תנועת החרם: שרון כידון עשתה סיבוב על הילדים
מדוע מערכת החינוך לא זוכה לייצוג בסרט רווי טענות כלפיה? למה לגלגל אירוע שהתרחש בוואטסאפ אל מנהלת ביה"ס? ומה בנוגע לאחריות ההורים בעניין? הסרט 'איך נשמור על הילדים שלנו?' פורש שרשרת ראיונות נצלניים, בלי לתת מענה על השאלה שבמרכזו
לאורכו של כל הסרט "איך נשמור על הילדים שלנו?" בהגשת שרון כידון, מרחפת בצידו הימני של המסך הכיתובית: "תוכנית מיוחדת". למה בעצם התוכנית של כידון "מיוחדת"? אולי לדעת התוכנית היא משודרת בעקבות אירוע חריג, בלתי נראה, כזה הדורש תגובת חירום "מיוחדת" של שרון כידון. אולי, מהצד השני של המתרס, התוכנית חשה עצמה חשובה באופן חריג לעומת דברים אחרים המשודרים בשעה 9 בערב, ומכאן היא "מיוחדת". בכל מקרה – "איך נשמור על הילדים שלנו", סרט המתעסק בבריונות כיתתית, הוא הבטחה "מיוחדת" – אך ריקה.עוד כותרות ב-nrg:
• למה עמיר חדד מתחמק מישראלים?
• מתנחלת בגיי בר: תמר שילה מלרלרת ב'אוויטה'
• שבועיים אחרי הפרישה: שוב מהומה בבית האח הגדול
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אחרי שרשרת הנתונים ההכרחית, שרון כידון וצוותה פונים לראיין את החשודים המידיים. הסרט בוחר לתעד בעיקר את גרסת הילדים הפגועים והוריהם. הפגיעות, מסתבר, נובעות מתוך הרשתות החברתיות ותוכנות המסרים המידיים. חלקן זולגות גם לאלימות מילולית ופיזית בכיתה.
האם ההורה לא אמור להיות הגורם העיקרי המטפל בילדיו מחוץ לבית הספר? שרון כידון
צילום: טל גבעוני, באדיבות רשת
הטענה ברורה - שורת דוקטורים, מנחי סדנאות ופרופסורים לחינוך, משמשים כצוות הלחצה הטוען בלהט - אי אפשר לסמוך עוד על מערכת החינוך שתטפל באופן יעיל בפגיעות של "ילדינו", כפי שמכנה אותם בעצב המנחה. הורה לדוגמה, מניף מזועזע אל המסך הודעת פייסבוק מעליבה שנשלחה לביתו שזכתה ליחס "לא רציני". מנהלת בית הספר בו היא לומדת "הקדישה לזה אולי דקה וחצי".
מתוך שרשרת מרואינים הארוכה אין ייצוג, ולו סמלי, למערכת החינוך. הטענה העקרונית – שאולי, רק אולי, לא כל מה שתלמידי בית הספר עושים מחוץ לשעריו ראוי להתייחסותו, לא עולה. למה בעצם מחנכת כיתה ב' אמורה לשמש הן כבלש פרטי, בית משפט לתביעות קטנות וטלסקופ משוכלל על פעילות הילדים בפייסבוק בשעה 8 בערב? האם ההורה לא אמור להיות הגורם העיקרי המטפל בילדיו מחוץ לבית הספר? ולמה בעצם מגלגלים אירוע שהתרחש בווטסאפ חזרה אל המנהלת? השאלות האלה, שמפריעות לחגיגה ההיסטרית של כידון, נזרקות הצידה לטובת שרשרת ראיונות נצלניים.הראיונות עם הילדים שנפגעו והוריהם מתחלקים לשניים – ראיון חשוף, כן ונצלני עם ילדים פעורי עיניים, כזה המעלה תהיות בנוגע לתגובה העתידית של הכיתה ממנה באו. מנגד – ראיון מטושטש ומעוות קול, עמוס דמעות, משל היו הילדים בני ה-9 מתלוננות בפרשת קצב. יש מי שיגידו שזו הדרך הנכונה ליצור אמפתיה, או לתת פתחון פה בלתי שיפוטי לצד הנפגע. אבל הקו בין התעסקות עניינית בסיפורים, לבין יצירת תצרף צילומים היסטרי, נחצה. התוצאה כמובן - חסרת קשר, ומרגישה כאילו נועדה להפוך למסחטת דמעות ריקה מפואנטה, שלא נאמר – מנמיכה את הנושא החשוב באמת לרמת ריאליטי מתוסרט.
לאורך הסרט, כתמה, ילדים בוכים. בצדק. לא רק ששלחו להם הודעה מעליבה בווטסאפ, גם הסרט של שרון כידון עשה עליהם סיבוב.
"איך נשמור על הילדים שלנו?", 'רשת'
• "באטמן נגד סופרמן": בקרב הזה, הקהל ניצח
• למי הדין? אמנים מגיבים לפרשת החייל בחברון
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם