של מה שמתרחש בעולם.
"במסגרת הפרויקטים שאני עושה, אני פוגש אנשים מעוררי השראה, שמזכירים לי כמה עוד יש לעשות וכמה חשוב שנעשה", הוא מוסיף, וניכר מנימת קולו כי הדבר בוער בעצמותיו. "הרי האמא שבסרט מבינה שאם היא לא תשגיח על הילדים שלה, הם יהפכו לקיצוניים, ואת זה גם אנחנו בעולם צריכים להבין – אם לא יהיה לנו אכפת מרווחתם של הילדים שחיים בתנאים קשים וסובלים, הם יהפכו לקיצוניים יותר ויותר, ומעגל האלימות ימשיך ויגדל".
הסרט "My Mother's Wing" יוקרן במסגרת פסטיבל Steamer, שיתקיים בין התאריכים 5-2 במרץ במרכז לאמנות עכשווית בתל אביב, בחסות החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.
אקו"ם