האישה הטובה: משחקי הכס שומרת על הזוגיות
את משחקי הכס חייבים לעבור עם שותף. או שותפה. כי במסע המייאש שהסדרה דורשת מאיתנו לצעוד בו - יש צורך במישהו לסבול איתו את רגעי האושר הספורים
אני אומר לאישה שלי "המתנתי לך עד עכשיו, והייתי ממתין לך חיים שלמים", והיא מחייכת אליי. אני אומר לה "ככה נראית נאמנות. את חייבת להבין". והיא מחייכת שוב. אני אומר לה "לרגע לא חלמתי לראות את זה בלעדייך". והיא נותנת לי נשיקה. "יאללה, אכלת לי את הראש", היא עונה לבסוף. "תשים כבר את הפרק".עוד טורים על משחקי הכס ב-nrg:
- משחקי הכס, עונה 6: מבחן ג'ון סנואו יוצא לדרך
- משחקי הפח: הגיע הזמן לסגור את הבסטה
- שוברות מסך: חמש נשים שפרצו דרך בטלוויזיה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
והפרק מוקרן, ואנחנו אוחזים ידיים. ילד נכה מסתתר בעץ מוקף שלג, צעיר מסורס ומעורער נפרד מאחותו החורגת, ואני לוחש לאישה שלי "יומיים אני מחכה לך כדי לראות את הפרק הזה. ככה נראית נאמנות".
הכי קרוב לאושר שנצליח לקבל. ג'ון סנואו
צילום: באדיבות yes
כי זאת יש לדעת על "משחקי הכס": מדובר במסע שחייבים לעבור עם שותף. זו סדרה שנדרשת בה נאמנות. זו דרך אפלה וארוכה שעוברת בין משפחות הרוסות, גיבורים נבגדים וגופות. זה מסע ברגליים יחפות על אבנים וקוצים. ואין לו סוף, וההתחלה נשכחה, והאהבה מתה.
ובשיטוט בין המשפחות ההרוסות הצופה מחפש נחמה. לאניסטר-סטארק-טארגאריין-בולטון-מארטל-טאלי. כל אחת מהן אומללה לפי דרכה. אין איש מאושר שם. אז הצופה מוכרח לחפש. הוא חייב מישהו שייתן לו יד, שישלוף אותו מתוך הבדידות והיתמוּת.
ולמרות האכזבות, למרות האהובים שחוסלו, למרות הקור שמגיע גם אלינו - אנחנו ממשיכים לצפות. כך נראה עינוי ממכר. גבר עצום מרסק את ראשו של גבר אחר. איש אחד מופיע ורוצח את אחיו. שני דרקונים מריירים משוחררים לחופשי ואישה עם תינוק נאכלת על ידי כלבים. עוד מעט זה הסוף, יא אללה, ובכל הזמן הזה אנחנו ממתינים להבלחה של אושר.
הכול נמחל. מליסנדרה
צילום: באדיבות יס
אבל זה העניין ב"משחקי הכס". אין אושר. אין חיוכים. אין סיבה לחפש. יש קצוות של טוב ושל רע. נער מטורף שהופך למלך אכזר – מול מלכת דרקונים שיוצאת לשחרר עבדים. גמד שמתאהב בזונה יפה – מול גבר נאה שדוחף ילד המום ממגדל.
ובין הקצוות מִטלטלות מרבית הדמויות – מפתיעות באכזריותן או בחסדיהן. הנה כוהנת האור, ששכנעה אדם לשרוף את בתו, מתגלה כזקנה מרוסקת. אולי היא תציל עבורנו את ג'ון סנואו המת? אולי היא תיתן לנו מעט אושר או אמונה או קתרזיס - משהו להתעטף בו לקראת החורף שמגיע? היא עומדת מעל ג'וני בוי שלנו, מנגבת את הדם ולוחשת תפילות. "תצילי אותו", אנחנו צועקים לה, וההד נשמע בבית. "עוד שנייה מסתיימת הדרך. תחזירי לנו אותו".
יש שקט, ועל פנינו מבליח חיוך רגעי. הכוהנת הארורה היא עכשיו פיה טהורה. פתאום הכול נמחל לה. שטיפות המוח, האכזריות, הכישוף – שום דבר לא חשוב כעת. כל ההרס שגרמה לא משנה דבר. אנחנו מחבקים את ההפי אנדינג הזמני לחיקנו, גם אם הוא דל וקצר. גם אם בפרק הבא הסבל ישוב. גם אם המסע רחוק מסיום. כי אחרי ההתבוססות בכל הייאוש הזה – זה הכי קרוב לאושר שנצליח לקבל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם