ראשי » תרבות » מוזיקה

המהפך הושלם: האלבום הטוב ביותר של ביונסה

בוגרת מתמיד, חזקה מתמיד, מאתגרת מתמיד וכן – גם טובה מתמיד, ביונסה מוכיחה לעולם שהיא הרבה יותר מכוכבת פופ, עם אחד האלבומים הטובים שיצאו השנה במיינסטרים האמריקאי וללא ספק הטוב ביותר בקריירה שלה // ביקורת

רבים המבקרים שהשוו את האלבום החדש של ביונסה לחדשים של ריהאנה ושל קניה ווסט, השוואה שנועדה להדגיש את איכות היצירה החדשה מבית הזמרת. אבל כל השוואה בין האמירה של ביונסה לבליל השטויות העלובות של ווסט וריהאנה חוטאת לאמנות שלה. החדש של ביונסה מזכיר דווקא את התהליך שעבר ג'סטין טימברלייק - ממנהיג להקת בנים נדושה לאחד האמנים המעניינים והמוערכים ביותר בתעשיית הפופ.
 
כבר לתוך הדקה הראשונה באלבום החדש של ביונסה מובן שמשהו חדש קרה במחוזותיה של הכוכבת. יחד עם ההבנה שזה לא בדיוק מה שהמעריצים הוותיקים ציפו לו, ישנו גם ניצוץ של סקרנות לשמוע את ההמשך, וההמשך לא מאכזב, רק מפתיע לטובה.

לעומת שיר הפתיחה של האלבום הקודם שלה, שכתבה לה מלכת הלהיטים סיה, בשיר הראשון של האלבום החדש מורגשת ידו של ג'יימס בלייק, אמן הפוסט-דאבסטפ הצעיר והמוכשר, שהוציא מביונסה משהו שלא מאפיין אותה כלל מצד אחד, ויושב עליה כמו כפפה מצד שני. יריית הפתיחה הזאת, המכונסת, הצנועה, הרגישה והכל כך לא צפויה לאלבום של מלכת הפופ הבלתי מעורערת של העשור, מבשרת באופן חד משמעי – אם האלבום הקודם של ביונסה העיד על תחילת תהליך ה"התבגרות" של הזמרת, שהרשתה לעצמה לשחרר מעצורים ולהיות נועזת וסקסית מאי פעם, אזי Lemonade מציג זמרת בוגרת לחלוטין, בשלה, שמרשה לעצמה לפלוש לתחומים חדשים, לנסות דברים לא צפויים, לאתגר את עצמה ואת המאזינים שלה.

עוד כותרות ב-nrg:
• מוכנים ליום "הנוסע השמיני"?
• השיר של דאעש לאירוויזיון 2016
• האם ג'יי זי בגד בביונסה עם האישה הזאת?
• משחקי הכס מציגה: העירום הכי מוצדק אי פעם
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

למעשה, במבט רטרוספקטיבי, יותר מתחילת עידן חדש, האלבום החמישי של הזמרת, שיצא לפני כשנתיים וחצי, מעיד יותר על סגירת מעגל. אין ספק שהיה זה האלבום הבוגר והמעניין ביותר שהזמרת הוציאה עד עתה, אך מה שהצטייר אז כהתחלה של תקופה חדשה עבור ביונסה, נשמע עם ההאזנה ל-Lemonade כחלק מתקופה שהסתיימה.
כמובן שעדיין, ולמרות הכל, כל תהליך ה"התבגרות" הזה מלווה ב"אירוע" ברשת הכבלים HBO, בטיזרים, בסרט בן שעה, בקליפ "שערורייתי" וכיוצא בזה עניינים של כוכבות פופ מן המניין, כי ביונסה היא עדיין ביונסה – אחד המותגים החזקים בעולם המוזיקה, שרק הולך וצובר עוד כוח עם כל אלבום חדש, שערורייה חדשה, רכילות חדשה וכהנה דברים ישנים.

אבל יחד עם הצורך של ביונסה המותג להמשיך ולחזק את כוחו בתעשייה, לביונסה האמנית יש אמירה משל עצמה, והיא חזקה מתמיד. הסנונית הראשונה מהאלבום, Formation, שיצאה לקראת הופעת המחצית של הסופרבול והכה את ארה"ב השמרנית בתדהמה, נשמעת כמו בי-סייד באלבום שופע הסגנונות הזה. במבט רטרוספקטיבי של חודשיים וקצת, מצחיק לחשוב שהשיר הזה בישר איזושהי בשורה מחאתית של הזמרת שהתחבאה מאחורי אורות נוצצים ופוטושופ כל חייה. לעומת שאר השירים באלבום, שכמעט כל אחד מהם חושף צד בלתי מוכר ומעניין של הזמרת, Formation, כמו האלבום החמישי של ביונסה, נשמע כמו משהו מתקופה אחרת לגמרי.ולא ש-Formation רע באיזושהי צורה, הוא פשוט לא אופייני לאלבום. גם Formation הלהיטי הוא שיר פופ איכותי, לא משעמם, עם אמירה חזקה ורצינית. אבל כששומעים את האלבום במלואו, עם הפתיח הג'יימס-בלייקי הכל כך לא אופייני לז'אנר הביונסאי, כשמגיעים ל-Formation בסוף היצירה המגוונת הזאת, הלהיט החדש נשמע כמו שיר בונוס, לא חלק מהיצירה השלמה.

