מתגעגעת, לא כועסת: שי מיקה יפרח מסכמת עונה
בעונה של חרמות, קללות ומחנות הוכתרה שי מיקה יפרח למנצחת "האח הגדול". עכשיו היא מספרת למי תעניק את הדירה שבה זכתה, נזכרת ברגעים האחרונים עם אביה ומתגעגעת לתאיר ראדה ז"ל, חברתה. "רוצה להאמין שהייתי מנצחת גם בלי התמיכה של שי חי"
"הרגשתי בתוך חלום", אומרת שי מיקה יפרח. "חשבתי בראש שאני לא מאמינה שזה קורה לי. לא יכול להיות שזה נגמר ככה. הגעתי ל'אח הגדול' בתקופה בחיים שבקלות יכולתי לנתב למקום לא טוב. אבל בחרתי בדרך שהוכיחה את עצמה. הרגע שבו ארז הודיע שאני הזוכה היה הכי מאושר בחיי".
עברת בחייך הרבה דברים לא נעימים. מאיפה הכוח לשמור על אופטימיות?
"לא משנה מה קרה לי בחיים - וקרה - אף פעם לא קראתי לזה קושי. חונכתי בבית שבו לא נתנו להיות עצובה. תמיד דאגנו שיהיה מישהו שירים את הבית למעלה".
עוד כותרות ב-nrg:
• אריאל זילבר רץ לשמוליק וחוזר לעצמו
• צפו בפתיחה ל"משחקי הכס" ב-360 מעלות
• שלמה ארצי המלך: המגלומניות גברה על השיר
• עובדה בלי תגובה: מכת מחץ לתדמיתו של גנדי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
36 שעות אחרי הניצחון הדרמטי, מיקה עדיין באופוריה. "לא ישנתי שני לילות רצופים, אני עדיין מנסה לעכל את הדבר הזה", היא ספק מתנצלת, תוך כדי שהיא חותמת למעריצים. "עד היום לא היתה לי חתימה משלי, אז המצאתי משהו".
קיבלת גם חיקוי משלך ב"ארץ נהדרת".
"אהבתי אותו. הם נגעו שם בנושא רגיש, שאני כאילו פוגשת את רומן זדורוב, אבל גם את זה צריך לדעת לקבל. בסופו של דבר, הייתי ב'ארץ נהדרת'".
כמה הודעות חיכו לך בטלפון?
"אני לא מעזה לפתוח את הנייד, בינתיים אני הולכת בלעדיו. לא דיברתי עדיין עם חצי מהחברים שלי. אפילו ראיונות שלי עוד לא הספקתי לראות".
זה אומר שגם לא דיברת עם אף אחד מהדיירים?
"דיברתי עם ארבל פעמיים. כשיצאתי, גיליתי שהיא היתה בקשר עם המשפחה שלי אחרי שיצאה מהבית, אז התקשרתי להגיד לה שאני אוהבת אותה. זה היה מוזר, כי פתאום אני קולטת שאנחנו מדברות בטלפון..."עם כל השאר לא הספקתי. כשאני חושבת על זה, אין לי בכלל את הטלפונים שלהם".
עוד לא דיברת עם שי חי? השמועה אמרה שבזכותו ניצחת.
"אדבר איתו כשהוא יחזור מחו"ל".
• שי מיקה מגיבה לתמיכה של צבא האמת
מיקה (23) נולדה בקצרין. אביה שלמה ז"ל היה מנהל רכש בבית מלון, ואמה בלה עזבה את עבודתה בחנות בגדים לטובת סיוע לבעלה, שחלה. האח הגדול האמיתי שלה הוא אסף (37), מנהל חנות צעצועים, והיא עצמה אחות גדולה לאביב (21), שחזרה עכשיו מטיול של אחרי צבא וחגגה יום הולדת בדיוק ביום הגמר.
"לגדול בקצרין היה ממש טוב. היתה לי ילדות מאושרת. ממש כמו שאני עכשיו, רק בקטן. הייתי ילדה מאוד פעילה, שתמיד נמצאת בהרבה חוגים ותנועות נוער. אהבתי גם לשחק טניס ולשיר".
המשבר הראשון בחייה נרשם כשהיתה בת 10, אז עברה משפחתה טלטלה כלכלית, שתוצאותיה מורגשות עד היום. "היה לא קל בבית. זה לא שחסר לנו משהו, אבל התחלנו לחיות לפי סדר עדיפויות. מספיק להרגיש את האנרגיות בבית ולראות את העיניים של אמא ואבא כדי להבין שמשהו לא טוב קורה, ושיש פה התמודדות.
"אני זוכרת שהיה חשוב לי כל הזמן לא להכביד על ההורים, ובסופו של דבר, זה מה שהפך אותי למחושבת. לא הרשיתי לעצמי להעמיד אותם במצב לא נעים, לבקש משהו שהם לא יכולים לספק. אז מראש לא הייתי מבקשת.
"בבסיס שלנו אנחנו בית מאוד אופטימי. חונכתי שהבית הוא המשפחה ולא הקירות, ואני חושבת שדווקא המשבר הזה גרם לנו להישאר משפחה מאוחדת".
כדי לסייע לכלכלת הבית עבדה מנעוריה "בכל עבודה אפשרית", כולל במכירת פלאפל, במלצרות ובחנות למכשירי כתיבה. "אין מקום שלא עבדתי בו. היתה לי מגירה בחדר שהייתי שמה בה את המשכורת שלי, וכולם יכלו לקחת ממנה. אם הם היו לוקחים הם היו מודיעים לי, והייתי רושמת. אבל אף פעם לא לקחתי בחזרה".
בעצם, פירנסת את עצמך מגיל צעיר.
"את הדברים הגדולים שילמתי בעצמי - רישיון הנהיגה, הטיול לדרום אמריקה. כל פעם שהיה לי, הייתי משתמשת בכסף שלי. ברמה האישית, בתוך עצמי, עשיתי ויתורים שגם מילאו אותי. ידעתי שעצם הוויתור שלי, למרות שלא יודעים שוויתרתי, הוא התרומה שלי לבית.
"למדנו לחיות עם זה, פשוט לזרום ולקבל הכל באהבה ובחיוך. כל פעם שקרה משהו לא טוב - כל אחד אסף את האנרגיות שלו, והפכנו את הבית למקום הכי חי שיש. מהכלום יצרנו דברים טובים. רגעי אושר עם המשפחה לא עולים כסף.
"ההורים שלי הם מסוג האנשים שלא אוהבים לבקש, והם השתדלו לא להחסיר ממני כלום. איכשהו חשבו שאני ילדה עם הרבה כסף, ולא ברור לי למה. גם ב'אח הגדול' אמרו לי שבסוף יגלו שאני בת של איזה שגריר. אבל אני לא".
• דיירי העבר של "האח הגדול" מתקשים לבחור זוכה
• כתב nrg הותקף במסיבה של שי חי ע"י מארגן הערב
• יכולים להוציא ציון מושלם? חידון ציטוטי האח הגדול
כשמיקה היתה בת 14, נרצחה חברתה תאיר ראדה בשירותי בית הספר שבו למדו בקצרין. "תאיר היתה אחת הבנות הראשונות שהאמינו בי, שחשבו שאני צריכה להתפרסם. היתה לנו שטותניקיות ושמחת חיים משותפת, שקירבה בינינו. היינו החברות הכי טובות, וגם רקדנו יחד בלהקה.
"אחרי שהיא נרצחה, זה היה כאילו מישהו בא ולקח לי את הלב. לא הבנתי עם מה אני הולכת להתמודד. לא האמנתי שיכול להיות דבר כזה. איך יכול להיות שתאיר איננה? מה זה חברה שפתאום איננה? זה לא משהו שאבין אי פעם.
"להיות האחרונה שראתה אותה זו המתנה הכי יפה שיכולתי לקבל, כי את החיוך שלה אני לא אשכח. זה היה כמו פרידה. אם הייתי מרגישה שמשהו לא בסדר, אולי הייתי הולכת לשם במקומה.
"אחרי שזה קרה רציתי משהו חדש שיאתגר אותי, כי זה ליווה אותי כל הזמן. אז הלכתי לבית הספר הטכני של חיל האוויר, והסכימו להכניס אותי באמצע השנה".
ידעו שם על הקשר שלך לתאיר?
"נכנסתי כמו עגבנייה שמניחים באמצע המגרש. כולם מסביב ידעו את הסיפור. באותה תקופה המציאו כל מיני ראיונות שנתתי, כביכול, ובאחד מהם פירסמו תמונה שלי, שהיתה אמורה להיות מטושטשת - אבל כולם זיהו אותי בה.
"בפועל, אף פעם לא התראיינתי אז. שיתפתי פעולה רק במה שקשור בחקירה. ידעתי כמה הנושא רגיש, והיה חשוב לי לכבד את המשפחה של תאיר ואותה. לנסות לחיות בשלום עם הכאב".
לא פשוט לבלות בחדרי חקירות בגיל 14.
"כבר כשהתעוררתי בבוקר אחרי הרצח הזמינו אותי לחקירה. אני מנסה להיות רצינית לפני השוטר, כי אני פה בשביל לעזור למצוא משהו שאני בכלל לא מבינה. יושבת, נותנת עדות ומשתדלת לעזור הכי הרבה שאני יכולה, אבל במקביל גם לא מעכלת.
"גייסתי איזו בגרות, שלא הבנתי מאיפה הבאתי אותה. היו הרבה שלבים בחקירות, ובכל אחד התבגרתי בכמה שנים".
היו חברות של תאיר שהוכתמו בפרשה שלא באשמתן. גם את חשת כך?
"החברות שהתראיינו סבלו יותר מכל מיני תגובות. אני שמרתי את זה בלב. החברים הכי טובים שלי לא ידעו שיש לי קשר לתאיר. לא רציתי שיחשבו שאני רוכבת על זה".
גם היום טוענים את זה.
"הם לא מתביישים? הם שוכחים שהייתי ילדה בת 14, שאיבדה את החברה הכי טובה שלה? נראה להם שככה אני מתייחסת לזה?".
• "צל של אמת": צלילה לענן הקונספירציה
את עולה לקבר שלה?
"הרבה פעמים. אמא שלי ואני מגיעות לשם מדי כמה זמן ועוברות בין כמה קברים. אני עושה סבב שָׁלוֹמים".
את מדברת אליה?
"כן, כל הזמן. אבל בשביל זה לא צריך בית עלמין".
כשהיית בבית "האח הגדול" האשימה אותך אילנה ראדה שאת מנצלת את הטרגדיה של תאיר כדי להתקדם בתוכנית.
"אני מאוד אוהבת את אילנה ומחבבת אותה, ולעולם לא הייתי עושה משהו שיפגע בה ובמשפחה שלה. זה שלהם לגמרי. אני רק מתגעגעת לחברה שלי".
בתוכנית עצמה בקושי הזכרת אותה, למעט כמה דקות לקראת סוף העונה.
"ידעו שיש דיירת בבית שהיא חברה של תאיר, אבל אף אחד לא ידע שזו אני. כשזה התגלה, הם היו בשוק. אני זוכרת שדודו ישב איתי יום אחד ושאל אותי, אז אמרתי לו שזאת אני.
"בהתחלה הייתי בשוק והחלטתי לא לדבר על זה בכלל. הבמה הזאת של 'האח הגדול' בטח לא נועדה לזה, וקיבלתי החלטה שמעבר לעובדה שהיינו חברות טובות, אף אחד לא ישמע ממני כלום על הסיפור הזה.
"מצד שני, בסופו של דבר זה באמת חלק מהחיים שלי, אז רק בסוף דיברתי על זה עם דודו. גם שם אמרתי לו שזה לא רק הסיפור שלי, ושמה שאני יכולה לעשות זה רק להנציח".
תצפי בסידרת התעודה "צל של אמת", שפותחת את תיק החקירה מחדש?
"אולי לא בבת אחת, אבל נראה לי שכן".
• צל של אמת: סכנה לדמוקרטיה או סדרה חשובה?
ארבע שנים אחרי רצח תאיר נאלצה מיקה להתמודד עם משבר נוסף. סרטן המעי הגס התגלה אצל אביה, כשהוא בן 52.
"ההורים שלי קראו לאחותי ולי לסלון", היא נזכרת. "הם אמרו: 'יש לנו חבר בבית, ואנחנו נקבל אותו בהרבה אהבה ונעבור את זה: לאבא יש סרטן'. התחלנו לעודד אותו, 'קטן עליך, אבא, זה קורה היום לכל אדם שני'. חיבקתי ונישקתי אותו.
"נסעתי למי שהיה אז בן הזוג שלי, וכל הדרך בכיתי. כשהגעתי אליו לא הצלחתי לדבר. באותו יום היה לי קשה, אבל אבא שלי היה כל כך חזק, שאף אחד מאיתנו לא היה יכול להפגין לידו חולשה.
"אחרי טיפול, אבא היה ממשיך לקניות. המחלה היתה קטנה עליו. עד כדי כך שהיו לי חברים שלא ידעו בכלל שהוא חולה, עד שהוא נפטר".
בדצמבר 2010 נספתה בת דודתה, אילה יפרח ז"ל, באסון השריפה בכרמל. "היא היתה מאוד קרובה לאבא, והוא לקח את זה מאוד קשה. זה האיץ את התפשטות המחלה. אני זוכרת שישבתי בבתי חולים הרבה שעות, היינו איתו מסביב לשעון. אבל הוא לא ויתר".
מיקה השלימה כיתות י"ג וי"ד במגמת אלקטרוניקה, ובגיל 20 התגייסה לצה"ל ושירתה כמדריכת שוחרים. "אני נשבעת שזה התפקיד הכי כיף בצה"ל. זה כמו להיות מפקד, אבל על ילדים. אתה נותן את הנשמה לילדים, ויש כאלה שהייתי כמו משפחה בשבילם. זה תפקיד מהמם".
כשאביה החלים מהמחלה, היא יצאת לטיול של חצי שנה בדרום אמריקה. "לקראת סוף הטיול אמא הודיעה לי שהבדיקות לא טובות, ושאולי כדאי שאחזור. אבא התנגד. הוא ביקש שאסיים את הטיול כמו שצריך. ובאמת סיימתי.
"כשחזרתי, זה לא היה הבית שהכרתי. אבא כבר סבל מכאבים, ולי כאב לראות אותו ככה. אבל לא תיארתי לעצמי שהוא ימות. ידעתי שתהיה תקופה קשה, אבל לא שהוא ימות.
"מניתוח לניתוח הוא היה אדם אחר. זו היתה התקופה הכי קשה, כי אתה חסר אונים. אתה לא יכול לשמוע את אבא שלך זועק מכאבים מבלי שתהיה לך דרך לעזור לו. זה משהו שאני לא מאחלת לאף אחד. אני זוכרת שכל הזמן אמרנו שאם הוא עדיין נוהג, אז הכל בסדר. ביום שהוא ביקש שאני אנהג, הבנתי שהמצב לא משהו.
"בראש השנה האחרון הרופאים עשו לנו שיחה, ואמרו שזה עניין של כמה ימים. הייתי יושבת בבית החולים, וכל יום חושבת שזו יכולה להיות הנשימה האחרונה שלו. עזבתי את העבודה שלי במשרד יחסי ציבור כדי להיות איתו כמה שרק אפשר, כי הרגשתי שזה הולך להיות הסוף. לא סיפרנו לו שהסוף קרב, כי הוא אהב מאוד את החיים.
"ביום כיפור היה אחד הרגעים הכי מרגשים בחיים שלי. כבר ידענו שזה עניין של זמן, ואבא ישב והתפלל 'נעילה' בשארית כוחותיו. אני היחידה שצמה באותו יום, כי חשבתי לעצמי שאם הוא יכול, אז גם אני.
"אחרי שבוע עברנו להוספיס. זה מקום מאוד עצוב, אבל גם שם מצאנו את המקום לצחוק מתוך הכאב. חזרתי ממסיבה, נרדמתי בבית, ואחרי חצי שעה התעוררתי ואמא אמרה לי: 'בואי, אלו נשימות אחרונות של אבא'.
"כל הדרך להוספיס בכיתי. הגעתי לשם, נפרדתי ממנו במשך שלוש שעות, חיבקתי אותו ונישקתי אותו, כי ידעתי שפיזית אני לא אוכל להרגיש אותו יותר. שכבתי לו על הבטן ואמרתי לו: 'אני אוהבת אותך ואני אתגעגע אליך, ואני מבטיחה לך שאשמור על אמא ועל אביב'. המסע שלנו התחיל.
"כשהגענו להלוויה היה לי התקף חרדה. פתאום הבנתי שכל כלי הרכב האלה כאן בשביל אבא שלי. מה קורה פה? זה היה אחד הדברים הכי קשים בחיים שלי.
"ניגש אלי ילד ואמר לי: 'את לא מבינה איזה סרט הולך להיות לכם. תשמרי את הכוחות, כי ההתמודדות הולכת להיות קשה'. עניתי לו שכל משפחה קובעת את הסרט שלה, ורק אנחנו נחליט איך ייראה הסרט שלנו. אני אבחר איך אני מתמודדת עם זה, וגם אם יהיה לאנשים מה להגיד - אני הולכת רק עם הלב שלי. רק אני יודעת מי היה אבא שלי, וזה מה שחשוב לי".
יש משהו שרצית לעשות איתו ולא הספקת?
"רציתי שהוא ישיר בחתונה שלי, כי הוא שר מדהים. הייתי רוצה שיראה את הנכדים שלי, אבל זה כבר ייקח מאה שנים עד שיקרה. נראה לי שהוא בעיקר יחסר לי בחתונה.
"הייתי גם רוצה שהוא ייהנה מהזכייה שלי, אבל אני מרגישה שהוא כל הזמן רואה אותי. בבית האח הגדול הייתי רואה פרפר וחושבת שזה הוא, ומדברת אליו. אומרת לו, היי. פעם אחת דיברתי לעש שחשבתי שהוא פרפר בטעות. פדיחה של החיים".
את הפנייה הראשונה להשתתף ב"אח הגדול" קיבלה מההפקה שלושה חודשים לפני מות אביה. לאודישנים התייצבה בעידודו של האב ("רק הוא פירגן, שאר בני המשפחה לא היו בעד").
מהאודישן הראשון הבריזה, והקשר הבא עם ההפקה נרשם רק אחרי שאביה נפטר. "אני זוכרת שכתבתי לאמא שלי שאם פונים אלי מ'האח' - אני הולכת. ובאמת, אחרי כמה שעות התקשרו ואמרו שרוצים שאגיע לאודישן הבא. התקשרתי לאמא שלי חצי בוכה. אמרתי לה שאני הולכת, ושאם אתקבל ואנצח, לא רק שיש אלוהים, אלא שאבא נמצא בשמיים ויש עלינו השגחה".
היתה ביקורת על הכניסה שלך לבית האח חודשיים אחרי שאביך נפטר.
"הייתי כל כך שלמה עם זה ועם איך שהדברים התגלגלו, שהחלטתי שאני הולכת על זה. ידעתי שזה יכול לסכן אותי בחוויה, עם כל הגעגוע, אבל בכל מקרה אני אתגעגע אליו, לא משנה איפה אהיה וכמה זמן עבר".
עמרי ביקר אותך על כך בימים האחרונים שלך בבית. נפגעת?
"כעסתי. כי אף אחד, גם אנשים שאיבדו את אבא שלהם, לא יכול לבקר מישהו אחר על ההתמודדות שלו עם מוות. כל אחד חוֹוה את זה אחרת. גם המשפחה שלי לא הבינה איך אני מדברת על אבא בכזה חיוך.
"נתתי לאבא שלי את הכבוד הכי גדול שאני יכולה לתת לו, ובתחושה שלי, זה בדיוק מה שהוא היה מאחל לי. זה מספיק לי. כמה שעמרי היה קרוב אלי, הוא לא יודע כמה הייתי בשלה לתהליך הזה".
הטענה שלו היתה שלא עוזבים את המשפחה חודשיים אחרי מותו של אב.
"חשבתי שאני יכולה לתת למשפחה יותר רגעים של אושר, כי משם זה יותר קל. אם הייתי עושה דברים אחרת לא הייתי סולחת לעצמי. לכן לא הפסקתי לוותר על מי שאני. זה המזל שלי. שמרתי על הדרך שלי, כי ידעתי שיש לי הרבה אחריות גם בשביל המשפחה. אם הייתי מתנהגת אחרת, הם היו סובלים".
כשגיסתך נכנסה לבית האח במסגרת משימה שאלת אותה אם הכל בסדר מבחינה כלכלית. המצב לא טוב שם עכשיו?
"אמא שלי סעדה את אבא שלי עד הרגע האחרון, ועוד קודם היא עזבה את העבודה בשביל זה. התחושה שאתה לא יודע מה קורה עם אמא שלך מאוד קשה, אז רציתי לדעת שלפחות כלכלית הכל בסדר. אם הייתי בחוץ, הייתי יוצאת לעבוד שנה בשביל לעזור לה.
"מצאתי עכשיו סרטון שבו אני מודדת את השמלה לקראת הכניסה לבית, ואמא שלי אומרת: 'קבלו את המנצחת, שי מיקה!' - ואני שרה: 'יש לנו בית'".
תמכרי את הדירה שבה זכית או שתשאירי אותה?
"את הדירה נתתי לאמא שלי. מבחינתי, הפרס לא נוגע אלי. זה של אמי ושל אחותי, ולי יש מספיק זמן לעבוד. אני רוצה להאמין שהחיים שלהן עכשיו יהיו יותר קלים".
היא חולמת לעבור לגור בתל אביב. בשבוע האחרון כבר הספיקה להצטלם לקמפיין של חברת מוצרי טיפוח. לקצרין, היא אומרת, תחזור אולי רק בעתיד. "אבא שלי היה קורא לתל אביב 'ארץ ההזדמנויות', אז אולי זה הזמן שלי".
במהלך העונה היא לא נחשבה לדיירת בולטת בבית. לרוב השתדלה להימנע מעימותים עם הדיירים האחרים, הקפידה שלא לחבור לאף מחנה, ובפרקים רבים קולה כלל לא נשמע.
מצד שני, היו שראו בסגנונה הפייסני צעד נכון. אל מול סערות "כל האמת בפרצוף", הוכיחה מיקה שבשורה התחתונה, גם בריאליטי מהסוג החומצתי - הטוב יכול לנצח.
"מראש החלטתי עם עצמי שאשאר כמו שאני. הבטחתי לעצמי שאני לא נגררת, ולכן לא עניין אותי כלום. לא התאמצתי לבלוט, והחלטתי להיות חברה של כל הבית, כי באמת רציתי להיות שם בשביל האנשים.
"מן הסתם, כשאתה חבר של אנשים ב'אח הגדול', אתה לוקח בחשבון שהם לא כמו חברים שגדלת איתם. היו שיחות שדיברתי עם אנשים והרגשתי שהם מדברים למצלמות. גם את זה לקחתי בחשבון. בגלל שאתה בסדר עם כולם ומחולק לכל כך הרבה אנשים, אז כשאתה באמת צריך מישהו להישען עליו - אף אחד לא באמת שם עליך.
"בסופו של דבר, את רוב המסע עברתי לבד. הרגשתי את זה הכי חזק דווקא בחגיגות של הבית, כשראיתי שאין לי עם מי לחגוג. שיחקתי אותה שאני נהנית, אבל בפועל חגגתי עם עצמי".
היו דיירים שפחות חיבבו אותך, ולמרות זאת היית חברה שלהם.
"כשמישהו אמר עלי דברים לא יפים למצלמות, הרגשתי את זה גם בתוך הבית. אבל עדיין בחרתי להתעלם מזה ולהמשיך להיות מי שאני, לא להישאב למקומות האלה. זה היה קשה, כי אתה יודע שמדברים עליך, ואתה קם איתם כל יום וחי איתם כל היום. העדפתי את זה מאשר להתעכב על אנרגיות רעות".
ברגע הזכייה הבחינו חדי העין שרק שתי דיירות שמחו על כך: פלורי וארבל. שתיהן לא הגיעו לגמר. התמונה המעליבה הזאת נחקקה בראשה.
"התאכזבתי לראות את הפרצופים של כולם כשהכריזו על הניצחון שלי, כי ציפיתי שלפחות יעמידו פנים. לפני שיצאתי מהבית הייתי בטוחה שאהיה חברה של רוב הדיירים, וכשיצאתי זה היה אחרת. לא נורא, אני גאה על הדרך שלי, כי הייתי חברה טובה. איך שהם הגיבו זו כבר בעיה שלהם".
ממי הכי התאכזבת?
"כמעט מכולם. כשיצאתי מהבית חיכיתי שיבואו לחבק אותי, ולא ניגשו אלי. חשבתי שאולי פיספסתי בגלל ההתרגשות, אבל אחר כך ביקשתי לראות את הצילומים, וראיתי שהיחידות שהתרגשו היו פלורי וארבל. לא נפגעתי, כי לקחתי את זה בחשבון".
דודו כהן היה אחד החברים הכי טובים שלך בבית, ודווקא הוא צעק: "אין צדק".
"הדברים שהוא אמר הם פדיחה ובושה בשבילו, כי אנשים בבית ראו איזו חברה הייתי בשבילו. הוא היה מאוד קשור אלי בבית, והיה חשוב לי לשמור עליו. לראות אותו אומר את זה אחרי שכל העונה הוא שיחק אותה שהוא תומך בי בעניין של אבא שלי, שהוא בוכה איתי ושמגיע לי - היה מאוד מאכזב.
"בשורה התחתונה, הוא זה שקם בבוקר ומסתכל על עצמו במראה. זה החשבון שלו עם עצמו, כי הוא באמת היה חלק ממני".
תתעמתי איתו על דבריו?
"אני לא יודעת להגיד, כי אצלי הכל טבעי. כשאראה אותו, יכול להיות שזה יבוא לי. אני לעולם לא הייתי מגיבה ככה, לא לו ולא לאף אחד אחר. דבר ראשון - כבוד אחד לשני".
גם עם ברק היה לך קשר מורכב.
"אני חושבת שברק לא כל כך אהב אותי בהתחלה, ובסוף דווקא כן היה לנו חיבור. אבל כשאתה יוצא החוצה, אתה מגלה דברים שונים לגמרי. חברוּת זה דבר הדדי. כשאני חברה אני לא מסתכלת על מה אני מקבלת. אני נתתי מאה אחוז, וזה בכלל לא משנה מה קיבלתי בחזרה. אני את שלי עשיתי".
בתחילת העונה היה מתח רומנטי בינך לבין עמרי.
"אני כמו ילדה קטנה בקטעים האלה. נדלקת מהר. אמא שלי תמיד אמרה לי שאני מאוהבת במושג אהבה. אחרי כמה ימים אמרתי לעצמי, נראה לך? אתם בכלל לא מתאימים. תוך שבוע וחצי כבר לא הייתי שם, ואני חושבת שהכי פירגנתי לו ולקסניה".
בחוץ היית יוצאת איתו?
"לא, כי אנחנו עולמות שונים. זה אפילו לא הפכים. אני פשוט שונה ממנו".
בימים האחרונים בבית ניכרה קצת מתיחות ביניכם.
"אולי, בגלל המתח מי יזכה. הרגשתי תחרותיות, ולא מהצד שלי. היו כמה פעמים שניסו להכניס אותי לפינות, אבל השתדלתי לעמוד על שלי ולא לוותר להם".
הזוגיות שלו עם קסניה אמיתית לדעתך? היא תחזיק מעמד?
"אני ממש מקווה שכן, כי אם לא - אני הכי תמימה בישראל. צפיתי להם חתונה. אני כל כך אוהבת לראות אהבה של אנשים, כי זה כיף, במיוחד במקום כמו 'האח הגדול', ששם הכל קשה. אם זה לא אמיתי, יכאב לי".
אולי שי חי צדק כשטען בראיון אצלנו שהוא הדייר שהכי שיחק את המשחק.
"אז הוא הפסיד בסוף, ואני ניצחתי. אני מרגישה נקייה מהצד שלי, מוכנה לצאת לדרך חדשה, לקחת משם מה שיש".
מצד שני, שי חי הפך לתופעה.
"הוא היה דומיננטי, והיו רגעים ושעות שהיה קשה איתו. אבל לי אין את 'סיפור שי חי' כמו לכולם. מבחינתי, הוא היה דייר שחווה איתי את הבית. היו לנו שיחות טובות, ותניה מאוד אהובה עלי. גם כשכולם כעסו עליו, דודו ואני חיפשנו למצוא בו גם את הטוב. אמרתי לשי חי שיש בו משהו שאני אוהבת, למרות שהיו דברים שלא הסכמתי איתם בהתנהגות שלו".
כשהדיירים עשו עליו חרם ונטשו את החצר כשהוא התיישב - גם את יצאת.
"לא, נכנסתי פנימה כי כולם נכנסו. עשיתי את זה כי בין שי לתניה היתה אינטימיות מאוד גדולה. ישנתי במיטה הכי קרובה אליהם, והרגשתי שאני לא מצליחה להישאר שם. בהרבה סיטואציות ברחתי משם, בקטע טוב, כדי לתת להם את הזמן שלהם".
היו גם ימים שהייתם מסוכסכים.
"נכון, וזה היה קשה. כשאני כועסת על אדם ונפגעת, אני לא יכולה לחבק אותו ולחייך כאילו לא קרה כלום. אני ברוגז מהלב, וגם משלימה מהלב. כשהבנתי שאנשים הם יום ככה ויום ככה, זה היה לי מוזר. פתאום התחילו לריב, ויום אחרי להשלים, וזה לא הסתדר לי.
"רק כשהרגשתי שאני כבר לא כועסת, עשינו שיחה והשלמנו. במריבה השנייה ישבתי ודיברתי איתו, וכשהוא נפגע ממני, היה חשוב לי להסביר לו שלא התכוונתי לפגוע בו.
"לגבי תניה, אני בטוחה שבסיטואציה אחרת יכולנו להיות החברות הכי טובות".
איך הרגשת כשהם יצאו מהבית?
"לא היה לי טוב. לא רציתי שייצאו דיירים מהסיבות האלה, כי בסופו של דבר, זו העונה של כולנו ואלה הפנים שלנו. עד היום אני לא מבינה למה קרלוס יצא, לדעתי הוא היה צריך להישאר. פיספסתי אותם בלילה שהם עזבו, אבל לפחות תניה השאירה לי תמונה של המשפחה שלה, שליוותה אותי עד הסוף. מהרגע שהם יצאו, האנרגיות בבית מאוד השתנו. נהיה יותר רגוע, אבל גם משעמם".
מה חשבת כששמעת ששי חי ביקש מהמעריצים שלו לתמוך בך?
"לא הופתעתי, כי הרגשתי עוד בבית שיש לו סימפטיה אלי. גם כשלא הסתדרנו, הרגשתי ממנו משהו אחר. גם כשהוא קרא לי 'הקנאית מהצפון', הרגשתי שהוא יודע שיש בינינו משהו מעבר. הוא גם התנצל על זה, כי זאת כל כך לא אני. הוא פשוט לא הכיר אותי. בבית האח, אם אין פרופורציות - אתה בבעיה".
ההצבעות שלו עזרו לך, לדעתך?
"כן, אי אפשר להתעלם מזה. אני יודעת שהגעתי לניצחון גם בזכות עצמי, אבל גם בזכות ההצבעות האלה".
היית מנצחת גם בלי התמיכה שלו?
"אני רוצה להאמין שכן".
בשבוע האחרון היא כבר הוחתמה על חוזה עם חברת התכשיטים Belletto, והספיקה להצטלם לקמפיין של חברת האיפור "סאקרה".
מה הלאה?
"אין לי מושג. קודם אני צריכה לעכל את כל החלום הזה, שמתגשם. לחלק הרבה אהבה למי שנתן. אני מקווה שכל מיני דלתות ייפתחו בדרך".
כבר הזמינו אותך להשקות?
"אני אלך לאן שאמצא לנכון. יכול להיות שיזרום לי. בינתיים זה קצת רחוק".
אקו"ם