אלבום הבכורה של נדב גדג': כל הגולדן זהב

למרות חוסר בגיוון, הזמר שייצג את ישראל באירוויזיון עובר בהצלחה את מבחן האלבום בזכות זיקה לפופ העדכני ביותר של 2016, הפקה מצוחצחת ומבטא שמשכיח את העובדה שהוא מגיע מהמזרח התיכון

נדב גדג', Nadav Guedj

עטיפת האלבום של נדב גדג' יח''צ

כל זה קרה מכיוון שאלבום הבכורה שלו (שנושא את שמו) הוא פשוט פצצת פופ-דאנס שנשמעת כמו הפופ העדכני ביותר של 2016. יש פה קצת מג'סטין טימברלייק, קצת מברונו מארס, אפילו קצת מסטרומאה הצרפתי (בשיר "Elle M'rend Fou"), או בקיצור – קצת מכל הדברים הנכונים. גדג' הוא ממש לא הזמר הראשון שמושפע מכל האמנים האלו, אך באלבום הבכורה שלו הוא מצליח לשלב את כל הגורמים לכדי יצירה שלמה אחת. תשעה שירים, כחצי שעה אורכם המשותף, וזה באמת יוצא טוב מאוד (בחיי ש-"Hold The City" הוא להיט ענקי בפוטנציה).

גדג' באמת נשמע כמו זמר ברמה בינלאומית, לא רק בגלל ההפקה והעיבודים המצוינים (ותודה למפיק והמעבד הראשי, ינון יהל), אלא בזכות המבטא שלו, שלחלוטין לא נשמע מקומי. ברוב המוחלט של המקרים, זמרים ישראלים ששרים באנגלית לא מצליחים להעלים את המבטא שלהם, כשבמקרה של גדג' המבטא האמריקאי-צרפתי שלו רק מוסיף לתחושת האמינות של הביצועים המוצלחים שלו לשירי האלבום, שאף לא אחד מהם בשפה העברית.

העובדה כי גדג' לא מוריד את הרגל מהגז מפתיחת האלבום ועד סופו עומדת לחלוטין לטובתו. גם אם השירים נשמעים מאוד דומים אחד לשני הם עשויים ברמה כה גבוהה, מבחינת הלחן, הטקסטים הקיטשיים במידה הנכונה והביטים המדויקים, שהם פשוט מתחברים ולא משעממים אפילו לשנייה אחת. אפילו לא בבלדות החביבות. במקרה של הבוי הזה, כל הגולדן הוא אכן זהב.

Hold The City: להיט ענקי בפוטנציה