ראשי » תרבות » קולנוע

"באטמן נגד סופרמן": בקרב הזה, הקהל ניצח

הסרט המצופה של התקופה כולא את גיבוריו במציאות מסויטת, פסימית וחסר רחמים, לשמחת כל מי שהתאכזב מהקשקוש החולמני של "איש הפלדה". הבמאי זאק סניידר למד מטעויות העבר, גל גדות נהדרת ואפילו בן אפלק שיחק אותה // ביקורת קולנוע

 
"באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" הוא הרבה יותר כריסטופר נולן מאשר זאק סניידר, הרבה יותר "האביר האפל" מאשר "איש הפלדה", הרבה יותר פילם-נואר פסיכולוגי מאשר עוד סרט גיבורי-על שגרתי. זהו סרט אשר מחזיר את הז'אנר אל מקורותיו, מחטט בטראומות של גיבוריו ועוסק במציאות הנפיצה והאפורה של ימינו. זהו סרט סוחף, מותח, מרתק, לרגעים מהפנט, מלוהק למופת וכזה שהותיר אותי אחוז התלהבות ועם רצון עז לצפות בו שוב. אמנם הוא לא מושלם ויש בו כמה פגמים בולטים, אבל בשורה התחתונה מדובר בסרט גיבורי על מקורי שייזכר כאחד הטובים מסוגו. אה, ומשחקת בו אחת גל גדות, והיא ממש אחלה.

עוד כותרות ב-nrg:
• דנה ברגר: הכל טוב, חוץ מהקול
• מה האנגרי בירדס עשו בבניין האו"ם?
• הטיפ של איימי שומר השאיר את הצוות בשוק
• מכת קראטה לאח הגדול: בלי שי חי הרייטינג צונח
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

ז'אנר סרטי גיבורי-העל בגלגולו המודרני אולי נולד עם "סופרמן" של ריצ'ארד דונר ועם "באטמן" של טים ברטון, וכבודם של סרטים אלו במקומם מונח, אך התמימות שסרטים אלו הפגינו משייכת אותם אל תקופת הינקות של הז'אנר, אל תקופה בה גיבורים עדיין היו טובים ונבלים היו תמיד רעים והסרטים הצבעוניים והחיוביים הללו הסתיימו בהאפי-אנד ילדותי מתבקש והיו עמוקים כעומק עמוד הקומיקס השטוח עליו התבססו. אם הסופרמן דאז היה פוגש היום את איש הפלדה ובאטמן את האביר האפל, ספק אם היו מזהים אחד את השני.
מאז "בלתי שביר" של מ. נייט שמלן אשר הקדים את זמנו, דרך סרטי "ספיידרמן" של סם ריימי וטרילוגיית האביר האפל של כריסטופר נולן, אשר ביססו את הז'אנר כאחד המצליחים המעניינים של תקופתנו, גיבורי-העל השתנו. הם הפכו להיות דמויות מורכבות יותר, מוחלשות יותר, חרדתיות, רדופות, חסרות ביטחון, כאלו הצומחות ישירות מתוך הטראומה של אירועי ה-11 בספטמבר, מנסות לשקם את גבריותן שנפגעה תוך שהן מתחבטות בשאלות של אחריות, מצפון ושימוש בכוח. "באטמן נגד סופרמן" ממשיך את הנקודה הזו ואף מעדכן אותה לימינו. אם פעם נזקק הציבור לגיבור שיגן עליו וישרה ביטחון, הפעם גיבורי העל עצמם הם אלו אשר עצם קיומם מייצר מתחים, מהווה סכנה ומערער על שלום החברה.

"באטמן נגד סופרמן" מתחיל היכן ש"איש הפלדה" מסתיים, בקרב בין סופרמן וג'נרל זוד אשר גרם לחורבנה של חצי ממטרופוליס, לקריסתם של רבי קומות ובעיקר לפגיעה בחפים מפשע רבים. פתיחת הסרט העוקבת אחר ברוס ויין (בן אפלק) החווה מן הקרקע את קרב הענקים המתנהל בשחקים, לא יכלה להעלות באוב בצורה יותר חדה וברורה את מראות 9/11 הצרובים בזיכרוננו. מאותו רגע מסמל סופרמן עבורו את הגורם האחראי לאסון הזה אשר נחת על מטרופוליס משמיים – והרי קל להאשים את סופרמן, הוא הרי הזר שיש לחשוש ממנו, פליט שהסתנן לאמריקה ואשר עצם קיומו מעמיד אותה כעת בסכנה ועוד עשוי להביא לחורבנה.טעון בזעם מצטבר וחדור נקמה, מתכנן ברוס ווין, הלא הוא באטמן, את השמדתו של סופרמן. במקביל, קלרק קנט (הנרי קאוויל), הלא הוא סופרמן, מתחבט בעצמו בשימוש היתר שעשה בכוחותיו עד שהוא שוקל בכלל לפרוש מתפקיד גיבור העל ואולי אף להסתלק מהסביבה. בעוד סופרמן ובאטמן מנהלים משחק של חתול ועכבר ביניהם, לקס לות'ר חורש המזימות מתכנן לנצל את ההזדמנות על מנת ליצור איום גדול בהרבה שאף עשוי להכניע את שניהם.

