ראשי » תרבות » מוזיקה

שומר אחי: דני שושן מתגבר על הכאב בדרכו שלו

הוא מבקר את הממשלה והתקשורת אבל אופטימי, לא מצפה לשבור את השוק אבל בהחלט שואף לאהבת הקהל: סולן הלהקות המיתולוגיות 'האריות' ו'הצ'רצ'ילים' משיק אלבום חדש במקביל להתמודדות עם מות אחיו גבי, קוראי nrg תרבות מוזמנים להאזין לשיר הנושא בהשמעת בכורה

 
דני שושן הוא אדם נעים לשיחה. הוא מדבר באופן פשוט, ישיר וצנוע על עצמו, מדלג לחלוטין מעל החשיבות העצמית שצוברים שועלים וותיקים בתחומם, ויוצר אליו סימפטיה מהירה.

עוד כותרות ב-nrg:
• שי מיקה מגיבה על סיוע צבא האמת לזכייתה
• "השוו אותו להיטלר": מה גרם לאירוע הלבבי של איציק?
• שערוריות בכאילו: חוסר החשיבות של האח הגדול הפנט את כולנו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

על רקע צפצופי מכוניות חולפות, אנחנו משוחחים על אלבומו החדש ועל שיר הנושא מתוכו המובא כאן בהשמעת בכורה – "חיי כמו סרט".

"השיר נכתב לכבוד האישה שאיתה אני חי מזה 25 שנה", הוא מתאר בחמימות ומוסיף בכנות - "אני רק רוצה את ההכי פשוט, הכי אידיאלי – שיאהבו אותו (צוחק), אם אפשר".

אתה מוציא את האלבום בתקופה אישית מורכבת.

"נכון. עברנו כמה חודשים לא קלים עם המוות של אחי, גבי", הוא אומר ונאנח. "זה היה מורכב מכל הבחינות. בגלל המצב נקרא לזה. הדבר הנורא והבלתי צפוי הזה".

נוסף על כך שהוא היה מאד פומבי.

"כן, אי-אפשר להסתיר שום דבר היום. הכל גלוי ומתפרסם בצורה מאד-מאד מהירה. אני ניסיתי אמנם שלא לדבר כל-כך על הדברים האלה, הישירים. ניסיתי להבין את זה ולקבל את זה שזה היה, אתה יודע, דום-לב. בן-אדם מתקלח, הולך לישון ולא קם. ככה אני רוצה - להישאר עם הדעה הזו. זה יותר קל לי, בוא נגיד ככה".

• גבי שושן לפני מותו: אני שוב כאן, תשמעו אותי
• עלבונו של עולם: גבי שושן הובא למנוחות במחאה וזעקה
מותו של הזמר גבי שושן בפברואר האחרון עורר בנסיבות מותו דיון נרחב על היחס לאמני הדור הוותיק בישראל. לדני שושן, אחיו, הדיון החדש מגרד פצעים ישנים.

"אני מקווה שאחרי המוות של בן-אדם שעשה כל-כך הרבה לתרבות הישראלית, שהוא במקרה גם אחי, אולי גם הממשלה תפתח את העיניים ואת האוזניים ותעזור לקהילה הזו, הטובה, של האמנים".

מה היית רוצה שיעשה?

"שכשאמנים מגיעים לגיל מסוים - אז גם שידאגו להם קצת, אתה יודע – שיתנו להם קצת אוויר לנשימה. לא יודע מה. שיהיה איזה חוק כזה שקצת מקל עליהם, קצת מקל על התקופה שהם כבר לא פעילים כמו שהיו", הוא אומר.

"הבעיה היא שיש הרבה אמנים, והאמן הבא שמגיע אל התור – האמן החדש, גורם לכל האמנים הוותיקים להישכח בן רגע. פוף. כהרף עין. וזה לא טבעי. זה אפילו מאד מאד ביזארי".

אולי זה קשור לטעם הקהל.

"תראה, אני חושב שהקהל בעניין הזה הוא נאיבי. מה שהרדיו והטלוויזיה מאכילים את הקהל, ומה שהם מראים לו באופן רציף כל-הזמן כל-הזמן, זה מה שהם יודעים בעצם".

מה מוביל לזה לדעתך?

"אנחנו מחקים אחד את השני. אני חושב שבמוזיקה אין דעה אישית לכל אחד. יש נתח אחד גדול שקובע את המיינסטרים וזהו. אין לי איך לפרש את זה. אני חושב שאנחנו נדבקים אחד מהשני. או שאנחנו מדינה קטנה ויש נתח מסוים שקונה מוזיקה, אוהב מוזיקה, שומע מוזיקה, ומחליט מה הדבר הבא. וזה נורא חבל".

מזכיר את דבריה של השרה מירי רגב על וועדות הפלייליסט.

"אני חושב שבמידה מסוימת היא נותנת לנו האמנים כתף, וטוב שיש מישהו כזה. אני כן חושב שהיא מרגישה את העניין הזה. אבל אני לא יודע איזה כוח החלטה יש לה, והאם היא באמת יכולה להוביל מהלך".

אתה מרגיש את מה שאתה מספר על בשרך?

"אני לא מתפרנס מהשמעות ברדיו, חבל, הייתי רוצה. אבל אני עושה אירועים, מופיע עם הלהקה שלי, הפרטית. אני מחפש לי, אבל לא מזמינים אותי בצורה מטורפת. אני מחפש לבד איך להופיע, וזה חבל. כי יש לי מה להציע, אני ממשיך ליצור. אני לא מפסיק. אבל לא כולם חזקים כמוני".
"אני לא מצפה שאני אמכור חצי-מיליון תקליטים בתוך שבוע. באמת. צריך לראות את המציאות איך שהיא. אני עשיתי את האמנות שלי, אני עבדתי עליה שנה וחצי. השקעתי בתקליט את נשמתי.

"ההורדות הלא חוקיות, נניח –  זה חלק מהדור שלנו, העכשווי. אז שיורידו את השירים שלי – אין לי בעיה. שיורידו אותם ויצרבו אפילו. אני לא יכול לעצור את זה. אבל לפחות שיאזינו. אם הם מורידים – סימן שהם גם אוהבים את זה, אז לא אכפת לי. אני מרשה".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg