'בזכות השיבה': כנראה האלבום החשוב של השנה

אלבום הבכורה של נטע וינר "בזכות השיבה", בולט בזכות איכות הטקסטים שלו, נתינת כובד המשקל למילים ונאמנות לאמנות שדורשת מחשבה. ברוכים הבאים לעולמו רווי היצרים והמטאפורות של אמן הספוקן וורד, האקורדיוניסט וסולן סיסטם עאלי // ביקורת

''בזכות השיבה'', נטע וינר

קליפ בבכורה: "תבשיל בשר" של נטע וינר:

קטעים נוספים

מיד עם צאתו בשנה שעברה, ללא שום קשר לגודל הפוטנציאל הלהיטי שלו, למכירות או למספר ההשמעות שלו ברדיו - היה ברור לכל שהאלבום החדש של 'הקליק' הוא לא רק אחד המצופים ביותר של אותה השנה, אלא גם האלבום החשוב ביותר של השנה, בזכות אג'נדה בלתי מתפשרת, נאמנות מוחלטת לאמנות וטקסטים שלא נמצאים שם רק כדי למלא את החלל. אחרים אולי נמכרו יותר, הושמעו יותר, הגיעו ליותר בתים, אבל האלבום המחאתי הזה, שירק סלידה וכעס על כל מה שמסביב בתאוות רוקנרול, לא רק קטף בלי למצמץ את תואר 'אלבום השנה', אלא גם נכנס לפנתאון הרוקנרול המקומי ומאותם אלו שיזכרו לדורות, בעיקר עבור מי שמצפה מהמוזיקה שלו לקצת יותר מבידור נטו.

עוד כותרות ב-nrg:
• ההסברה הכי טובה לישראל - בערבית
• "מחוברים" מדי: יש רגעים שעדיף להתנתק
• נכנסו לחופה עם ביונסה ושברו את האינטרנט
• ח"כ בהלול ישתתף בטקס יום השואה האלטרנטיבי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

באותו אופן, פחות או יותר, אפשר כבר לסמן את אלבום הבכורה של נטע וינר "בזכות השיבה" כאלבום החשוב של תשע"ו, או לכל הפחות - כמתחרה רציני על התואר. כנראה שלא תשמעו אותו בשעות השיא ברדיו, סביר להניח שהרוב המוחלט לא יודעים על מי מדובר בכלל, ועדיין - זה האלבום הכי מעניין ואינטליגנטי שיצא לכם לשמוע בזמן הקרוב.

האלבום הכי מעניין ואינטליגנטי. נטע וינר צילום: אסקף אברהם

אם לחזור להשוואה ל"אני לא בפסקול" של הקליק, אפשר לטעון שגם כאן מדובר באלבום מחאה, אך במובן הכי מופשט של המילה. לעומת הקליק, שהקיאו את כל הכעס והרפש שהצטברו להם במשך שנים בלב ובבטן באופן בוטה וחד משמעי, וינר מרדד את הכעס והכאב לבצק דק, ממנו יצור מאכלים עדתיים לחך המודרני. המחאה של וינר, אם לקרוא לה כך, מוסתרת ברפרנסים מתוחכמים שדורשים יותר מהאזנה אחת או קריאה אחת על מנת לרדת לחלוטין לעומקם, אבל כבר מהאזנה ראשונה הם עושים נעים בפה ובבטן.

"ממרומי ההר הזה ניתן / לחוש כמו ברפלקס זמני פוגרום / אולי נספיק לרוץ, לחצות מפתן / בין פרדיס לסדום / סיוטים חמים של לא מזמן / עולים עם העשן מכביש החוף / השטייטעל מהדהד כאן, עור ושומן / בין אונס לסיר פלוף".
מתוך "חוזרים ליערות"

בין המקומי לגלותי, בין הנוסטלגי לעכשווי, בין הפשוט למורכב ובחמש שפות שונות, דוחס וינר אין סוף מטאפורות והקשרים מרומזים שגורמים למאזין לחייך ולהתגרד בו בזמן. אין פלא שאלבום הבכורה של אמן הספוקן וורד ואקורדיוניסט ההרכב הרב לשוני סיסטם עאלי, הוא כזה שנותן את כובד המשקל למילים. והמילים, בצירופים מיוחדים, בין פעם להיום ובין פרדיס לסדום, מדליקות קצוות נוירונים שכמעט ולא ידענו על קיומם במוח, מדגדגות את הלב ומפעילות את הראש בקצב מסחרר.

קטעים נוספים

אין ספק שזה אלבום של מילים, צירופיהן והקשרן, אך אל להסיק מכך שהמוזיקה העוטפת אותן פחותה בחשיבותה במבחן התוצאה הסופית. המוזיקה, במקרה הזה, משרתת את הטקסט הכתוב במינימום האפשרי אך ביעילות אדירה. חלק גדול מהשירים נשענים על אקורדיון וביטבוקס, במעין הזמנה לא מפורשת לביתו של וינר, למקום בו הוא הלחין את המגילות האסוציאטיביות הנשפכות ממנו מלשונו החדה. התוספות האולפניות לשירים - בס, פסנתר ותכנותים מוקפדים וזהירים, לא פוגעות לרגע בתחושה האינטימית הזו שמגיעה עם גוף היצירה כפשוטו.

וינר מזמין את המאזין לעולמו רווי היצרים מבלי להסתיר דבר, ועל כך תעיד אפילו עטיפת האלבום המדויקת והיפהפייה שעיצב Jewboy לאלבום. על גבי העטיפה – דמותו של וינר, ערומה ממניירות, מוקפת אפלה, והמילים יוצאות מדמותו הממוקדת בדבר מה לא ידוע בשיירות ארוכות, באדום ובלבן, חדות וממוקדות מטרה. מהי אותה מטרה? על המאזין לבדוק, להעמיק ולהחליט. אין ספק שזה ישתלם לו.