הפעם מדובר בסרט שהרבה יותר מקושר אל דמותו של באטמן מאשר אל סופרמן. למרות שהוא ממשיך מהנקודה בה מסתיים "איש הפלדה", הוא מתפקד גם כמעין המשך לעלילותיו של האביר האפל מהנקודה שבה סיים אתו כריסטופר נולן עם עזיבתו של באטמן את גות'הם. עיקר כוחו והברקותיו של הסרט נעוצות בחלקו הראשון, שחף כמעט מגיבורי-על בחליפות או מסצנות קרב גרנדיוזיות. באופן מתוחכם ומתעתע השעה הראשונה יוצרת את התחושה שאנו בכלל לא צופים בסרט גיבורי-על. הסרט מתעכב לרגעים רבים ויפהפיים על בניית הדמויות, התחבטויותיהן הנפשיות, כניסה אל תודעתם של גיבוריו, תוך שהוא מחמם על אש קטנה את המתחים והקונפליקטים אשר יתפרצו בהמשך במלוא עוזם.

למרות שהסרט מכיל שני גיבורי-על מרכזיים, דווקא דמותו של האביר האפל היא זו העומדת הפעם במרכז העלילה ויוצרת סביבה את מירב העניין. יותר מבכל סרט אחר בכיכובו, "באטמן נגד סופרמן" מאפשר הצצה אל חלומותיו ובעיקר אל סיוטיו האפלים ואלו לחלוטין הסצנות המרהיבות והמפתיעות ביותר בסרט. ברגעיו הטובים וההזויים ביותר זהו מעין פילם-נואר המתפתח למותחן פסיכולוגי מרתק ושובה עין. ברגעיו הפחות טובים הוא חוטא לסגנון המקורי והשונה שהוא מציב, עם פתרון מצועצע וילדותי שהוא מעניק לאחד הרגעים המשמעותיים ביותר בסרט. אבל למרות כל זאת, מדובר בסרט מהנה, שונה, רלוונטי לתקופתנו, כזה הלוכד את גיבוריו הנואשים בתוך מציאות מסויטת, פסימית וחסרת שליטה המותירה אותם להיאבק כנגד גורל אקראי וחסר רחמים. 

אופיו המיוחד של הסרט מסמן אותו כסרט בעל תעוזה, כעוף שונה ומיוחד וככזה יש לסלוח למגרעותיו, פשוט כי יש בו כל כך הרבה הפתעות מהנות. אחת מהן היא גל גדות המצטרפת לנואר-העל הזה על תקן הפאם-פאטל שבחבורה. היא משחקת את דיאנה פרינס המסתורית המתגלה בהמשך כ"וונדרוומן", שגם אם מניעיה בסרט אינם תמיד ברורים, עדיין נוכחותה בהחלט מרשימה ותורמת. גדות אפקטיבית ביותר ומנצלת היטב את מעט הסצנות שלה, והכי חשוב – היא אחלה וונדרוומן שבהחלט יוצרת עניין לקראת הסרט הבא בסדרה בכיכובה.

• כולם אוהבים את גל גדות: הסוד של וונדרוומן

ניכר שהושקע רבות בעבודת הליהוק ויש לציין את ג'סי "הרשת החברתית" אייזנברג אשר נכנס לנעליו של לקס לות'ר וניכר כי הוא נהנה מכל שורת דיאלוג מושחזת שהוא יורה. הרגעים עמו הם מהמשעשעים ביותר בסרט והוא מעניק לדמות הזאת לא מעט חן המהול בטירוף. כמו כן, ג'רמי איירונס הוותיק והמבריק כתמיד מצטרף לקאסט בתור אלפרד, עוזרו הנאמן של ברוס ווין, והולי האנטר מגלמת פוליטיקאית המזמנת את סופרמן לחקירה באחת הסצנות החזקות ביותר בסרט. לעומתם, לאיימי אדמס החוזרת בתור לואיס ליין אין הפעם הרבה מה לעשות ורוב הסצנות עמה מרגישות מאולצות ומיותרות. בכל הקשור לבן אפלק בתור באטמן / ברוס ווין – אפלק פשוט גונב לחלוטין את ההצגה ומעניק פרשנות מרתקת לדמותו הרדופה והאובססיבית.

• לא ראוי לשחק את באטמן? בן אפלק עונה למבקרים
יש לציין שניגשתי אל "באטמן נגד סופרמן" עם חשש כבד שזה יהיה לא יותר מ"איש הפלדה 2", שכן הסרט הקודם בעיני היה רעשני, ילדותי, נטול חן ובעיקר משעמם. הפעם ניכר כי הבמאי זאק סניידר חישב מסלול מחדש והצליח ליצור סרט גיבורי-על המתעלה בהרבה על הקשקוש המנופח שקדם לו. הסרט הנוכחי מזכיר ומתחבר יותר אל "השומרים" – יצירתו המוקדמת בז'אנר והמעניינת בהרבה שגם שילבה בהצלחה בין נואר לגיבורי-על. חובבי הז'אנר לחלוטין יבואו על סיפוקם.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg