קאמבק מפלסטיק: שובו של הוויניל
דווקא בעידן הדיגיטלי של הורדות קרות ומנוכרות הגיע זמנו של התקליט לעשות קאמבק, והוא עושה את זה בגדול
מה לא אמרו עליו? שמקומו בבוידעם, שאחיו הצעירים עולים עליו בהרבה, שהוא מסורבל, מיותר, ושהוא יכול בכיף להתברג לו ברשימות ההיילייטס של שנות השבעים - רק אם אפשר שגם יישאר שם. הספידו, אִפסנו, ריננו, אבל לוויניל כנראה תוכניות משלו, וציבור האודיו־פילים כמרקחה.
עוד כותרות ב-nrg:
• אריאל זילבר רץ לשמוליק וחוזר לעצמו
• צפו בפתיחה ל"משחקי הכס" ב-360 מעלות
• אוי, ברצלונה: מעריצי ביונסה, היכונו לאכזבה
• שלמה ארצי המלך: המגלומניות גברה על השיר
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אז כן, התקליט - אריך נגן בעברית תקנית - עושה קאמבק מתוקשר, גם אם אגב בקרב קומץ קטן וחובב נוסטלגיה המשיכה גחלתו לבעור כל השנים. נתוני מכירות התקליטים בארה"ב לימדו על זינוק יפה של 32 אחוזים ועל עוד כמה מאות מיליוני דולרים שנכנסו לתעשייה, לא כולל העולם הרוחש של עסקי יד שנייה וסחר אספנים.
התקליט חוזר, ובגדול
צילום: גטי אימג'ס
אמנים בסדר גודל של רדיוהד וארקטיק מאנקיז טורחים כבר שנים להוציא את אלבומיהם גם בגרסת תקליט, מהלך שהוא מיתוגי הרבה יותר מכלכלי. והנה גם אצלנו, הנוהגים לזנב קצת אחר טרנדים מוזיקליים בעולם, מוציא השבוע שלומי שבן גרסת ויניל לאלבומו "תרגיל בהתעוררות" לרגל יום התקליט שחל כמדי שנה בשבת השלישית של אפריל (גזרה בלתי הוגנת לבעלי פטיפונים שומרי שבת). "הסאונד הוא אחר", הסביר שבן את המהלך, "אפשר לומר שהוא יותר טוב או פחות טוב, אבל הוא ללא ספק אחר", נימוק כבד משקל בדרך להסביר את נצחיותו של התקליט.
תבינו, ה־CD או התקליטור, לא רק גזל מאביו הרוחני את שמו אלא גם את רעשי הרקע. טכניקת הטבעת הנתונים על התקליטורים וניקיון הסאונד שנשמר לאורך זמן - לכאורה מתנה לכל רוכש דיסק באשר הוא - הפכו את התוצר לפלסטיקי משהו. לא זו בלבד, חרדת הקודש שאפפה כל אוחז בתקליט פן יישרט הפכה בעידן ההורדות ללא רלוונטית.
הסאונד הוא אחר. שלומי שבן
צילום: דודי חסון
מובן שלזה מתווסף פן נוסטלגי שהדור שעמד על דעתו עם תום האייטיז כבר לא יכיר. אין הנאה כמו שליפת תקליט משקית ניילון מרשרשת המעוגלת בצדה האחד ורבועה בצדה השני; אין כמו תחיבת תקליט לאריזת קרטון שצרה למידותיו. והחריקה הנעימה אחרי טפיפת המחט, הו החריקה, הרי רבים וטובים שילבו אותה כאפקט מוזיקלי ביצירות שלהם (ועיין ב־Yo M'enamori D'un Ayre בביצוע של הג'אזיסט אבישי כהן).
אם תשאלו אותי, יש בתקליט גם מן המחאה. העידן הדיגיטלי הפך אותנו לצרכנים עצלים, הרי לשם מה לרכוש אלבום שלם אם התחברתי לשיר אחד ששודר בגל"צ? נוריד את השיר. הריטואל של "באתי בשביל שיר אחד, נשארתי בשביל שלושה אחרים", נכחד. המשמעות של לקנות תקליט היא לתת למוזיקה את הכבוד המגיע לה, היא לשבת להקשיב לתקליט בשלמותו עם יכולת טכנית קטנה מאוד לדלג לשיר הבא, היא אשכרה להצטרך לקום מהספה כדי להפוך צד.
האם "וויניל" עומדת בציפיות?
• ממש לא
• לגמרי כן
הם עושים את זה כבר שנים, אז מי אנחנו שנתווכח. רדיוהד
צילום: גטי אימג'ס
אקו"ם