ראשי » תרבות » מוזיקה

סימפלי רד בת"א: שעה וחצי של בריחה מהמציאות

במשך תשעים דקות של להיטים רומנטיים, הלהיבו מיק האקנל האדמוני ולהקתו את האלפים שהגיעו לצפות במופע של סימפלי רד בהיכל מנורה מבטחים. בן ה-56 עדיין מרשים ללא כל מאמץ בווקאלז שלא מן העולם הזה, הקהל השבוי בקסמו זכה למנת אסקפיזם צלולה

 
צילום: משה בן שמחון

הופעה של להקה ששיאה הרחק הרחק מאחוריה, בקיץ עמוס הופעות בינלאומיות אדירות כמו זה? נשמע כמו סיכון כלכלי רציני עבור המפיק שוקי וייס. אבל היכל מנורה מבטחים המלא והרועש אמש, הראה משהו אחר לגמרי.

עוד כותרות ב-nrg:
• הוידוי העצוב של אריק קלפטון
• גרבוז: חבריי מהשמאל שקרנים ופחדנים
• שי וניצן רגע אחרי הגמר: "זו חוויה מטלטלת"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

עדיין לא עיכלנו לגמרי את הטבח הזוועתי באורלנדו, וכמה דקות לפני תחילת ההופעה של סימפלי רד בישראל הוצפו הפלאפונים בפושים עם חדשות נוספות ברוח התקופה, הפעם עם יריות וחשד לבני ערובה בסניף וולמארט בטקסס. על רקע כל אלה, ההופעה של סימפלי רד נדמית כאסקפיזם הנוסטלגי המושלם, זריקת אופטימיות שלא קשורה לכלום, או פרסומת חיה של בנטון לאחווה ואהבה בין כל המינים, הדתות והצבעים.
תחילה חברי הלהקה, שוויצרי ויפני, לבן ושחור, צעיר ומבוגר, עולים לבמה, כל אחד נראה כאילו הוא לקוח מלהקה שונה לחלוטין, ובכל זאת הם מנגנים יחד בצוותא. כמה צלילים מחבקים לתוך Look at you now מאלבום הבכורה של ההרכב ואדון הלהקה עצמה, מיק האקנל, עולה לבמה, בעוד הכיתוב על חולצתו בולט כמעט כמו שיערו האדמוני - LOVE באותיות גדולות, איך לא.

ירדו על האקנל בצהובונים ובמדורי הרכילות, על משמניו הנפולים ועל ניתוחים פלסטיים, ואכן, כל הבוטוקוס או מה שזה לא יהיה שגורם ללחייו להתרומם מעל למצחו, מקשים ממש על זיהוי הילד הבריטי ששטף בתלתליו את ה-MTV  באדום בשלהי המילניום הקודם. אך ברגע שהוא פותח את הפה אי אפשר להתבלבל – לא רק שזה הוא, גם קולו של בן ה-56 נותר צלול ומרשים בדיוק כמו בימים ההם.
כשהלקה ממשיכה עם New flame ומגיעה ל-For your babies, כל הניתוחים הפלסטיים והבוטוקס מוסווים על ידי תהיה אחרת לגמרי – מאיזה מעיין נעורים שתה הזמר הזה, שמצליח גם בגילו לשמור על איכויות ווקאליות בלתי נתפסות כמעט. האקנל עובר מסול צובט לבלוז חורך לפופ מושך באותה נשימה, וכל זה - מבלי להתאמץ. מילולית – הוא לא נראה מתאמץ כלל להוציא את הצלילים המלאכיים האלה מגופו, טיפת זיעה אחת לא נראתה על פניו למשך כל ההופעה. חלק מהזמן הוא בכלל מחזיק את המיקרופון צמוד למותניו, הרחק מפיו, ועדיין שומעים אותו צלול, ברור ומדויק.

כשהאקנל מקבל לידיו גיטרה, ומתחיל את הלהיט Holding back the years לבדו, כל מה שמובן מאליו מקבל פוקוס מוחלט. רק חבר להקה אחד ממשיך עם הג'ינג'י מאז שנות השמונים, ואף הוא לא ממייסדי הלהקה בתחילת הדרך. כולם התחלפו סביבו, אך אין זה משנה, הוא הלהקה, הוא סיבת ההצלחה הבלעדית שלה, קולו המרשים יכול לפשט כל דבר מורכב ולעדן כל קושי.
ואכן, במשך שעה וחצי שכללה שני הדרנים מתוכננים עד הפרט האחרון, בדיוק כמו כל שניה ושניה במופע הזה – פרט לרגע בו גילה האקנל כי שרוכי נעליו פרומים ושרך אותם למול הקהל המריע, החדשות נשארו בחוץ, ואלפי האנשים שהגיעו להאזין ולרקוד לשורת הלהיטים הענקיים משנות השמונים והתשעים נכחו בעולם אחר לגמרי – רומנטי, מתוק, אוהב ואדמוני."תהיו חזקים, תשמרו על עצמכם, תאהבו", אמר האקנל, סגר את המופע והחזיר את הקהל למציאות. בינתיים בטקסס, החשוד בירי נורה ולא היו נפגעים נוספים. אולי בכל זאת יש עוד תקווה.

נ.ב.
לגבר בשורה התשיעית באורקסטרה, שבמשך חצי הופעה החזיק עטיפת תקליט גבוה באוויר עם פלאפון במצב פנס מכוון אליו - הבנו, אתה מעריץ. תתקדם.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg