להתמודד עם כל הטוב הזה: סיכום פרימוורה 2016
הפסטיבל המדובר של השנה הסתיים, והגיע הזמן לסכם. כמה אנשים הגיעו? איך מתמודדים עם תחושת ההחמצה? מי נתנו את ההופעות הטובות ביותר? והאם רדיוהד באמת הצדיקו את החפירות? שאלות, תשובות ומסקנות מפרימוורה סאונד 2016
המהדורה ה-16 של פסטיבל פרימוורה סאונד בברצלונה הכתה גלים ברשתות החברתיות ובין חובבי המוזיקה בישראל, באירופה ובעולם כולו, עם ליינאפ שלא מהעולם הזה, הופעות היסטוריות של רדיוהד ו–LCD Soundsystem וכמות שיא של מבקרים. מי שנסע לברצלונה חפר לכם בפייסבוק, מי שלא נסע קרא את הפוסטים בקנאה.עוד כותרות ב-nrg:
• גרבוז: חבריי מהשמאל שקרנים ופחדנים
• לא נעים להכיר: הביצ' הכי גדולה על המסך
• שי וניצן רגע אחרי הגמר: "זו חוויה מטלטלת"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
שבוע אחרי שהפסטיבל הסתיים, אנשים עדיין מסתובבים עם הצמיד של הפסטיבל על ידם, ממאנים להשאיר את החוויה המטורפת מאחור, ועדיין נשאלים איך היה ברדיוהד. כדי לסגור את הפרק הזה ולהתחיל לפנטז על הליינאפ של הפסטיבל הבא, להלן התשובות לכל השאלות שעדיין מנקרות בראש, סיכום על קצה המזלג, אם תרצו, של הפסטיבל המדובר של השנה.
בשנתו ה-16, הפסטיבל שהפך לשם דבר כבר לא צריך להוכיח כלום – כולם יודעים שפרימוורה סאונד הוא פסטיבל האינדי והמוזיקה האלטרנטיבית הטוב באירופה, אולי בכל העולם. ובכל זאת, הפסטיבל ממשיך לגדול משנה לשנה, צובר עוד כבוד ועוד יוקרה, מליינאפ לא ייאמן אחד לבא אחריו. התוצאה: מאות אמנים ולהקות מופיעים בו זמנית מול הדליינרים עצומי שם כ'רדיוהד' ו'סיגור רוס', עשרות הופעות שרצית לראות ולא יכולת מסיבות שונות, ובחירתה של סופי בין שתי להקות שאתה אוהב, המנגנות בשתי במות שונות בו זמנית.
תחילה מתפרסמים שמות האמנים והלהקות שיופיעו בפסטיבל, רשימה שגורמת לכל חובב מוזיקה פחות מיינסטרימית להזיע. פה ושם משחררת הנהלת הפסטיבל ידיעה על להקה נוספת שתופיע השנה, The Avalanches, למשל. ככה, על הדרך, בקטנה. שבועות בודדים לפני הפסטיבל מתפרסם לוח הזמנים המדויק של ההופעות. ואז, פתאום כל הטוב הזה הופך למשימה בלתי אפשרית.
גם אחרי שעשית את הבחירות הכואבות, תכננת מה תעשה בדיוק בכל שעה נתונה, פינית זמן קצוב בין הופעה להופעה להטלת מימיך וחישבת את המסלול המדויק עבור כל אחד משלושת ימי הפסטיבל בפארק דל פורום רחב הידיים על חוף הים של ברצלונה, עדיין שתי מכשלות רציניות לפניך, שלא יתנו לך מנוח. האחת – להחזיק מעמד ולעמוד במשימה שהצבת לעצמך, שבדרך כלל כוללת לפחות שמונה הופעות מארבע אחר הצהריים עד ארבע לפנות בוקר, והליכה מצטברת של קילומטרים (לא צחוק) מבמה לבמה. השנייה – כל הבמות שבדרך. כי בזמן שתבצע את המסלול הבטוח מרדיוהד לאנימל קולקטיב, בדרך יכשף אותך איזה בס ליין של איזו להקה ברזילאית שמעולם לא שמעת עליה, ותמצא את עצמך מפספס חצי הופעה. וזה חלק בלתי נפרד מהחוויה שהיא הפסטיבל האדיר הזה.
פרימוורה סאונד הפך למפלצת שבלתי אפשרי לעכל את גודלה. זה כבר לא פסטיבל של שלושה ימים, זה פסטיבל של שבוע, אם לוקחים בחשבון את כל ההופעות המוצעות לרוכשי הכרטיסים ואלו המוצעות בחינם לקהל הרחב לפני ואחרי הפסטיבל עצמו.
בשנת 2016 הציע הפסטיבל לקהל לא פחות מ-12 במות במתחם הפסטיבל, לא כולל במת השואוקייס בצפון העיר. מדי שנה נוספות אטרקציות חדשות לבאים לפרימוורה, כמו במת מוזיקה אלקטרונית עמוסת תקליטנים המנגנים מבוקר ועד לילה או ביצ'-קלאב למי שרוצה להירגע כמה שעות או לשכשך בים. בהתאמה, האירוע שאך בתחילת העשור הנוכחי קיבץ כמאה אלף איש לערך, השנה התגאה במספר שיא של כמאתיים אלף מבקרים בכל מסגרות הפסטיבל.
למאות הישראלים שטסו לברצלונה, הנה התשובה. מי שלא טס מוזמן לדלג לרדיוהד.
העובדים הזמניים שמגויסים מדי שנה לעבודה המוגברת של המטרו בקיץ ובחגים, החליטו לדרוש קביעות. התוצאה – ארבעה ימים בהם תנועת המטרו הופחתה בשעות השיא לרמת 20-40% מהרכבות ואלפי חובבי מוזיקה לא מקומיים ולא מעורים ברזי השביתה שגדשו את התחנות והקרונות עד אפס מקום, או שנאלצו למצוא לעצמם דרכים חלופיות ופחות נוחות להגיע לפארק שבקצה העיר. המזל היה שאותה שביתה הסתיימה ביום חמישי, היום הראשון של הפסטיבל עצמו (אם לא מתחשבים בהופעות החינמיות יום קודם). שבוע לאחר מכן המשיכו עובדי חברת התחבורה של ברצלונה בעיצומים, אך הפעם הם השביתו את תנועת האוטובוסים.
לא רק שההופעה של רדיוהד תיזכר לעד כאחת ההופעות העמוסות בתולדות הפסטיבל, הפלייליסט החלומי, ההתמסרות המוחלטת של תום יורק, ההדרן השני הלא מתוכנן, הביצוע הנדיר והמכסח של Creep והעובדה שהייתה זו ההופעה היחידה בפסטיבל שנמשכה למעלה משעתיים, ענו על כל ציפיות הקהל, והרבה יותר מזה.
ההופעה התחילה ברצף של חמישה שירים מהאלבום החדש. ג'וני גרינווד הווירטואוז למד טריק חדש וניגן על גיטרה חשמלית עם קשת, על מנת להתקרב ככל האפשר לאפקט התזמורת הקטועה שהלחין בגאונות עבור Burn the Witch. הביצוע האמוציונלי של Daydreaming סחרר את הקהל כבר בדקות הראשונות של ההופעה, וכשנוגן התו הראשון של The National Anthem, השיר השישי בהופעה והראשון שלא מהאלבום החדש, עבר בקהל גל עצום של אקסטזה.
הקהל, מצדו, לא חסך בקומפלימנטים, עד שאפילו יורק גמגם בביישנות "אתם מאוד נחמדים אלינו". אחד מרגעי השיא של ההופעה היה כאשר ים המעריצים החלו לשיר בספונטניות את הסוף המחזורי של Karma Police, מה שגרם לכל חברי הלהקה לעצור לרגע ולהשתאות מהעוצמה המטורפת הזאת, הבעת אהבה ותודה של כחמישים אלף אנשים בו זמנית.
כמובן שאדם אחד לא יכול להכריע או לדרג את כל הפסטיבל. אך אם לשכלל את נטיית לבו של עבדכם הנאמן יחד עם הלך הרוח הכללי ברשתות החברתיות ובאתרי המוזיקה הגדולים, אזי לצד רדיוהד ניצבו בפסגה LCD Soundsystem, סיגור רוס, Last Shadow Puppets ופי ג'יי הארווי.
מעניין לציין שכמעט כל ההופעות הללו נחנו בדרמטיות גבוהה, על גבול המוגזם. הארווי כישפה את הקהל המתמסר בכלי נשיפה כבדים ובביצועים מפתיעים ל-Down By the Water ו-To Bring You My Love, בזה אחר זה. השאדו פאפטס חירבו את הבמה בקברט סקסי מטונף. וסיגור רוס, עם שלושה חברי להקה בלבד, העיפו עשרות אלפי אנשים לפלנטה אחרת לגמרי, כמו שרק הם יודעים לעשות.
מי שהשכיל להגיע להופעה של ה-Boredoms זכה לחוויה מפתיעה שלא ישכח לעולם. ארבעת חברי הרכב הניוז רוק היפני עשו, פחות או יותר, כל מה שלא מצופה מלהקה לעשות על במה. צרחות בלתי מובנות למיקרופונים בעלי אפקטים שונים, הקשות על מה שנדמה כמוטות ברזל לבניין שהקיפו אותם והוצאת צלילים מתופים שלא ידעתם שאפשר בכלל להוציא מהם, באמצעות שימוש במקלות כמערוך או חפירה בטם טם בקצות האצבעות כמו ארנבת שחופרת מחילה – הכל התחבר לכמויות בלתי סבירות של רעש נפלא בתצוגה מהפנטת.
לא נעים לומר, אבל דווקא טיים אימפלה, שהגיעה לבמה הגדולה של הפסטיבל מלווה בכל ההייפ שבעולם ועם מעריצים שהמתינו שעות על הגדרות בקרבת הבמה, נתנה הופעה רפויה ומדשדשת. לא הוידאו ארט הפסיכודלי ולא תותחי הקונפטי שהמטירו עננים צבעוניים על הקהל סייעו להרים את ההופעה העייפה של הלהקה שאחראית לאלבום הכי מפונפן של השנה שעברה. נקווה שלהופעה בישראל, ב-11.7.16, תגיע הלהקה עם אנרגיות אחרות.
גם להקת AIR, על אף היותה חמושה בכל מה שצריך כדי להרים הופעה מחשמלת, הגישה מופע בטעם פרווה. מי שהריח את זה על ההתחלה וחתך להופעה של Sunns, הרוויח בענק. Animal Collective החליטו לאתגר את הקהל בחפירות בלתי נסבלות כמעט, במקום פשוט לבצע סטליסט של כמה מהשירים המצוינים שלהם.
"להופיע בפרימוורה, אני לא מאמינה. זה חלום שהתגשם", אמרה נוגה ארז שהופיעה שלוש פעמים במסגרת הפסטיבל, על שלוש במות שונות. מילא להופיע בפסטיבל, אבל להרקיד כל כך הרבה אנשים שמעולם לא שמעו עלייך? זה הישג אדיר באמת.
אחריה עלו על אותה הבמה ניצן חורש וחברי להקת קאט אאוט קלאב. "אתה מכיר אותם?", שאל אותי חבי, בחור ספרדי שעמד לצדי בזמן שרקדתי. מובן מאליו שהספרדי בעל הניצוץ בעיניים הבין שאני מכיר את הלהקה, ורק תהה איך זה שדווקא אני שמעתי עליה והוא לא. "הם ישראלים וגם אני מישראל", עניתי בספרדית קלוקלת, מבלי להסתיר שמץ של גאווה. "תשאר פה", הצעתי לו, "אחריה תופיע עוד להקה מצוינת", אבל עד שטייני פינגרז עלו על הבמה, הבחור כבר היה בדרך להופעה של Algiers.
חבי הוא לא היחיד שהתעניין באמנים הישראלים שהופיעו השנה בפסטיבל. במסגרת המסיבה הישראלית לקידום הלהקות, לא מעט אנשים נסחפו בצלילים המכשפים של פינגרז ומילאו את רחבת מרכז התרבות של ברצלונה. נכון, עבור טייני פינגרז, שכבר הופיעה בכל העולם בערך, לא מדובר בשיא הקריירה, ובכל זאת - לראות את הקהל מתאסף מול הבמה, מתמסר למוזיקה ואפילו רוקד, מבלי לשמוע צליל אחד של הלהקה לפני כן או לדעת למי הוא מאזין בכלל, זה עניין מרגש כל פעם מחדש. אגב, למי שעדיין לא יצא להשתולל בהופעה של טייני פינגרז, תהיה לו הזדמנות לעשות את זה בבארבי תל אביב, 22.6.16.
עוד להקה ישראלית שהרקידה מאות אנשים הייתה בום פם, שהופיעה עם הזמרת סלדה בהגן הטורקית על אחת הבמות המרכזיות בפסטיבל. כל מי שנכח אי פעם בהופעה של הלהקה, מודע ליכולות של הרכב הרוק הבלקני-יווני להזיז ישבנים בהובלת הגיטרה של אורי בראונר כנרות. סלדה הטורקית היא בונוס מגניב בתוך ההוויה רווית השמחה של סיפור ההצלחה הישראלי.
קשה לומר, אבל קל לזהות, ואני, מתברר, באותה הקלחת.
שעה וחצי לפני ההופעה של רדיוהד, אלפי אנשים כבר גדשו את הגדרות. כל חטאי היה ליהנות מחצי הופעה נהדרת של בום פם, ומצאתי את עצמי עומד במרחק של עשרות מטרים מהבמה של הלהקה שאני הכי אוהב בעולם.
לא אמרתי נואש, והשתחלתי פנימה, קרוב ככל האפשר לבמה, נדחף בכל פרצה, בין כתפיים לא צמודות מספיק, מחייך בביישנות ומתנצל אם דחפתי, אוטם את המבט אם נועצים בי עיניים. שתי בנות דיברו על המעשה שלא יעשה בשפה לא מזוהה ובעצבים ניכרים. כשאחת אחרת, קרוב יותר לבמה, קיללה אותי באנגלית מזוהה לגמרי, הבנתי שזה הזמן לעצור.
שם, במרחק מטרים ספורים מבמת היינקן, חיכיתי יחד עם אלפי אנשים דוממים במשך שעה וחצי תמימות, בזמן שלהקת ביירות המצוינת ניגנה על במת H&M מאחור. אפשר היה לראות את ביירות מנגנת על המסכים אבל אי אפשר היה לשמוע, והוויתור הכואב אותו הזכרתי מקודם קיבל פנים עצובות נורא. במשך ההמתנה הארוכה, עוד שני זוגות נלחצו קדימה, נדחפו פנימה, אחד מהם הצליח לעקוף גם אותי. בתחילה רק המבטא באנגלית הצטלצל לי מוכר, אחר כך הבנתי ששני הזוגות דיברו ביניהם בעברית.
אף פעם.
חד משמעית: כן.
אקו"ם