ג'יימס בלייק הוא רק הפתעה ראשונה בלימונדה החמוצה-מתוקה שהכינה ביונסה. Hold Up המרוסן, נשען על קצב איטי שמזכיר בלדה משנות החמישים של המאה הקודמת, ובכל זאת מצליח לשדר לא מעט כעס ותוכחה בזכות ביצוע קולע של הזמרת.

הרצועה השלישית, Don't Hurt Yourself, מציגה את הביונסה הכועסת ביותר שיצא לנו לשמוע בעזרת ג'ק ווייט, סימפול של לד זפלין וביצוע ווקאלי נטול עכבות. Sorry, שיזכר בזכות שערוריית 'בקי עם השיער הטוב' (הבלחה רגעית של ביונסה המותג), אף הוא מדגיש את היכולות הווקאליות של הזמרת המצוינת, שבתקופת סינגל ליידיז היו משניות בחשיבותן לעומת שאר הכישרונות שהפגינה, וכעת תופסות מקום מרכזי ביצירתה.

6Inch מתחיל כרצועה החלשה באלבום, עם אחד הסימפולים הטחונים בכל הזמנים – Walk On By של אייזק הייז, ושילוב לא נחוץ של דה וויקנד בשיר. אבל השיר החלש יחסית רק מכין את הקרקע ל-Daddy Lessons, שיר פופ-קאנטרי מקסים, אחד הכי לא אופייניים לזמרת ואחד המוצלחים ביותר באלבום החדש. הביצוע הדרומי של ביונסה נשמע אותנטי יותר מכל שיר קאנטרי שביצעה טיילור סוויפט אי פעם, אגב כוכבות פופ, ועם זאת גם מספר באופן הברור ביותר את סיפור הדמות שבמרכז האלבום – אישה שחורה, נבגדת אך חזקה, נקמנית וסלחנית בו זמנית כלפי הגברים שקנו את לבה ואכזבו אותה, ואיתנה מול גילויי גזענות ואי צדק.

הרצועה השביעית מקשרת בין שיר הקאנטרי שעושה חשק לזוז, לשיר הבא, Sandcastles, שמדגיש יותר מכל שיר אחר באלבום, ואולי בכל 34 שנותיה, את יכולותיה הווקאליות המדהימות של ביונסה. לראשונה, כך עושה רושם, ביונסה מרשה לעצמה לא רק לשיר ממעמקי הבטן (לפחות ביצירה מוקלטת), אלא גם לבטא את כל הרגשות העצורים בגופה בכל הברה שיוצאת לה מהפה. זו גדולה של זמרת אמיתית – להביע רגש אין סופי בהברה בודדת. ובשיר הקטן הזה, ביונסה עושה את זה בצורה מאלפת.

אגב רגש אינסופי בהברה בודדת, בשיר הבא ביונסה נותנת את המיקרופון לבלייק שחוזר גם ברצועה התשיעית באלבום. אחד המהלכים האמיצים ביותר עבור כוכבת פופ שאפשר לדמיין.

אבל את הדובדבן שמרה ביונסה לסוף. Freedom, השיר העשירי באלבום, הוא פצצה שלא מפסיקה להתפוצץ. בזכות הביצוע האימתני של הזמרת ששואגת לשמיים, בזכות שימוש בסימפולים מאמצע המאה הקודמת שנשמעים כמו משהו שקניה ווסט שרף איתו אולפן, בזכות הפקה מדויקת שמציתה להבות באוזניים ובזכות העילוי קנדריק לאמאר שמשתתף בשיר הגאוני – נוצר שיר שמתחרה על תואר השיר הטוב ביותר שיצא תחת ידיה של הזמרת, שגם מוכיחה באמצעותו אחת ולתמיד שהיא הרבה יותר מרק זמרת, או כוכבת פופ או אישתו של, או הבת של, או מלכת הצהובונים.

אם להתעלם מ-formation שנדחף לסוף, את האלבום סוגר ברצועה ה-11 השיר All Night, רצועה סוגרת מושלמת, שרק מוסיפה תהיות בדבר נחיצות Formation אחריה. אבל זה כבר לא מאוד משנה. בשורה התחתונה, גם עם נפילת מתח קטנה באמצע האלבום, גם עם השיר הלא שייך שסוגר אותו, וגם עם העובדה שהוא שוחרר תחילה רק ב-Tidal כדי להרים את העסק החצי צולע של ג'יי זי, עדיין מדובר באלבום השלם, הבוגר והמעניין ביותר שהוציאה עד היום ביונסה, באחד מהאלבומים הטובים ביותר שיצאו השנה במיינסטרים האמריקאי, ויותר מזה – מדובר ביצירה שמחלקת את הקריירה הענפה של הזמרת לשני חלקים מאוד לא שווים. מכאן והלאה – השמיים הם הגבול, ושם גם הציפיות.

• אוהבים את ביונסה? החידון הזה בשבילכם
• נכנסו לחופה עם ביונסה ושברו את האינטרנט
• אוי, ברצלונה: מעריצי ביונסה, היכונו לאכזבה

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg