ראשי » תרבות » קולנוע

ביקורת קולנוע: החתונה היוונית המיותרת שלי 2

בעוד "החתונה היוונית שלי" המקורי פרץ את גבולות הקומדיה הרומנטית, הצליח לשעשע ואף זכה לביקורות טובות, ההמשך שלו שיוצא אחרי 14 שנה סתמי, משעמם ובעיקר – מיותר

 
לפני 14 שנה, אי שם בשנת 2002, עלתה לאקרנים קומדיה רומנטית ייחודית שזכתה לשבחים ממבקרים וצופים כאחד, ואף הייתה מועמדת לפרסים יוקרתיים, בהם פרס האוסקר וגלובוס הזהב.

רבים נהנו מהצפייה ב"חתונה היוונית שלי", שגוללה את סיפורה של טולה, אישה ממוצא יווני ומשפחתה הענקית והמופרעת, במסע למצוא לה חתן. אמנם לא המסר הפמיניסטי ביותר, אך ניסיון נחמד, משעשע ומוצלח למדי מחוץ למסגרת הקומדיה הרומנטית הסטנדרטית.

עוד כותרות ב-nrg:
• למה עמיר חדד מתחמק מישראלים?
• מתנחלת בגיי בר: תמר שילה מלרלרת ב'אוויטה'
• ציונית ואכזרית: התגובות למים ביאליק בירושלים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

והנה, 14 שנה אחר כך, יוצא סרט ההמשך בעל השם הלא מאוד מקורי, "החתונה היוונית שלי 2". גם הפעם ניה ורדלוס אחראית על התסריט ועל גילום הדמות הראשית, טולה פורטוקלוס. רק שעתה, אחרי 14 שנה, המשפחה לא ממררת רק את חייה שלה, אלא גם את חיה של בתה המתבגרת פריס.
האם תצליח הבת הצעירה להימנע מטעויות העבר של אמה ולצאת לחופשי? האם תצליח טולה להציל את נישואיה אשר טובעים לחלוטין בתוך מחויבויותיה המשפחתיות המעיקות? ומהו הסוד הגדול שמתגלה כאשר אבי המשפחה מחליט להיות עקשן ובלתי נסבל אף יותר מהרגיל?

הסרט החדש עונה כמובן על כל השאלות הבוערות האלה. רק מה? אף אחד לא שאל ולאף אחד לא אכפת. מהר מאוד מתגלה שהסיקוול המצופה איננו אלא שעה וחצי של צפייה משמימה בחיים הלא מעניינים של משפחת פוקטוקלוס. הקונפליקטים שלהם כה קטנים וחסרי משמעות ותגובותיהם לכל אותם קונפליקטים כה מגוחכות, שקשה לקחת את הסרט הזה ברצינות. בניגוד לדמותה יוצאת הדופן של טולה בסרט הראשון, דמותה של בתה הבכורה פריס, שתופסת מקום מרכזי בסיפור, היא ככל מתבגרת אחרת – אחת שמתפדחת מההורים ומהמשפחה ורוצה למות מרוב הבושות שהם עושים לה. המשחק הממוצע בקושי של השחקנית אלנה קמפוריס לא בדיוק משדרג את הדמות.
אבל פריס, התוספת החדשה, היא לא הבעיה היחידה. האם בני משפחתה של טולה היו כה בלתי נסבלים גם בסרט הראשון? כנראה שבכל 14 השנים שחלפו, לא ניתן היה לחשוב על דרכים חדשות ומקוריות יותר להציג את הדמויות הללו. התוצאה היא טירוף מוחלט של קלישאות וסטריאוטיפים שחוזרים על עצמם בתיאטרליות בלתי נסבלת. תוסיפו לזה את האופי הסמרטוטי של טולה, שמעולם לא הצליחה לגדל עמוד שדרה, וקבלו סרט שאפילו הניסיון היחיד לאזן את הגורמים הקיצוניים בו עולה בתוהו בשל הסלידה מכל מה שקורה בו או שמשתתף בו, פחות או יותר.

לעיתים סרטים לא טובים מעוררים בצופיהם רגשות שליליים, כמו כעס, למשל, על מה שמתרחש על המסך. הכעס הזה עלול להישאר עם הצופים זמן רב יחסית לאחר הצפייה, אך לפעמים זהו כעס טוב, כי המשמעות שלו היא שבמידה מסוימת, הסרט גרם לנו לחשוב ושאכפת לנו. היה נחמד להגיד שזה מה שמעורר בך "החתונה היוונית שלי 2", אבל זה יהיה רחוק מלהיות נכון. זהו סרט כה סתמי שהמילה החזקה ביותר שניתן להגיד עליו הוא "מיותר", לבטח אחד הדברים הקשים יותר שניתן להגיד על יצירה מכל סוג שהוא.
לא נראה שזה הרושם שחיפשו יוצרי הסרט להשאיר, אבל זו האמת. ולצופים שבכל זאת מתגעגעים למשפחת פורטוקלוס הצבעונית, עזבו, עדיף פשוט לארגן צפיה נוסטלגית בסרט הראשון.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg