שוטרים וערבים מגיירים ז'אנר הוליוודי
"ארץ פצועה" הוא סרט טוב, שיכול היה להיות מעולה, לו היינו זוכים להבין את מניעי הדמויות הראשיות בו באופן מורכב. הפוטנציאל להזדהות עם הדעה הפחות טבעית לנו אבד ב-80 דקות דחוסות
''ארץ פצועה'', במאי: ארז תדמור
בסרטו החדש "ארץ פצועה", רושם לזכותו הבמאי ארז תדמור הישג חשוב - הוא מנסה ומצליח לגייר ז'אנרים הוליוודיים. כדי שתהיה כאן תעשיית קולנוע בריאה, חייבים להיות ז'אנרים. אותם סרטי נוסחה, בין אם מדובר בקומדיות, סרטי מתח, אימה או מלודרמות, שמהווים את המיינסטרים שאליו הקהל נוהר בידיעה ברורה של מה הוא הולך לקבל. בטלוויזיה, אגב, זה כבר עובד לא רע בכלל. הפטנט הוא להצליח לתרגם את הז'אנרים ההוליוודיים למציאות הישראלית. ולמרות שהוא אינו עושה זאת בצורה מושלמת, "ארץ פצועה" בהחלט פוגע יותר משהוא מפספס.
עוד כותרות ב-nrg:
• גמר "הכוכב הבא": מפגן מוקלט של חוסר אמינות
• נאמנות בתרבות: המקבילה האיראנית לחוקי רגב
• מציאות מדומה: סרט של האו"ם מתעלם מהצד הישראלי
• רון קופמן, שמור את הציוצים שלך לתחום שאתה מבין בו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
קובי (רועי אסף), קצין במשטרה, נמצא במסלול התנגשות עם מפקדו יהודה נוימן (דביר בנדק), שוטר מושחת המנסה לצרף אותו לעסקיו המפוקפקים. כשפיגוע התאבדות מטלטל את חיפה מתחילה הדרמה. על קובי מוטלת המשימה לאבטח את המחבל הפצוע שהובא לבית החולים ולגונן עליו מפני ההמון הישראלי. כשהוא מגלה כי בנו נעדר מאז הפיגוע, מוסריותו ומקצועיותו עומדים למבחן.
הטיפול בז'אנר המשטרה עובר די בקלות את התרגום המקומי. רועי אסף ב''ארץ פצועה''
צילום: אסף רומנו
תדמור מגייס לטובת התסריט שני ז'אנרים אמריקניים מכובדים: ז'אנר "סרט השוטרים" הבוחן את הקונפליקט שבין המוסר והמקצועיות האישיים לבין הנאמנות למשפחה ולאחים לנשק, וז'אנר ה"דרמה הבין־גזעית" המטפל בדו־קיום הקיים בחברה מורכבת אתנית. הטיפול בז'אנר המשטרה עובר די בקלות את התרגום המקומי. הדרמה הבין־גזעית, לעומת זאת, מציבה אתגר רציני יותר היות שבמציאות שלנו היא מציפה רגשות לאומניים עוצמתיים. כדי לייצר גם כאן קונפליקט, תדמור בוחר בתבונה לשים במרכז שוטרים ישראלים ורופאים ערבים. שתי קבוצות "הרואיות" העוסקות בהצלת חיים.
• הוא כבר זכה: רועי אסף מעכל את ההישג
אלא שהבעיה הגדולה בסרט היא בפיתוח התסריט המסתכם ב־80 דקות קצרות מדי, כשלמעשה יכול היה בקלות למלא שעתיים מרתקות. ראשית, לאן נעלמת עלילת השחיתות המשטרתית הפותחת את הסרט? מרגע התרחשות הפיגוע היא נשכחת לגמרי ומסלול הדמויות אינו מאפשר לשוב אליה.
דביר בנדק הוא השוטר המושחת. מתוך ''ארץ פצועה''
צילום: נעם יוסף
שנית, זהו הטיפול בגיבור. במקום לוודא שהוא יהיה במרכז הדרמה המתחוללת בבית החולים, שולח אותו תדמור למסע חיפוש לילי אחר בנו ומרחיק אותו מה"אקשן" ומזכותו הטבעית כגיבור הסרט לבחור ולפעול בשיא הדרמטי. וכך, חבית הנפץ ההולכת ומתקרבת לפיצוץ בבית החולים מופקדת בידיהן של שלוש דמויות משנה עם פוטנציאל מצוין אך בלתי מפותח בעליל: מנתח ערבי (הישאם סולימאן), שוטר טירון (משה אשכנזי) ואחות מצודדת (קרן ברגר). שני האחרונים מספקים גם איזו נגיעה רומנטית. לו תדמור היה מפתח את הדמויות מעבר לשבלונה הבנאלית, היינו זוכים להבין את מניעיהם באופן מורכב ואולי אפילו להזדהות, ולו רק לרגע קט, עם הדעה הפחות טבעית לנו. בסופו של דבר, למרות שאינו ממצה את מלא הפוטנציאל הטמון בחומריו, "ארץ פצועה" הוא סרט טוב מאוד. אינטנסיבי, מותח, ועשוי ומשוחק נהדר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם