גולן אזולאי כבר לא ממהר לקבל כל תפקיד
אלבומו השני של היוצר החוזר בתשובה גולן אזולאי הוא אבן דרך נוספת במסלול הרוחני שהוא עובר זה 14 שנה. בריאיון מיוחד הוא מסביר מה הוא אוהב בעם ישראל, ולמה הוא כועס כשמכנים את יצירתו טרנד
במהירות מפתיעה הריאיון עם גולן אזולאי, יוצר, שחקן וזמר, גולש לסוג של ריב. זה מתחיל כאשר הוא מגלה שהאזנתי רק לחלקים מתוך האלבום החדש שלו שיושק בקרוב, "ילדות מאושרת". אזולאי, שהחל בתהליך חזרה בתשובה בשנת 2001, מרגיש כי רק עכשיו, בעקבות התהליכים שעבר, הוא יכול ללכת עם האמת שלו, גם כשזה לא נעים. "הנה, אני יכול להגיד לך שהתבאסתי שלא האזנת לכל האלבום שלי", הוא זורק לעברי.
עוד כותרות ב-nrg:
- נקודת מפנה: תנועות החרם נוחלות כישלונות
- זחאלקה: "יעלון היה יותר מסוכן מליברמן"
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מה היית עושה פעם?
"שומר את זה לעצמי. היום אני אומר מה שמפריע לי".
ואיך זה קשור לעבודת השם?
"כי אלו מילים שנאמרות בזמן, זה דיוק. דיוק רוחני".
אזולאי, נשוי פלוס חמישה, חובש היום כיפה, אך לא משייך את עצמו לזרם דתי מובהק. "אני יהודי, דתי, רוחני", הוא מצהיר. אבל אם בכל זאת נתעקש, נראה שאפשר יהיה לקשור אותו לזרם של בעלי התשובה החדשים. בשונה מאורי זוהר וחבריו, אזולאי ודומיו לא מנסים להיטמע בחברה הדתית או החרדית. כמו שולי רנד, אהוד בנאי או נועה ירון-דיין, הוא ממשיך ליצור ולהתקיים בעולם שממנו הוא בא - ורק לצקת לתוכו ממד נוסף מהאני החדש שלו.
וכך, עוד לפני שהחל הריאיון, נדמה היה לי שאת מה שיש לאזולאי לספר לי כבר שמעתי בעבר. ציפיתי שיספר לי על האור שראה, על האישיות המורכבת שלו שנחשפה ואיך כל זה הוביל אותו ליצירה חדשה ולהופעות. כהכנה לריאיון, האזנתי לקטעים משני אלבומיו. הראשון "בדרך אל הלב", שבעקבותיו העניק אזולאי מאות הופעות מול קהלים מגוונים, והחדש "ילדות מאושרת" שהציפיות ממנו לא פחותות. את רוב המילים והלחנים הוא מחבר בעצמו, ובהופעות שלו הוא משלב גם סיפורים וקטעי סטנד-אפ.
"יש לי ת'ניגון", הוא השיר שבחרתי להאזין לו מתוך האלבום הראשון. "בתאילנד אני רקדתי לאור ירח ממולא/ ובהודו בלי היוד, היהודי שבי נהיה חולה", הוא מזמר שם, "והדרך התפתלה לי ואיבדתי כיוון/ איזה מזל שהיה לי, היה לי ת'ניגון".
המסר נראה לי קצת מפורש מדי, פשטני. אז היה בלבול ועכשיו הכול נהדר, לא?
"זה המסר שאתה חווית, אני לא חוויתי את זה ככה. אני לא דוחה את מה שהייתי, זה חלק מההתפתחות שלי. אני לא בן אדם אחר, אני אותו בן אדם, רק יותר העמקתי וניקיתי את המידות שלי, אני עדיין מנקה. מתקן את נפשי, יחד עם הקדוש ברוך הוא, השותף, עושה עבודה עם עצמי, עושה דרך".
ב"ילדות מאושרת", שיר הנושא של האלבום החדש, אתה מדבר על בן שיש לו משקעים ביחסים עם ההורים. סיפור אוניברסלי, לא משהו ייחודי ליוצר דתי.
"אני לא רואה בעצמי יוצר דתי, אני יוצר יהודי רוחני. להגיד לך שאני יוצר דתי? לא מעניין אותי. כל הפופ החסידי לא נוגע בי, אני יכול לרקוד עם זה, אבל לא מאזין. אני מאזין ליוצרים, לאהוד בנאי, לאביתר בנאי, ארז לב ארי, לשולי רנד. אלו חוזרים בתשובה שיש להם איזו ראייה מורכבת, נגיעה בעולמות. אתה דתי מבית, נכון?".
נכון.
"ואתה לא מכיר כאלה ילדים?".
ודאי שכן.
"אז אני לא יודע אם השיר קשה, הוא כן נוגע בנקודות קשות, אבל דווקא שופך עליהן אור. הוא מעורר את השאלה 'כמה עוד? כמה זמן עוד תחלום להשתנות, עצוב מול התמונות הישנות?' כי הרבה אנשים רוצים לעשות שינוי והם בחרדות. אנשים בני שישים שעוד רבים עם ההורים שלהם כשהם בני שמונים. אתה רגיל להישען על כל מיני מבנים שבנית ועכשיו צריך ללכת לשחרר אותם. השיר מעורר".
הכול בסוף אופטימי בשירים שלך, או שיכול להיות שיר שייגמר רע, שידבר על הצדדים האפלים בלי להציע שום פתרון?
"היצירה שאני מחפש היא יצירה מרוממת נפש. יש בחוץ מספיק מי שיציפו את הזבל. זה לא מעניין אותי. אני קורא לזה שירי עומס, שירים של כאב. מה שמניע אותי זה תגובות שאני מקבל מאנשים שמתרוממים מאנשים. אני כן מדבר על הבלבול, על הכאב, על הנפילות ועל הקשיים".
אזולאי גדל בקריית-שמונה ובערד בבית מסורתי. "אמונה תמיד הייתה", הוא מספר, "אבל אז קלטתי שאני מפספס את האור של המצוות. קלטתי שאני מבולבל, לא חזק מספיק בנפש שלי". השינוי האמיתי החל בעקבות מפגש עם שיטתה של ימימה אביטל, שתורתה היא חלק מרכזי מעולמו הרוחני עד היום.
רבו האישי, הרב גיל ניסים דמרי, שימש כעוזרה האישי של ימימה. "זו הייתה תקופה שבה חוויתי גם משבר בנישואין, ובעזרת תורת ימימה יצאנו מהמשבר", הוא חושף. "תמיד הייתי רוחני, ניסיתי שיטות שונות, אבל הייתי מתרגש לשבוע ובסוף נשאר אותו בן אדם. פה זיהיתי אמת. לא קלטתי שאני הולך לחזור בתשובה. אם הייתי קולט, לא בטוח שהייתי נכנס לזה. אבל זה התחיל לעבוד, לשנות אותי".
עברו כבר שנים מאז שחזרת בתשובה. הדת כבר הפכה לשגרה, או שאתה עדיין רואה זיקוקים?
"תראה, העבודה שלי לא שגרתית. אני מסתובב בארץ כל הזמן, נפגש עם כל מיני סוגי אנשים. אצלי העבודה לא מופרדת מעבודת השם שלי, אז איך אני יכול להירדם? אני מרגיש שאת האבנים הגדולות בנפש הזזתי, למרות שגם הן חוזרות לפעמים, אבל עכשיו אני עוסק יותר בדיוקים יותר עדינים. אפילו לשבת מולך ולהיות אמיתי עם זה שהתבאסתי שלא שמעת את כל האלבום".
כאשר אזולאי מדבר על דיוק רוחני, אני מציג את השאלה שמקננת בי עוד לפני תחילת הריאיון.
יש לי שאלה שנוגעת אל רבים מהיוצרים החוזרים בתשובה. יש דתיים מבית שמרגישים שאתם קצת מערבבים בין פסיכולוגיה לדת. כדי להיות דוגרי צריך לחזק את הביטחון העצמי, ובזה מטפלים. אבל איך זה קשור לעבודת השם?
"לא, אצלך זה ערבוב. אצלי זה לא מופרד".
להיות אדם מוצלח זו עבודת השם?.
"כן. בן אדם שמגשים את הפוטנציאל שהקדוש ברוך הוא טמן בו. אני אוהב לפרש את הדיבר 'לא תשא את שם ה' לשווא' כך: כאשר בן אדם שקיבל מתנה, כישרון מהשם ומהסס להשתמש בה, הוא נושא את שם השם לשווא. מה זה ביטחון עצמי, זה ביטחון בהשם, בנקודה הכי עצמית שלי. אתה קובע שאלו תחומים נפרדים ושואל למה אני מערבב. זו רקמה אחת. יש אנשים שלומדים תורה והנפש שלהם סוערת והלב סגור. איפה נשמרת התורה הזאת?
"השם רוצה שהם ילמדו תורה והיא לא תתיישב להם בפנים? בן אדם חסום רגשית לא יכול להיות שליח טוב, העבודה עם המידות זה שלב ראשון לטהרה והתקדשות. זה מה שרבים בציבור הדתי והחרדי לא הבינו".
אתה בעצם אומר שעולם התורה לא מגיע להישגים שהיה יכול להגיע אליהם כי לא משקיעים שם בטיפול בנפש.
"כן, כי צריך להתעסק יותר במוסר, בעבודת המידות, יותר לעומק. בגלל שמזניחים, כמו שאמרת - תשים בצד ואל תערבב. דרך ארץ קדמה לתורה זה לא או-או, זה גם וגם".
אתה לא לבד. יש מאפיינים משותפים לך ולקבוצה של אמנים בעלי תשובה. יש איזה גל.
"רק אל תגיד לי טרנד, כי מספיק מראיינים אמרו לי שזה טרנד. נראה לך שבן אדם עובר תהליך של 14 שנה בשביל טרנד? ויתרתי על עבודות, עברתי משבר זהות מאוד קשה, נקרעתי מבפנים. עשרות אלפי דולרים שיכולתי לקבל על תפקידים ראשיים. רק עכשיו סירבתי לתפקיד ראשי כי יש שם מגע אינטימי. ניסו ניסו, אמרתי לא. אל תשאל אם זה טרנד".
אבל אנשים שואלים, אז גם אני שואל.
"מי ששואל לא מבין. זה תהליך עמוק מאוד, לשנות הרבה דברים מבפנים. אמיתי, זה קריעת ים סוף. להזיז הרבה דפוסים שאתה רגיל אליהם. היה לי קשה מאוד".
אז למה עשית את זה?
"כי הבנתי שזה מה שאני צריך לעשות. הלב שלי והרצון שהיה בי לקדושה וטהרה, היה יותר חזקים. זיהיתי את הטוב הזה. טעמתי מים ונהייתי צמא, ואז התחלתי לחפש. אבל לא תמיד המים שוב עולים לך, צריך לחפור ולחפור, ופתאום הם שוב עולים. צריך להזיז סלעים".
אז טרנד זה לא, ובכל זאת מדובר בקבוצה. איך אתה מסביר את זה?
"יש תנועה רוחנית, יש התעוררות. הקדוש ברוך הוא רצה את זה, את הלב שלנו. שיהיה ברור, אי אפשר להתחבר אליו בלי התורה והמצוות, אבל זה לא אומר שמי שלומד תורה ומקיים מצוות מתחבר. פתאום אפשר היה לחזור בתשובה ולא להיות חרדי. אני הייתי מהקבוצה הראשונית הזו של בעלי תשובה שלא הפכו לחרדים".
משהו בהוויה הישראלית אפשר את זה?
"כן, היה תהליך. עם ישראל בבסיסם הם מאמינים בני מאמינים. קברניטי הטלוויזיה קלטו את זה עם 'שטיסל' ועכשיו עם 'העילויים' (סדרה על תלמידי ישיבה חרדים בהשתתפותו של אזולאי, שמצולמת בימים אלה עבור HOT - מ"ג). ישי ריבו, חנן בן ארי ואחרים מגיעים לגלגלצ. העם הזה הוא מאמין וימני, ימני במובן של להיות פטריוט לעם ישראל וארץ ישראל".
ואם כבר הגענו לימין, מה דעתך על מירי רגב?
"אני חושב שהיא עושה דבר אמיץ. הרבה שנים היו אליטות והיא מפרקת אותן, הם משתגעים מזה".
לפעמים נראה שהאליטות החדשות כבר מתחילות לנקום.
"זה לא צריך להיות ככה. זה טבעי שמול תהליכים כאלה האליטות החדשות יילכו לצד השני, יקצינו, אבל זה לא צריך להיות ככה. לא צריך להתנשא ולמעוך, ואני לא אוהב את כל הטוקבקים המשתלחים האלה. היא עושה דבר אמיץ, אבל יש ריקושטים שצריך להישמר מפניהם. למהפך שהיא עושה אני מפרגן".
קריירת המשחק הארוכה של אזולאי כללה השתתפות במגוון הצגות בתיאטרון, סרטים וסדרות טלוויזיה, בהן "טירונות", "השיר שלנו", "אחת אפס אפס", "הבשורה על פי אלוהים" ועוד. גם אחרי חזרתו בתשובה הוא מוסיף לשחק אך מודה כי הוא מונחה כיום על ידי שיקולים שונים.
בשנת 2009 הוציא את אלבומו הראשון. בעקבותיו יצא למסע הופעות של שיר ומלל שעוסקות, בין היתר, בחיבור מחדש לשורשיו. "התהליך שעברתי ישב על האמונה שכבר הייתה לי, חיזק והעמיק אותה", הוא אומר. מבחינתו, האלבום הראשון היה ציון דרך לא רק בחייו המקצועיים אלא גם בחייו האישיים. העובדה שהחל לשתף את הקהל בסיפורו גרמה לסוג של רגיעה בתהליך הסוער שחווה.
"אחרי החזרה בתשובה, ההתחלה הייתה קשה", הוא מודה, "הייתה עבודת בירורים, מה שייך לי ומה לא שייך לי. התחבטתי בה, כל פעם למדתי מחדש מה הגבול שנכון לי. עד שלאט-לאט המערכת למדה, ידעה ממה להישמר. כשהתחלתי עם האלבום והמופע, זה נתן לי ביטוי לכל הפנימיות שלי, הוצאתי אותה על הבמה. צחקתי על מה שאני רוצה. שם התחברתי לשליחות שלי. התיישבתי. ואז גם התחילה לבוא הפרנסה". (ההופעות הבאות של אזולאי יתקיימו ב-31.5 בגולה פתח-תקווה, וב-9.6 במרכז חיבה בירושלים).
צפו: גולן אזולאי כסמל פרש בסדרת הדרמה 'טירונות' (קרדיט: מובי'ט הפקות)
בשלב שבחנת את הגבולות שלך והיו לך דילמות הלכתיות, התייעצת עם רבנים או שהכול היה רק בדיקה עם עצמך?
"בטח, תמיד התייעצתי. אבל יש דברים בתוך התהליך שאתה יודע שאתה לא שם. למשל שבת, לא התחלתי לשמור במכה. בשלבים. כשבן אדם מתחיל ללכת הוא בן שלוש, לא בן 16".
אגיד לך למה אני שואל. אנשים תוהים לפעמים לגבי אמנים בעלי תשובה, יוצרים אינדווידואליסטים, עד כמה הם מחויבים להנהגה רבנית.
"אני לא מכיר את זה. אני תמיד מחובר לרב. שנים התייעצתי עם חכם דוד מנחם, שהוא גם דיין וגם אמן, וידעתי שהוא יבין את המורכבות. אבל אגיד לך משהו, אתה נראה לי חרדי מבית, שמצד אחד יש לך חיכוך עם העולם אבל עדיין אתה מסתכל על בעלי התשובה ואומר לעצמך, יש דרך ותיקה, מה זו ההמצאה הזו שלהם, לא?".
בגיל עשרים הערצתי אנשים כמוך, בכלל את כל הז'אנר של המוזיקה היהודית המתחדשת. אני וחברים רבים שלי בישיבה גילינו פתאום יצירה אישית ואיכותית שעוסקת בחוויות דתיות שמדברות אלינו. אבל אז אתה רואה עוד אחד מהז'אנר ועוד אחד, וכל אחד חושב שהמציא את הגלגל.
"לא חושב שהמצאתי את הגלגל, זה אתה שופט את זה ככה".
אוקיי, אבל השאלה היא איך זה יכול להיות שאדם עובר תהליך כל כך אישי ואז מיד רץ איתו למסע הופעות?
"מה זאת אומרת?! היצירה של הבן אדם, ממה היא מורכבת? דוד המלך כתב את התהילים, כל המזמורים, לא על תהליך אישי? רבי נחמן - על מה כתב את התורות שלו? אז מה אתה רוצה, שלא אתעסק בזה? בתור יוצר, המעיין שלי זה הנפש שלי. צריך לשאוב מהתהליך שמתרחש בתוכי. אז כן, יש עוד יוצרים שעוברים דברים דומים. מה יש לבוא בטענות לבעלי תשובה? היצירה צריכה לבוא מהאותנטיות שלהם.
"נועה ירון-דיין כותבת בספר הראשון שלה שלדתיים ישנו החינוך ולבעלי התשובה ישנה האמונה. השאלה היא כמה מציבור הדתיים-מבית רוצים להידבק בהשם. נפגשתי פעם עם יהודי דתי בן שבעים, שאמר לי שמעולם לא דיבר עם השם מילה אחת חוץ מהסידור".
האמת שדווקא דתיים וחרדים רבים שמחפשים את מקומם האישי מתחברים עם בעלי התשובה. לא מזמן הייתה הופעה של אביתר בנאי במיוחד לסטודנטים חרדים, והחיבור היה מושלם.
"נכון, בעלי תשובה מתחברים גם לחרדים שהדרך לא כל כך ברורה להם וגם לחילונים. זה התפקיד שלהם, לחבר. השמעתי את המוזיקה שלי לתלמידי ישיבה חרדים, הם התרגשו מאוד. קלטו שזה לא פופ, שיש פה אמירה, דרך, התלבטויות.
"אני חושב שיש צמא, כי הם נפתחים לזה, לטוב ולרע. ישבתי עם המשווקת, אנחנו רוצים להגיע גם לשם. לדתיים מבית הייתי רוצה לומר שלא יפחדו להסתכל פנימה. שיבררו למה הם מרגישים מה שמרגישים ולפתור את זה. ככה מתקרבים להשם. אין לי יומרה לשנות משהו בעולם הדתי הוותיק, אני רק אומר שיש גם כאלה שכן מתחברים לסגנון הזה".
אולי אתה קצת פחות מעריך את העולם הדתי הוותיק?
"מה פתאום, אני מאוד מעריך את עולם התורה. אני לומד גמרא אצל הרב שלמה שוורץ, עילוי חסיד, ואני נדהם ממנו כל פעם. הוא גם רחב אופקים. אני מאוד מעריך את הלומדים".
אבל יש בחירה שלכם לא להיכנס לעולם הזה.
"כי זה לא אני, לא יבינו אותי. אני מבין אותם, הם גדלו בתוך מציאות מסוימת ולא יכולים להבין את המורכבות שלי. גם אתה יושב מולי ולא ממש מתחבר. אני גם מבין חרדים שפוחדים מהעולם. אני גם פוחד מהעולם. אני מבין את ההישמרות מפלאפונים, אבל אני חושב שההישמרות הטכנית לא מספיקה.
"שמירת העיניים זה לא רק לא להסתכל. אם בן אדם מבין למה לא כדאי לו להסתכל איפה שלא צריך, מבין שזה מחליש אותו, זה כבר מבט אחר. חכם דוד מנחם אמר רעיון יפה, שבעלי התשובה עושים את התיקון של ה'כפה הר כגיגית', שהקדוש ברוך הוא כפה את התורה עלינו בהר סיני. בעלי התשובה מתקנים את זה, הם בוחרים מאהבה".
שפר מזלך. אתה יוצר, מתעסק עם החוויות הדתיות גם במסגרת העבודה שלך, מסתובב, פוגש אנשים, מתפלל ושר על התפילה שלך. מה תגיד לאדם שצריך ללכת בבוקר ולשבת כל היום מול מחשב כדי לפרנס את הילדים שלו?
"כל אדם קיבל מסגרת שבתוכה הוא צריך לדייק. התורה היא מסגרת לדיוק, בתוך זה מוצאים. אבל אגיד לך משפט כזה: צריך להילחם על השמחה. אם בן אדם לא שמח, שישאל, שיתעקש, שיחפש למה הוא לא שמח. שיהיה אמיץ. זו תהיה הגאולה האישית שלו".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם