מיכל אמדורסקי: "עברתי ניסיון אונס"
מסתכלים עליה כסמל סקס, מתייחסים אליה כדיווה וזוכרים אותה כאקסית המיתולוגית של אסף. אבל מיכל אמדורסקי במקום אחר: נשואה בשנית ואמא לתינוקת, שנלחמת על מקומה בתעשייה. עכשיו היא חוזרת ללילה האפל ההוא בבודפשט, כשהיתה רק בת 15
ואז, אחרי שעה ארוכה של ראיון, מיכל אמדורסקי פתאום משליכה לאוויר פצצה. "כשלמדתי בלט בבודפשט, בגיל 15, עברתי ניסיון אונס".
היא עוצרת לרגע את שטף הדיבור שלה, מנסה לארגן את המחשבות, וממשיכה.
"זה היה בערב, כשהייתי בדרך הביתה משיעור ריקוד. הלכתי ברחוב שקט, ופתאום מישהו קפץ עלי מאחור וניסה לגרור אותי. נאבקתי בו, עד שהצלחתי להשתחרר ממנו ולברוח משם.
"אני זוכרת שרצתי לדירה שלי, שהיתה ממוקמת בקומה הרביעית. סגרתי את הדלת ורק אז הצלחתי להירגע קצת. אחר כך ישבתי כל הלילה על אדן החלון והסתכלתי למטה על הרחוב. ברגע שעברתי את זה, אני חושבת שזה דווקא מאוד חיזק אותי".
עוד כותרות ב-nrg:
• גרבוז: חבריי מהשמאל שקרנים ופחדנים
• לא נעים להכיר: הביצ' הכי גדולה על המסך
• שי וניצן רגע אחרי הגמר: "זו חוויה מטלטלת"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
לאורך הקריירה שלה ספגה הערות פוגעניות בעבודה ומחוצה לה. "אני יכולה לעבור ברחוב, וגברים מרשים לעצמם להגיד דברים, אבל אני לא אחת ששותקת. אני סותמת להם את הפה מייד. הם נבהלים ממני מהר מאוד, כי אני חד־משמעית ומאוד אגרסיבית בעניין הזה.
"היום, במוסך, אחד הלקוחות שם עלי את היד. העפתי לו אותה מייד ואמרתי לו: 'בחיים אל תיגע בי. עוד פעם אחת תעשה את זה - אני אתקשר לאשתך'".לפני שש שנים הסתבכה אמדורסקי ב"תקרית הביקיני". זה קרה בתוכנית "יפה לך", שהגישה עם אורנה דץ ושרון חזיז בערוץ 24. היא הרימה בשידור חי את הטוניקה שלבשה, כדי להראות לצופים את הביקיני שלה, ובטעות משכה גם את החוט של בגד הים, ופלג גופה התחתון נחשף לעיני הצופים. הבמאי אמנם מיהר לעבור למצלמה אחרת, אבל חדי העין לא החמיצו את הסנסציה. הקטע עלה בתוך דקות לאינטרנט והפך לוויראלי.
אמדורסקי הביעה את צערה מהסיפור, בגלל המבוכה שנגרמה לבנותיה. היום היא מעדיפה לא לדבר על הפרשה. "נמאס לי עוד פעם לדבר על זה. אתה לא מבין כמה טראומות עוד עברתי מאז".
את בעד השיח שהתפתח בשנה האחרונה על הטרדות מיניות?
"ברור. מה הם חושבים לעצמם שהם מתנהגים ככה? הכי נוראים בעיניי הם אנשים שמגיעים ממקום של כוח. קודם כל צריך להנמיך אותם, לשטֵח אותם לגובה הרצפה. אל תשכח שהרבה נשים קופאות במקום ולא יודעות מה לעשות עם עצמן. מתבלבלות".
בבוקר הפגישה שלנו, אמדורסקי שלחה סמס. "פרצו לי לרכב, בבקשה תהיה סבלני וגמיש איתי לגבי השעה היום", כתבה, וצירפה צילום של חלון הרכב המנופץ. הזזנו בשעתיים, אבל אז היא שוב ביקשה לדחות. ואחר כך שוב. כשנפגשנו, התברר שזה היה יום רע במיוחד.
"קמתי בבוקר וגיליתי שפרצו לי את האוטו. אחת הילדות שלי חולה עכשיו, ויש לי עוד את התינוקת שאיתי כל הזמן, כי אני עדיין מיניקה, ואת שתיהן הייתי צריכה לקחת איתי למוסך במכונית עם הזכוכיות המנופצות. הגעתי למוסך בחולון, חיכיתי שם שלוש שעות שיתקנו, ונסעתי בחזרה הביתה. כשהגעתי, אני מגלה שהדלת באוטו לא נסגרת, כי עשו לי שם משהו לא בסדר במנעול. אז הכל מהתחלה. בחזרה למוסך, שוב להמתין עד שיתקנו - ולחזור הביתה, לפגוש אותך".
נשמע כמו סצנה מהסרט "סדנה לעצבים".
"למזלי אני תמיד מכניסה הכל לפרופורציות. אני בריאה, הילדות בריאות. אז נכון שפרצו לי לרכב, ונכון שנסענו כל הדרך עם זכוכיות, וזה דבר מרגיז ומגוחך, אבל זה מה שיש כרגע".
גנבו משהו?
"מה יש לגנוב? את החיתולים? מגבונים? סתם כנראה איזה שיכור".
הפריצה הזאת שיבשה לה לגמרי את סדר היום. יום ממוצע שלה מתחיל מוקדם ("חמש וחצי או שש") ומסתיים מוקדם ("אם אין לי הופעה, אני בתשע וחצי במיטה"). עכשיו היא מלהטטת בין ארבע הצגות ילדים בהפקות פרטיות - "מעשה בחמישה בלונים", "בת הים הקטנה", "הנסיכה והצפרדע" ו"הקוסם מארץ עוץ", עובדת ככוריאוגרפית עם להקת צופי תל אביב ומעבירה שיעורי פיטנס בפארק הטרמפולינות בראשון לציון, שבו היא שותפה.
"אני עושה כל כך הרבה דברים. נורא קשה למצוא את זה באדם אחד. זה לא כמו בחו"ל, שם הדבר הזה הוא בילט־אין. שם אנשים באמת משקיעים את חייהם כדי להיות מקצועיים עד הסוף. אין את זה פה. כמו ש
אומר: הכל פה זה ליד.
"למשל, מחזות זמר בארץ חייבים ללהק אנשים שיודעים גם לשיר, גם לרקוד וגם לשחק. אתה לא יכול להיות במצב שיהיה מביך לראות אותך. גם בתי הספר למשחק בארץ לא שמים מספיק דגש על התחום הזה, והתרגלנו לבינוניות. חבל".
מה מושך אותך להופיע דווקא בפני ילדים, תחום ששחקנים רבים נמנעים ממנו?
"זה הקהל שאני הכי אוהבת. אין עליהם. בכל פעם אני בתפקיד אחר, בהתאם להצגה. פעם אני דורותי, פעם הנסיכה. גם אם הייתי צריכה להיכנס לתחפושת של תמנון באמצע הקיץ לא היתה לי בעיה, כי זה משהו שאני אוהבת לעשות. אני עושה את זה כבר 15 שנה. ההצגות האלה הרי לא נגמרות, אין להן דד־ליין. כל הזמן יש ילדים".
נראה אותך מתישהו מגלמת דמות קבועה לילדים, כמו יובל המבולבל?
"זה רעיון שמסתובב כל הזמן, אני לא פוסלת אותו. אבל כבר יש את מיכל הקטנה ואת מיקי, אז מה אני אהיה?".
וחוץ מזה, היא עדיין מיניקה את ארייה בת השנה וחודשיים. "בלילה אני מתעוררת כל שעה. הבטחתי לעצמי שאפסיק כשהיא תהיה בת שנה, אבל הדד־ליין כבר עבר, ואני לא רואה את הסוף. ארייה אוהבת את זה, וקשה לי להפסיק".
לפחות הפרנסה שווה את העומס?
"הפרנסה סבירה. אם אני עושה כמות גדולה של הצגות, אז כן".
איפה מסתתרת מיכל אמדורסקי הבליינית?
"אין, הכל פיקציה. זה לא באמת. לפעמים אנחנו יוצאים לארוחת ערב במסעדה, מזמינים מקומות לשבע בערב - ועד תשע וחצי אנחנו כבר בבית".
אמדורסקי (41) נולדה בתל אביב, ומגיל צעיר התבלטה בכישרון ריקוד. בגיל 15 נסעה ללמוד מחול קלאסי בבודפשט, ובשובה לארץ השיקה קריירה כרקדנית־זמרת בלהקת חתונות. מאז היא בתעשייה, כבר כמעט 20 שנה, רובן כזמרת. אלבום הבכורה שלה, "נוצצים" מ־1998, היה הצלחה גדולה, בין היתר בזכות המגה־להיט הפרובוקטיבי "חייל שלי". אחריו הוציאה שני אלבומים נוספים, ועוד מיני־אלבום.
בין לבין השתתפה במחזות זמר (המצליח שבהם היה "מרי לו" בתיאטרון הלאומי הבימה, כשהחליפה בתפקיד הראשי את יעל בר זוהר) ופיתחה קריירה טלוויזיונית - כשחקנית ("כסף קטלני", "תיכון השיר שלנו", "סברי מרנן"), כמגישה ("יפה לך"), כמתמודדת בריאליטי ("פעם בחיים", "זוג מנצח VIP") וכשופטת בריאליטי ("נולד לרקוד", "רוקדים עם כוכבים").
העשורים שחלפו לא הצליחו לנפץ את התדמית הפרועה שדבקה בה, עוד מהימים שבהם שרה לחייל שלה "תפרוק את הנשק לתוך גופי". אבל היום היא משדרת משהו אחר לגמרי: אימהי, ביתי, צנוע. רחוק מאוד ממיכל הפרובוקטיבית של אז.
"אני כבר לא יכולה לשמוע את המילה הזאת, 'פרובוקטיבית'. לא ייאמן כמה זה לא קשור אלי. התפרסמתי כשהייתי בת 20, ומה עושה ילדה בגיל כזה? יוצאת עם החבר'ה, מועדונים, שכרות, בנים. אתה לא יכול לצפות למשהו אחר מבת 20. מאז עברו שני עשורים ועברתי מיליון גלגולים, אבל התקשורת נשארה עם מיכל אמדורסקי ההיא".
את לא עזרת לנפח את התדמית הזאת?
"בישראל יש בעיה: כולם רוצים להיות מאמי, מאמי, נורא מאמי. נורא להתחבב. חסר פה נושא ה־Bad, מה שיש המון בחו"ל. שם הבנות לא רואות אף אחד ממטר, כי הן יצליחו גם אם יהיו רעות. פה אין את זה.
"ההופעות שלי תמיד הושפעו מחו"ל. למה כשמדונה עולה עם בגד גוף מול 40 אלף איש זה מהמם, אבל אני צריכה לרקוד עם ג'ינס וטי־שירט? זאת צביעות מבחינתי.
"אז מצד אחד, ככה התפרסמתי, וזה באמת שם אותי על המפה. מצד שני, זה מכשיל אותי עד היום, כי אנשי תעשייה שלא מכירים אותי, בעיקר במאים ומנהלי תיאטראות, מאוד תקועים על התדמית הזאת, שהיא לא רלוונטית. הם מפחדים לתת לי הזדמנויות".
למשל?
"אני לא רוצה לנקוב בשמות, אבל היה לי רעיון מעולה כלשהו, וחבר שלי, שהוא במאי, העביר אותו למנהלת תיאטרון, בלי להגיד לה שהרעיון שלי. היא התלהבה מאוד. ואז, ברגע שהוא אמר לה שזה שלי - היא פסלה אותו מייד. הוא סיפר לי שהיא התחלחלה, ממש ככה, כששמעה את השם שלי".
נעלבת?
"אני כבר לא בגיל שזה יבאס אותי. זה משהו שיקרה, איתה או בלעדיה, ואם אצטרך להשקיע בזה כסף בעצמי - אשקיע. אני אעבוד יותר קשה כדי שזה יקרה".
איך לא הצלחת עד היום לנפץ את הסטיגמה?
"חושבים עלי דברים עד שעובדים איתי. ברגע שעובדים איתי אומרים, 'אנחנו לא מאמינים שאת ככה. לא תיארנו לעצמנו'. כי אני באמת נותנת מעצמי. אני סוס עבודה ונורא כיף לעבוד איתי, כל מי שעבד איתי יגיד לך את זה. אני עובדת מלא, זה מרכז חיי, ואני מאלה שמגדילים ראש. בכל פעם שאני מגיעה למקום חדש, אני צריכה לשכנע מחדש ולהתעקש כדי להוכיח את עצמי. לא תמיד יש לי את הכוחות לזה, אבל ברגע שאני שמה את הרגל בדלת, הם קולטים עד כמה הם טעו. בכל פעם הדיון הזה חוזר על עצמו".
לפני ארבע שנים התחילה אמדורסקי להצטלם לסדרה "מחוברים", למרות התנגדות פעילה מצד הגרוש שלה, אסף אמדורסקי, שלו היתה נשואה 14 שנה, עד לפרידה המתוקשרת ב־2008. בסוף היא פרשה מהצילומים מסיבותיה. "אני חושבת שזה לא התאים לתקופה שהייתי בה", היא מסבירה.
היום היית מצטלמת?
"נורא משעמם אצלי עכשיו. אם נְכנס את החברים שלי ואת כל הצבעוניות שלהם אז כן, זה יהיה משהו אחר. אבל בבית עצמו תמצא רק ילדים".
כבר שנתיים שלא ראו אותך בטלוויזיה.
"זה עניין של אופנה. פעם האופנה היתה תוכניות ריקוד, אז הייתי אול אובר דה פלייס. היום זה תוכניות בישול, ואני לא כל כך מתחברת לזה".
יש גם "האח הגדול", "הישרדות", "המירוץ למיליון".
"קשה לי לעזוב את הילדים, אז אני יכולה לעשות רק משהו שחוזרים בו כל יום הביתה. בזמנו הציעו לי לעשות 'הישרדות', אבל קשה לי עם הסגנון הזה".
ב־2014 נישאה לג'פרי ישי (38), לשעבר כדורגלן בני יהודה ומכבי ת"א. כעבור שנה באה לעולם ארייה, שנוספה לשתי בנותיה של אמדורסקי מנישואיה לאסף - מילה (14) ונינה (9). לישי עוד שלושה ילדים מנישואיו הקודמים, שמחלקים את זמנם בין בתי ההורים.
"אם היית אומר לי ב־2013 שבתוך שלוש שנים אני אחיה בבית עם שישה ילדים, הייתי צוחקת. זה הזוי. אני זוכרת את הדייט הראשון שלנו. מוטי רייף הציע לי את זה, ועניתי לו שאין סיכוי שאני נכנסת עכשיו למערכת יחסים".
למה?
"כי אחרי הזוגיות הקודמת שלי, ידעתי שאני רוצה זוגיות שהיא זוגיות. לא שכל אחד חי בנפרד את חייו, הוא הולך עם החברים שלו ואני עם שלי. זה לא מתאים לי. זה מוביל למקומות שאני לא רוצה להיות בהם. כשאתה נמצא עם מישהו, אתם אמורים לרצות לעשות דברים ביחד. אתה רוצה לעשות דברים בנפרד? אל תהיה בזוגיות. הבעיה היא שאם אני משחררת יותר מדי, זה מוביל למקום כזה, ואם אני לא משחררת, זה מעיק על בן הזוג שלי והוא חושב שאני מעיקה. כבר חשבתי שמה שאני רוצה לא קיים".
עד שמצאת את ג'פרי.
"אני לא מצאתי אותו, הוא מצא אותי. הדבר הראשון שאמרתי לו זה שאני רוצה עוד ילד. שלפני שהוא בכלל נכנס, שיידע לאן הוא נכנס. הדבר השני שאמרתי היה שאני רוצה שנעשה דברים ביחד. שנלך לישון ביחד ונקום ביחד ונאכל ארוחת בוקר ביחד וניסע לחו"ל ביחד. הכל ביחד. זאת זוגיות מבחינתי".
הצעת הנישואים של ג'פרי הגיעה במסגרת התוכנית "זוג מנצח VIP", שבה השתתפו השניים באמצע 2014. למרות הכווייה ב"מחוברים", אמדורסקי אומרת שלא התלבטה הרבה אם לחשוף את חיי הזוגיות שלה מול המצלמות.
"אני לא יודעת איך ג'פרי התייחס לזה, אבל מבחינתי זאת עבודה לכל דבר. אני מספיק שנים במקצוע, ואני מאוד זורמת וקלה בבחירות ובהחלטות שלי. זו הגישה שתמיד היתה לי. לא משנה אם אני למעלה ועסוקה בטירוף, או אם אני למטה: היחס שלי למקצוע שווה.
"אני יודעת שהיום אני פה, אבל אולי בעוד שבוע לא אהיה, ובעוד שבועיים אחזור להיות למעלה. אני מבינה את המעגליות הזאת, ולכן הראש שלי אף פעם לא בעננים. אני תמיד עם הרגליים על הקרקע".
אומרים שנישואים ראשונים באים מאהבה, והשניים מכסף.
"תיאורטית אני יכולה להבין את זה, אבל אף גבר מעולם לא פירנס אותי, תמיד עבדתי לפרנסתי. אף פעם לא נדבק אלי העניין הזה של הכסף, וזה לעולם לא יגרום לי להפסיק לעבוד. אני אחת שצריכה את העבודה כמו אוויר לנשימה.
"בכלל, מה הוא כבר יכול לתת לי? לקנות לי בגדים? יש לי בגדים. אוטו? יש לי אחלה אוטו. דירה? יש לי. אני לא יכולה להתלונן, כי אני באמת חיה טוב".
את מחושבת כלכלית?
"בטח, ברור. אני עושה חישוב כל חודש - כמה הצגות עשיתי, איזה הופעות ומתי אני צריכה לקבל את הכסף. יש גם חודשים שאני אומרת לעצמי, 'החודש תלכי פחות למסעדות'. אבל אני כמעט לא מגיעה למקומות האלה".
יש חרדות כלכליות?
"להרבה מאוד מפורסמים אין כסף, וזה תמיד היה ככה. הפער בין איך שהעולם הזה נראה מבחוץ - כיפי, נוצץ וגדול - לבין חשבון הבנק הוא הרבה פעמים גדול. למזלי, אין לי תלונות על המצב שלי, אין לי זכות להתלונן. ברור שעשיתי טעויות, והיה סיפור הגירושים ובזבוז הכסף על עורכי דין, אבל בסוף מסתדרים ולוקחים עוד משכנתא. אין מה לעשות, אלה החיים. אני מנסה להיות עם הראש מעל המים".
למה היה חשוב לך לחתום עם ג'פרי על הסכם ממון?
"האמת היא שחתמנו רק אחרי שהתחתנו. יום אחד הבית הזה יהיה הירושה שלי לבנות שלי, אז זה היה לי מאוד חשוב. פשוט לא רציתי לעבור שוב את מה שעברתי עם אסף, ורציתי שזה יהיה מאוד ברור לשנינו. זה לא שאני מיליונרית ושיש לי נכסים מפה ועד להודעה חדשה, אבל הדברים שיש לי, כמו הבית והדברים הקטנים מסביב - שיהיו שלהן".
איך ג'פרי הגיב לזה?
"מאוד טוב, כי הוא הבין מה עברתי ומאיפה אני באה".
מה הרגשת כשהידיעה על ההסכם התפרסמה בעיתון?
"הרגשתי שזה חטטני, אבל לא ישבתי לבכות. הכל בולשיט, העיקר הבריאות.
"העיתונות הצהובה מציגה אותנו קצת בהגזמה. כל המדורים, הפפראצי ותוכנית טלוויזיה אחת, מגוחכת במיוחד. אנחנו לא פאקינג הוליווד".
אתם זוג טוב?
"תלוי ביום (צוחקת). נראה לי שכן".
יש ביניכם חיכוכים?
"בגלל שבגדו בי כמעט כל חיי, ואני לא מתכוונת רק לזוגיות, אלא לבגידות באופן כללי, אז ג'פרי אוכל את כל החרא שהשאירו אחרים. בשנות העשרים שלי סמכתי יותר מדי על אנשים והאמנתי לאנשים. בשלב מסוים אתה נפגע ומאבד ביטחון באנשים, וגם בזוגיות".
את עדיין לא סומכת עליו?
"זה משהו שבונים לאט לאט. זה עדיין טרי, ופשוט קשה לי לסמוך. לא רק על ג'פרי, בכלל. קשה לי לסמוך על אחרים".
את קנאית?
"יותר חסרת ביטחון מקנאית. כשאנחנו יוצאים ביחד מסתכלים יותר עלי כשמזהים אותי, אבל ג'פרי נראה טוב, חתיכי כזה, ואני בטוחה שבחורות עפות עליו. אנחנו לא נמצאים בהרבה סיטואציות כאלה, לא הולכים למועדונים ולמסיבות".
מתי זמן האיכות שלכם?
"במיטה, במסעדות ובימי שישי בבוקר בבתי קפה. אנחנו הרבה עם הילדים, ויש שבתות שג'פרי בא איתי להצגות שאני מופיעה בהן. בשבת האחרונה הוא בא עם ארייה להצגה שלי".
שקלת להוסיף את השם ישי לשם המשפחה שלך?
"שם עם מקף זה ארוך מדי, ולהחליף את אמדורסקי - לא קשור אלי כל כך. אחרי 14 שנות נישואים ושתי בנות עם אסף, הרווחתי את השם הזה".
משבר גיל 40, היא אומרת, פסח עליה. "התאריך היה ממש לפני הלידה של ארייה, אז זה עבר, ולא ייחסתי לגיל חשיבות. כל הזמן רציתי רק ללדת, כי כבר לא יכולתי ללכת עם התוספת של ה־22 ק"ג שעליתי בהריון. אני מרגישה את הגיל בכאבי הפרקים שלי. בגלל שרקדתי הרבה שנים בלט, הגוף שלי גמור, והשחיקה של המפרקים והסחוסים הרבה יותר אגרסיבית מאצל אדם רגיל. חוץ מזה הכל בסדר. אולי המשבר יבוא לי בגיל 42".
בעוד היא מדברת ארייה פורצת בבכי, וג'פרי לוקח אותה לרכיבה על אופניים. "היה לנו קשה מאוד להביא אותה לעולם", אומרת אמדורסקי בגילוי לב. "בהריון הראשון, עם מילה, הייתי בת 26, והכל קרה נורא מהר ועבר לי סבבה. גם בשני הכל היה קליל.
"אני וג'פרי התחלנו לנסות כשהייתי בת 38, ומסתבר שזה לא פשוט לסחוב הריון בגיל הזה. עברתי שתי הפלות. תינוק אחד מת ברחם, ואחד לא התפתח. זה היה מאוד קשה, כי זה לא משהו שחוויתי לפני. אף פעם לא חוויתי הפלות".
עברת טיפולי פוריות?
"לא. ידענו שלא נפסיק לנסות עד שנצליח, כי מאוד רצינו. כלומר, אני רציתי. ג'פרי, אני לא יודעת. אף פעם לא שאלתי אותו. הודעתי לו שאני רוצה והוא לא התנגד. היה לי מאוד חשוב ילד משותף לאיחוד המשפחתי הזה. שבאמת נהיה משפחה עם קשר דם, ואני חושבת שזה מאוד ייצב אותנו".
היית מביאה ילד גם אם לא היה לך בן זוג?
"בלי לחשוב פעמיים".
ההורות המאוחרת שונה מזו של גיל 26?
"זה כמו לרכוב על אופניים, מתרגלים לזה בדקה. אני חייבת להגיד שכשמגיע תינוק חדש לבית, יש גם הרבה תככים בין הילדים. אצלנו זה לא קרה".
הילדים שלך ושלו מסתדרים ביניהם?
"בגדול, הם מסתדרים מעולה. יש ריבים לפעמים, כמו בכל בית, אבל אין בעיות משמעת. החינוך שלי הוא נוקשה. ככה הילדים שלי גדלים, תחת משמעת קשה, עם הרבה נימוסים וכבוד".
כלומר, את השוטר הרע וג'פרי השוטר הטוב?
"כן, אני השוטר הרע, והוא רואה את הילדים פחות, אז הוא יותר משחרר. גם עם הבנות שלי הוא הטוב ואני הרעה. אני עובדת קשה, ובאמת מגדלת ילדים לתפארת. הבנות שלי, תאמין לי, הן ילדות ממש טובות. אין פה פראות, אין צעקות. מספיק מבט שלי וכולם מסתדרים כמו חיילים. ככה חינכו אותי, וככה אני מחנכת".
אם הן ירצו להיכנס לתחום הבידור, תתמכי בהן?
"מילה עובדת יותר מאחורי הקלעים, פחות מעניין אותה להיות בפרונט. היא ערכה לאחרונה סרט של בית הספר. נינה היא בול אני, היא בבלט הישראלי, וגם במקהלה, וגם לומדת פסנתר".
אמדורסקי, ג'פרי, שלוש הבנות, החתולות מיצי ותיקי והכלב צ'צ'ו גרים במרכז תל אביב, בדירה עם גג מרווח ומשופץ. הכניסה לבית, וגם הסלון, הם מקדש לעשייה שלה: על הקיר תלויים עשרות שערי מגזינים, כתבות וצילומים מפרויקטים שבהם השתתפה, לצד עטיפות ממוסגרות של האלבומים שהוציאה.
את מתגעגעת לימים שבהם שירים שלך חרכו את תחנות הרדיו?
"ברור. הקלטתי עכשיו שיר פופ חדש, שכתבתי והלחנתי בעצמי. אני כל הזמן מקליטה וכותבת. אני חושבת שזה להיט, שיר ממש טוב. אבל עדיין לא החלטתי אם להוציא אותו כסינגל, או רק ביו־טיוב".
בישראל היחס לפופ לא מדהים, בלשון המעטה.
"בכל העולם זאת מוסיקה פופולרית, ומכאן השם 'פופ', ורק בארץ זה אנדרגראונד. לא מוערך, כלום, בולשיט. פשוט ככה. לפעמים יש תקופה שכמה חבר'ה מגניבים בגלגלצ פתאום עפים עלי ומכניסים שלושה סינגלים שלי לפלייליסט, ואז הם משתחררים מהצבא ומתחלפים, ונגמר הסיפור. ואז אני צריכה לחכות לתחלופה הבאה בתחנה, עוד שלוש שנים".
הרבה אמנים לא זוכים בכלל לתקופות חסד בגלגלצ.
"גלגלצ משדרים את מה שהם אוהבים, לפי טעם הקהל שלהם. זה הצביון של התחנה. זה כמו שתשאל את אליקו למה הוא משדר רק מוסיקה ים־תיכונית. למה הוא לא משמיע מיכל אמדורסקי? אני לא באה אליו בטענות, כי זה מה שהוא אוהב וזה מה שהוא רוצה להשמיע. גם לגלגלצ יש את הקטע שלה".
ועדיין לא נעים שתחנת המוסיקה הכי פופולרית מתעלמת משירים שלך.
"ברור, רוב השירים שלי לא הושמעו שם. אבל שוב, זה לא תלוי בשיר. אני באמת חושבת שזה מישהו שסתם לא בא לו עלי באותו רגע. בסופו של דבר, הכל שם נבחר בהצבעות, אז מה אני יכולה לעשות? אני אלך לדבר עם האמא של החייל?".
ניסית פשוט לדבר איתם?
"לא. זה בזבוז זמן לטעמי. אני אשקיע את המאמצים שלי במקום שאני יודעת שאצליח בו. לא מבזבזת אנרגיות מיותרות היכן שאין טעם. איפה שלא ננצח חבל על הזמן. ממשיכים הלאה".
לפני חודשים ספורים החלה אמדורסקי לעבוד עם אמיר פרישר גוטמן על מופע חדש של להקת צופי תל אביב. אלא שהפעם, בניגוד לפרויקטים אחרים של החברים הטובים, שעבדו ביחד לא מעט לאורך השנים, הם לא הצליחו לסיים אותו.
"היינו באמצע חזרות, והוא פתאום לא היה יכול ללכת", נזכרת אמדורסקי בהתרגשות. "הוא היה בַּקונטרול ואני על הבמה, והוא פשוט לא הצליח לרדת, כאב לו כל הגוף. זה היה נורא.
"בהתחלה הייתי בטוחה שזה בגלל העומס, כי הוא עשה המון דברים במקביל. הוא לקח יומיים חופש, ואני המשכתי לעבוד עם הלהקה. במשך שלושה שבועות לא ידענו מה זה, ואמיר הלך לכל מומחה אפשרי. ואז, יום אחד התקשרתי לינאי, בן הזוג שלו, והוא סיפר לי".
איך הגבת?
"נשברתי קצת, אבל מהרגע הראשון האמנתי, ואני עדיין מאמינה, שאם יש מישהו בעולם הזה שידו תמיד על העליונה, ולא משנה במה, זה אמיר. אין לי ספק שזה גם מה שיקרה עכשיו".
מה מצבו?
"יום ככה ויום ככה. הוא צריך גם להיזהר מאוד. אם למשל אחת הבנות שלי חולה, אני לא יכולה לבקר אותו, כי המערכת החיסונית שלו רגישה מאוד. כשאני לא יכולה להגיע אליו אנחנו עושים שיחות בפייס־טיים. כשהוא לא עונה לי אני נלחצת ומתחילה עם הטלפונים המבוהלים, עד שמרגיעים אותי".
מה עובר לך בראש כשאת חושבת עליו?
"אני כל כך אוהבת את האיש הזה, שדבר ראשון אני אומרת לעצמי שזה לא מגיע לו. המחשבה שבאה אחר כך היא שזה מגיע רק לטובים, ואז אני אומרת לעצמי שהוא כל כך טוב וכל כך חזק, שאין לי חששות.
"כל המסע הזה שתיארתי עכשיו עובר בדקה. זה לא בא ממקום של רחמים, כי הוא לא הבן אדם לרחם עליו. אני אופטימית מאוד".
אקו"ם