כח רצון: עידו רצון סוגר שנה קשה ופותח דף חדש
שנה רצופת מהמורות עברה על הזמר עידו רצון, שנת אבל, פרידה ובדידות – ובו בזמן גם באושר גדול, הנובע מאבהות שהתממשה לאחר שלוש שנים של ניסיונות. את העצב והשמחה המהולים יחד הוא מבטא באלבום חדש, שמתוכו כבר יצא סינגל ראשון, יפהפה וצובט
"פתאום, אחרי כל החלומות והפנטזיות על משפחה וילד, חודש אחרי ה-היי המטורף הזה שהנה זה קורה, אני יושב בחזרה בבית בתל אביב – לבד. זה היה אחד הדברים העצובים ביותר שחוויתי בחיי. לאבד את אהבת חייך זה דבר נורא", מספר בפתיחות המוזיקאי עידו רצון, שאלבומו החדש, השני במספר, הנמצא כעת בתהליך הפקה, מוקדש לשנה האחרונה שעברה עליו, והייתה רצופת מהמורות ואירועים בלתי צפויים, והוא חושף בו את נימי נפשו, בכנות ובאומץ רב.עידו רצון - "שעון חורף":
"בשונה מאלבום הבכורה שלי, 'אניות', שמתאר תהליכים שלי עם עצמי ועם המשפחה שלי, האלבום הזה מתאר את השנה הזו שלי ושלו, זה אלבום פרידה מהאהבה, וסדר כתיבת השירים הוא סדר השירים באלבום. זה סוג של אלבום דוקומנטרי מבחינתי", אומר רצון.
כמו יומן.
"בדיוק, מבחינתי לעשות את האלבום הזה, זה כמו לכתוב מילה במילה את כל מה שעובר עליי. האלבום מונה שמונה שירים, והתחלתי לכתוב אותו עוד כשהייתי עם בן הזוג שלי וככל שהאלבום הולך ומתקדם, תיאור הקושי במערכת היחסים הולך ומתפתח, עד שמגיע הרגע שנולד הילד ואנחנו חוזרים לארץ ונפרדים. גם ברמה ההפקתית יש כאן ביטוי של מה שהתרחש – האלבום מתחיל ברעש גדול – שכך באמת התחלנו את הזוגיות שלנו, וככל שהוא מתקדם, כך הוא הופך שקט ואקוסטי יותר, ובסוף ממש חרישי".
עוד כותרות ב-nrg:
• למה עמיר חדד מתחמק מישראלים?
• מתנחלת בגיי בר: תמר שילה מלרלרת ב'אוויטה'
• ציונית ואכזרית: התגובות למים ביאליק בירושלים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
במשך שלוש שנים, ניסו רצון ובן זוגו להקים משפחה באמצעות תהליך פונדקאות. "מאחר ובמדינת ישראל אנחנו אמנם שווי חובות, אבל לא שווי זכויות, נאלצנו להתחיל את התהליך הזה בהודו, ששם מהר מאוד נסגרו הדלתות לפונדקאות בפני הקהילה הגאה, ואז נאלצנו לעבור לתאילנד", הוא מספר. "זה לא הצליח לנו בפעם הראשונה, וגם לא השלישית, וגם לא העשירית – זה הצליח לנו רק בפעם השלוש עשרה.
"ובפעם השלוש עשרה, זו שהצליחה, אנחנו בתאילנד, בסוף העולם, ואני בחדר הלידה, ואני מקבל את הילד לידיים, אחרי שלוש שנים של ניסיונות וחצי מיליון שקלים שעלה לנו העניין הזה, ואז אני מבין שמשהו לא בסדר עם הילד", מוסיף רצון לספר, וקולו הופך מעט שקט יותר. "הוא ילד קסום ומדהים ויפה, אבל", הוא עוצר, וכעבור רגע של שקט ממשיך – "מיוחד בדרכו שלו. גיליתי שהילד שכל כך חיכיתי לו הוא לא מה שפיללתי לו – אין מה לעשות – זאת האמת, זאת הייתה התחושה באותו רגע, ואני אוהב אותו אהבה שאין לתאר. הוא ילד מושלם, שמח ומלא באור, הוא השמחה של חיי והופך אותי לאיש טוב יותר".
ומה קרה אז?
"חזרנו לארץ, ולמרות האהבה הגדולה בינינו, היו לנו קשיים. חודש אחרי שהילד נולד, נאלצנו להיפרד, הילד הלך איתו, ואני מצאתי את עצמי יושב בבית לבד, ליד השולחן, בוקר-בוקר, ערב-ערב", אומר רצון, והשיר הסוגר את האלבום, 'שעון חורף', שיצא כסינגל, מתאר זאת באופן עדין ומלא כאב: 'שולחן האוכל העגול שחור, שש וארבעים שעון חורף, אני יושב סביבו, מכל מקום אין אף אחד מולי"."אני והוא כמובן חברים מאוד טובים, וגם הסוף טוב – אנחנו שוב בקשר ושוב מנסים את אהבתנו, אבל באותה שנה, גם איבדתי את אהבת חיי וגם הילד שלנו הלך לגור איתו, ואז, יום בהיר אחד, אני הולך לעבודה, ומתקשרים אליי, אומרים לי להגיע לבית החולים כי אמא שלי שם – לא אמרו לי מה קרה. ואז אני מגיע ומבין שהיא כבר לא בין החיים".
צפית שזה יקרה, או שזה התרחש במפתיע?
"ידעתי שהיא לא במיטבה, אבל אף אחד לא חשב שיום למחרת היא לא תהיה. יום לפני כן הייתי אצלה בבית, ואני זוכר שישבנו בסלון ואמרתי לה כמה אני אוהב אותה וכמה שהיא יפה. פתאום יש את המשולש הזה של אהבה, ילד והורים, שכולם אינם, וזה משולש קיצוני, זה יותר מדי לבן אדם אחד בשנה אחת. המזל שלי הוא שאני אולי הבנאדם הכי אופטימי שאני מכיר", מוסיף רצון בחיוך. "יש לי חיוך בלב, בנשמה".
החיוך הפנימי של רצון יוצא החוצה, בוקע מבין מילותיו ומאיר את שיחתנו, גם ברגעים שבהם הוא מדבר על קושי ועצב. נראה שאינו מנסה לברוח מתחושת העצבות ואינו חושש מפניה, אלא רואה בה מניע ליצירה.
"לגמרי", הוא משיב כאשר אני מציינת זאת בפניו. "עצב זה רגש מדהים, כמו שמחה. דיכאון זה דבר נורא, אבל עצב זה רגש שאצלי על הסקאלה הוא כמו שמחה, מבחינת העוצמה שלו, ועצב יכול להיות מניע ליצירה ולאמנות".
אני מניחה שהכתיבה והיצירה ענו על הצורך שלך להוציא דברים החוצה, מילאו עבורך תפקיד מרפא.
"כן, והרגשתי את זה באותו הרגע – שהיצירה היא זאת ששומרת אותי חי. בתוך כמה חודשים, כל השנה הזאת התגבשה לאלבום שלם, מפני שהייתי כותב שיר, ובאותו יום מגיע לאולפן ומקליט אותו. זה מה שהחזיק אותי. כשאתה כל כך עצוב, אם אין לך לאן להוציא את זה, לאן לנתב את זה, אתה יכול לשקוע בדיכאון, אבל כשיש לך השראה, כשאתה מלא בדחף ללכת ולהפוך את ההשראה הזאת למוזיקה, אין לך מה להיכנס לדיכאון. אתה קם בבוקר ואתה עצוב, אתה כותב שיר, וכשאתה יוצא מהבית, והולך לאולפן, ושר, ומקליט ומנגן, אין מקום לדיכאון".
איך הצלחת לשתף ביצירת האלבום וביצירת הקליפ ל'שעון חורף' אנשים אחרים? מדובר הרי בחומרים מאוד אישיים, מאוד רגשיים, בחוויות שלקוחות מחייך.
"אני חושב שאף אחד לא יכול לדעת אותי יותר טוב ממני, אבל אני מוקף בחברים שהם יוצרים מוכשרים שעוזרים לי – הצלמת והבמאית תמר טל, שעשתה לי את הקליפ בכישרון וברגישות נדירה, הכוריאוגרפים יוסי ברג ועודד גרף, שעבדו איתי על הרעיונות ועל התנועה בקליפ. שלושתם חברי אמת שעשו ימים כלילות כדי לגרום לקליפ הזה לקרות. המוזיקאית סמדר אקראי, שהיא חברה טובה משלי, הפגישה ביני ובין ספנסרונסו – המפיקים מתן ספנסר ואורי רוסו, שני ילדים מוטרפים ומוכשרים כמו שדים, שהמוזיקה אצלם זה כמו ילדים שמשחקים במגרש משחקים. מצד אחד הם פרועים, ומצד שני הכל מדויק ובטעם וסופר-פיין, והעבודה איתם היא הדבר הכי טוב שקרה לי מבחינה מוזיקלית.
"אני מרגיש אושר כל כך גדול כשאני מסתכל על כל מילימטר שעשיתי באלבום הזה - כל אות שנכתבה, כל צליל שנוגן, כל סשן שהזמנו בו פסנתרן והתעקשתי על כך. אני מרגיש שאני נמצא בהוויה המוזיקלית שלי במאה אחוז, וזו תחושה מדהימה. גם הבן שלי משתתף באלבום", הוא מוסיף, וחיוך עולה על שפתיו."יום אחד, כשהוא התעורר משינה ודיבר, הקלטתי אותו, סימפלנו והכנסנו את זה".
מה הלאה, מבחינה מוזיקלית? מה עוד אתה מתכנן לעתיד הקרוב?
"אני רוצה לסיים את העבודה על האלבום. מעבר לזה, אני רוצה בעיקר להמשיך לכתוב, הכל מתחיל ונגמר בלכתוב שירים, וכל השאר נובע מזה, כי כשיש את השירים, יש את האנרגיה להפוך אותם למציאות, כשיש את השירים, אתה יודע מי הבן אדם שאמור להפיק אותם ולנגן אותם – אני לא יכול להחליט מראש מה אני רוצה לעשות עם שירים שטרם נכתבו – השירים יכתיבו את זה לי מי האנשים שיהפכו אותם למציאות.
"הייתי רוצה להופיע – לא הופעתי שלוש שנים, ואני בנאדם של במה, לפני הכל. החיים לקחו אותי למקומות אחרים, וזה טוב. כנראה הייתי צריך את הזמן הזה, ועכשיו אני מרגיש שאני חייב לחזור לבמה. אנחנו עובדים על הופעה שתתקיים במאי".
נוסף על שחרור האלבום, חזרה לבמה והמשך כתיבה ויצירה, רצון מתכנן גם להתפתח כמאמן. לאחרונה, סיים את לימודי האימון במכון אדלר, וכעת הוא נמצא בשלב הפרקטיקום, מתמחה באימון.
"זה אחד מהדברים המדהימים ביותר שעשיתי עבור עצמי. הבן שלי, אורי, הוא אחת הסיבות שהלכתי ללמוד אימון, ובהמשך אלמד הדרכת הורים, כדי לעזור ולאמן אנשים לעשות לעצמם טוב בחיים, לראות את הילדים שלהם, ובכלל – אנשים, כשווים, ולהתייחס אליהם בכבוד הדדי, לא משנה מי הם ומה הם. אני רואה איך הדבר הזה מקדם אנשים וגורם להם לעשות מעשים שהם לא עשו בחיים שלהם".
היית רוצה לאמן אמנים, מתוך הבנה של הקשיים וההתמודדויות הייחודיים להם?
"אני חושב שבנוסף לאימון אנשים מתחומים שונים, יש לי את היכולת לאמן אנשים שהם אמנים – לאו דווקא מוזיקאים, כי אני מכיר את התחושה של הרצון להצליח להגשים את האמנות, אבל יש כל כך הרבה דברים שלא קשורים לאמנות בדרך, כל כך הרבה 'וי' קטנים שצריך לסמן כל יום, כדי שהדבר הזה יתממש. האוכלוסייה של האמנים היא פלח שמאוד הייתי רוצה לעבוד איתו".
הצורך להרחיק עד תאילנד על מנת להפוך לאב ולהקים משפחה קומם את רצון ועורר בו כעס, הדגיש את הפער הבוטה המתקיים בין הדרישה מהומוסקסואלים למלא אחר כל חובותיהם כאזרחים, כגון תשלום מסים ושירות בצה"ל, ובין היחס המפלה והקשיים שהמדינה מערימה על זוגות חד-מיניים בכל הנוגע לנישואים ולהקמת משפחה – זכויות שאמורות להיות בסיסיות ומשותפות לכל אדם באשר היותו אדם ואזרח במדינה.
"אני מאוד אמביוולנטי – מצד אחד, מדינת ישראל מאוד מתקדמת במה שקשור לזכויות להט"בים – הרי יש מקומות שבהם הומוסקסואליות היא מחוץ לחוק. ומצד שני, זה האומדן שלי – מקומות כמו איראן? צריך להעריך את הדרך המדהימה שכן עשינו, אבל זה מקומם אותי שאם אני ובן הזוג שלי רוצים להתחתן, אנחנו לא יכולים לעשות את זה בארץ, אנחנו רוצים לאמץ ילד – אסור לנו, אבל להילחם בקרב ולעשות מילואים? חופשי, לשלם מסים? חופשי. הכל אנחנו חייבים – אבל זכויות אין.
"אני מבין שאנחנו הולכים ונהיים מדינת הלכה, לשם נושבת הרוח, ואני בעניין של חיה ותן לחיות – אני לא מצפה שישיאו אותי עם רב, אבל שיאפשרו לי לחיות, כי עצם הקיום וההוויה שלי לא מפריעים לאף אחד. אני רוצה להיות שווה בין שווים, ולא נראה לי הגיוני שאברכים שלא עושים צבא מקבלים מענקים מבוקר ועד ערב, ומשכורות, ואנחנו לא מבקשים שום דבר – אנחנו עובדים, וממלאים את כל החובות שלנו, אבל אנחנו בסך הכל רוצים להיות שווים בארץ שלנו. זה הכל.
"שיהיה להם כסף, לאברכים, ושיהיו עשירים – זה באמת לא מפריע לי, אני לא רוצה את הכסף שלהם, אבל אני צריך לטוס עד קצה העולם, עד תאילנד, ולשלם את כל כספי כדי להביא ילד לעולם? אסור לי לאמץ? בכסף הזה, לצורך העניין, הייתי צריך לקנות בית, ואף אחד לא עושה לי הנחה בקניית דירה. ולעומת זאת, לאברך יש הנחות בקניית דירה – אז הוא גם מקבל משכורת מהמדינה על כך שהוא מתפלל עבורנו, וגם הנחה על דירה, וגם כל מיני מענקים. אז שימשיך לקבל, אבל אל תפגעו לי בזכויות שלי. הפוליטיקאים שלנו מונעים מכוח הכסא והמנדטים, ולא מהאנשים ולא מהצרכים ומהזכויות ומהשוויון בין בני אדם.
"ואת יודעת מה עוד?", הוא מוסיף בלהט, "אני והחברים שלי מסתדרים יופי, אבל אני לא מדבר עליי – עידו מתל אביב, לשעבר מפתח תקווה, או על חברים שלי שהם בעלי קריירה והשפעה, אני מדבר איתך על האנשים שלא נשמעים ולא נראים, שגרים במקומות אחרים שיותר נחבאים אל הכלים – להם אין את היכולת הזו, ועבורם הקול שלנו צריך להישמע".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם