ראשי » תרבות » קולנוע

"הרומן של מגי": גברים עלובים, נשים בלי כבוד

מתברר שבשנת 2016 עדיין יוצרים סרטי קולנוע שמשמרים את המוסכמה שלגבר מותר להיות תינוק מגודל - פשוט כי הוא גבר. בסרט החדש בכיכובה של גרטה גרוויג החד ממדית, אותו גבר גם מנהל רומן ומזניח את הילדים, מה שלא מפריע לשתי נשים אינטליגנטיות ומצליחות להמשיך לרדוף אחריו // ביקורת

 
סרטים מעטים בכיכובה של השחקנית גרטה גרוויג זכו להגיע עד עתה למסכינו. האחרון המשמעותי בהם (אם לא מחשיבים את "מפלה", הפסיק הזניח בכיכובו של אל פאצ'ינו) היה אולי "פרנסס הא", אשר הגיע לאקרנים באיחור של כשנה, לאחר שגרף שבחים רבים בזירה הבינלאומית.

עוד כותרות ב-nrg:
• "פתטי שאתניקס עושה שיר עם עדן בן זקן"
• זועמת: טל גלבוע נגד אדריאנו מהמירוץ למיליון
• קים קרדישאן: טיילור סוויפט משקרת, ויש לי הוכחות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הפילמוגרפיה של שחקנית האינדי הפופולארית הולכת ומתארכת, אך אין צורך להשקיע בה יותר מדי זמן בה בשביל להבין מה הסגנון של גרוויג. היא משחקת את אותה הדמות בכל סרט בו היא מככבת – צעירה אינטליגנטית אך מבולבלת ללא מטרה בחיים, אשר מתיקותה הדביקה והילדותית אמורה לכפר על אופייה הבלתי נסבל. במובן זה, הסרט החדש "הרומן של מגי" איננו יוצא דופן.
"הרומן של מגי" מגולל את סיפורה של קרייריסטית ניו יורקית צעירה שמחליטה שהגיע הזמן להביא ילד לעולם, גם אם ללא בן זוג. תכניתה המסודרת מתערערת כאשר היא פוגשת את ג'ון (אית'ן הוק בליהוק מושלם של דוש מהשאול) ומפתחת איתו מערכת יחסים מאחורי גבה של אשתו הקרירה והמאיימת במקצת, ג'ורג'ט (ג'וליאן מור). העניינים מתחילים להסתבך כאשר מגי מבינה שלהיות בזוגיות זה לא כל כך פשוט, ושאולי לפרק משפחה אינו הרעיון הכי מוצלח שהיה לה.
מבלי לחשוף יותר מדי מפרטי העלילה, ניתן לספר כי הדמויות נקלעות למעין משולש אהבה-שנאה מסקרן, אם כי לא מסקרן מהסיבות הנכונות. מכיוון שלגרוויג נטייה ברורה לשחק דמויות בלתי אהודות בעליל, ובאיזו דרך קסם להפוך גם את שאר הדמויות לכאלה, אל תצפו שיהיה לכם אכפת ממה שהדמויות הללו חוות. או במילים אחרות -  לא ניתן היה להמציא סיפור שמתאפיין יותר בסינדרום ה"בעיות של אנשים לבנים עשירים" מ"הרומן של מגי".

מה שכן מסקרן הוא האופן התמוה בו שתי נשים בעלות אינטליגנציה גבוהה מהממוצע, קריירות משגשגות ואף ילדים מוצלחים למדי, ממשיכות להיאבק ארוכות על לבו של גבר שמתנהג כמו תינוק בן יומו, וששום תכונה חיובית שלו אינה מספיקה בשביל לכפר על אופיו הנמושתי. אם לאחת יימאס לטפל בתינוק המגודל שהינו בעלה, אז השנייה תיקח בשמחה את העול על עצמה. הוא כמובן לא צריך להשתנות, "כי ככה זה גברים". זהו מסר שדי מעליב את שני המגדרים, ומה אתן/ם יודעות/ים - פחות עובד בשנת 2016, למשל.
במובן מסוים, יציאתו של הסרט תואמת את הדיבור סביב "יום האב" בימים האחרונים, לקראתו פורסמו הן בחו"ל והן בארץ מאמרי דעה בנושא תפקיד הגבר בגידול ילדיו. חלקכם בוודאי נתקל בכמה טורים שכאלה, הן מצד אבות שטענו שאינם מסוגלים למצוא את ידיהם ורגליהם כאשר משאירים אותם לבד עם ילדיהם במשך ארבעה ימים תמימים, והן מפי אמהות ובנות זוג, שאישרו את קיומה של התנהלות מטופשת זו. כמו בחיים האמתיים, המיוצגים בטורים שכאלה, גם ג'ון הוא אב כזה - גאון בסתר אשר מסוגל לכתוב רומן מעלף אך לא מסוגל, ואפילו לא מעוניין, לבלות זמן עם ילדיו. בבסיסו, "הרומן של מגי" אמור אולי ללמד שלא ניתן לשלוט בגורל ושהדרך הטובה ביותר לגרום לדברים לקרות היא לא באמת לגרום להם לקרות, אלא לתת להם לקרות. אך התוצאה המתקבלת איננה בדיוק כזו, אלא אחת שמציעה כי אם חייך (וחיי ילדייך, בשלל דרכים) לא יוכתבו על ידי גבר אחד, אז הם יוכתבו על ידי גבר אחר, אפילו אם לכאורה "בחרת" בכל אחד מהגברים הללו בעצמך. לבחירות שלך, אם כן, אין באמת משמעות, אך אין זה משום שאיזשהו גורל מכתיב את חייך, אלא משום שיש גבר בחייך שרוצה משהו אחר. והגורל, בין אם בחשאי ובין אם בגלוי, עובד תמיד, מסתבר, לטובתו של הגבר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg