ראשי » תרבות » מוזיקה

דנה ברגר האוסף LIVE: הכל טוב, חוץ מהקול

הזמרת-יוצרת דנה ברגר מסכמת למעלה מ-25 שנות פעילות מוזיקלית באלבום אוסף בהופעה חיה. האירוע החגיגי תוכנן לפרטי פרטים במסירות רבה, אבל דווקא כלת השמחה זייפה // ביקורת

 
יש משהו מאוד זקן בלהגיד על מישהו שהוא 'לא נועד להיות זמר'. אנחנו מזמן לא אמורים לשפוט מוזיקאי יוצר אך ורק על פי הקול שלו. יתרה מזאת - האמנים הכי גדולים בהיסטוריה ניחנו בכישרון מטורף להגיש שיר, לאו דווקא בקול מלאכי וזך.

עוד כותרות ב-nrg:
• מה האנגרי בירדס עשו בבניין האו"ם?
• אמנות הסלבס: לא תאמינו מי צייר את זה
• הטיפ של איימי שומר השאיר את הצוות בשוק
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

יש אמנים כמו ריקי גל או נורית גלרון, שהן זמרות 'קלאסיות'. הן בוררות את החומרים המוצעים להן ומבצעות את השירים שהכי מתלבשים עליהן, על האופי, על צבע הקול, על אופן ההגשה, על מיתרי הרגש. אבל הדור הזה הולך ומתמעט אל מול דור הסינגר/סונגרייטרים, שפרט ללכתוב ולבצע את השיר, ווקאלית ואינסטרומנטלית, גם מגישים את השיר בגוף הכי ראשון, ובדרך כלל זהו ערך מוסף ענק.
קל וחומר שאותם זמרים-יוצרים שקורצו מהחומר הנכון ולא מכוכב נולד, לאו דווקא ניחנו בקול פעמונים, מנעד רחב או ביכולת לבצע גרסת כיסוי לכל שיר שהוא בהצלחה - מה שכן מצופה, כביכול, מזמרים 'קלאסיים'.

אביב גפן הוא דוגמה מצוינת לזמר-יוצר במלוא מובן המילה. כשגפן כותב ומלחין שיר, הוא משרטט את הלחן לגופו הרזה, למיתרי הקול המצטרדים שלו, לרומנטיקה חסרת הגבולות שהיא אביב גפן. אף אחד בעולם לא יכול לבצע את השירים של גפן מוצלח כפי שהוא מבצע אותם, ויהיו הם זמרים בעלי יכולות מופלאות ככל שיהיו. מצד שני, אם יצא לכם להיות נוכחים באחד המקרים הנדירים בהם גפן ביצע שיר לא שלו, ידעתם כי האקסיומה הנ"ל עובדת לשני הכיוונים.

עוד דוגמה, לחדד את הנקודה: רבים מתפלאים להיווכח שזו קורין אלאל ששרה קול שני יחד עם יהודית רביץ ב"עטור מצחך", מרשימה במנעד ודיוק של זמרת 'קלאסית', מאחר שגם היא, בדומה לסימני ההיכר הצרודים של גפן, מזוהה עם מבטא רחוק ועצירות ווקאלית מאומצת, וגם היא יוצרת משכמה ומעלה ששיריה תפורים עליה, ועל הקול שלה, ועל אופן ההגשה שלה, ואי אפשר להפריד ביניהם. גם אלאל וגם גפן זמרים-יוצרים מוכשרים שתופרים את שיריהם ככפפות למיתרי קולם, ועם מנעד או בלי – השירים שלהם הם רק שלהם.דנה ברגר לא עונה על אף אחת מההגדרות הנ"ל. היא לא זמרת קלאסית, על זה אין ויכוח. אבל היא גם לא זמרת-יוצרת שמתאימה את שיריה ליכולותיה ובכלל - לעצמה, ואלבום ההופעה החדש שלה הוא הדוגמה הנכונה והטובה ביותר להדגים זאת.
אחרי כ-26 שנים במקצוע, ברגר זכתה לחיבוקים ודחיות לסירוגין, מהקהל, מהפלייליסט ובכלל. מתחילת דרכה זכורים במיוחד "גברים מקצוענים" עם להקת בלאגן ו"מלך" מאלבומה הראשון. שניהם שירי רוק, האחד מזוהה עם הסצנה המקומית של תחילת שנות התשעים, השני בועט בדיוק במידה הנכונה כדי להתחבב על כולם. שניהם מהשירים הבודדים בקריירה הארוכה של הזמרת, שמרגישים כאילו נתפרו על עורה. את הראשון הלחין יובל מסנר שיודע דבר או שניים בלהתאים שיר למבצע, ואת השני כתבה ברגר מתוך עצבים של בת עשרים שבורת לב, ויצא לה שיר אותנטי לחלוטין, אותו היא ביצעה לא מהגרון, אלא מהבטן.

דנה ברגר יודעת להלחין שירים, עם זה אין ויכוח. לא מעט מהם ראויים למקום של קבע בסוף שבוע רגוע, חלקם בעלי פוטנציאל להיטי מוצדק, כמו הסינגלים שהביאו את האלבום "עד הקצה" למעמד המכובד מאוד של פלטינה כפולה. אבל בין ביצוע אולפני, ערוך, משויף, מסונן ומוקפד, לבין ביצוע בהופעה חיה, בו הזמר חשוף ונטול אותה תמיכה אולפנית נדיבה שמארגנת אותו נכונה לביצוע מיטבי של השיר, מפרידה אותה תכונת פלא של זמר-מבצע, שאו שניחנת בה, נולדת עם הכישרון הזה לתפור למידותיך שירים ולבצע אותם בגאון בכל תנאי – אקוסטי, אלקטרוני, חשמלי, אולפני או חי – או שלא.

 

אין דרך אחרת לומר את זה – עדיף היה לו ברגר הייתה מסכמת חצי יובל קריירה באוסף שירים כהלכתו, מבלי לצאת להרפתקה הזו של אוסף שירים בהופעה, שמדגישה את כל אותן אי דקויות, את העליות הלא מתונות והירידות הלא נעימות, את הניסיונות הכושלים ללהטט חופשי עם השיר ואת המשחק הלא מאורגן והצורם בטונים. במקום לחתום חלק ראשון בקריירה ארוכה בכבוד, יצא תוצר מביך, אך ורק בגלל הביצוע הלא טוב ולא נעים של כלת השמחה. האבסורד מתגבר לעומת ההפקה המושקעת והעיבודים המוצלחים לרוב השירים, כשחלקם הגדול עטוף במסירות ובדייקנות על ידי למעלה מעשרה נגנים, כולל נשפנים וכלי מיתר המפציעים בדיוק מתי שצריך, בייעוץ אמנותי מהודק של יוסי פיין.

להוסיף חטא על פשע, דווקא "מלך", כאמור – אחד השירים שכן יוצאים לברגר מהבטן ומתיישבים על הקול שלה באופן מושלם, קיבלו עיבוד לא מתאים שמוציא את כל המיץ הייצרי שהוא חלק בלתי נפרד מהשיר, עיבוד שבגללו גם השיר הזה הולך לאיבוד בביצוע.

את האלבום חותמים שני בונוסים אולפניים. האחד – "לא ליפול", שיר ה"הישרדות" של ברגר, ששום דבר לא יציל אותו מעצמו, גם לא ביצוע אולפני או מפיק על, ונסתפק בזה. השני – "ושום סלע", שיר יפהפה שכתבה תרצה אתר ושהלחין עדי רנרט, שגם עיבד את השיר עבור ברגר בכישרון רב, שלא לומר – תפר אותו למידותיה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg