ראשי » תרבות » קולנוע

מוצאים את דורי: אלן דג'נרס שוחה במים רדודים

ההמשך ל"מוצאים את נמו" הוא סרט ילדים מקסים, אך ללא העומקים שאנו מורגלים לקבל מאולפני פיקסאר. איבדנו עניין ברגע שתמנון ודג החלו לנהוג במשאית // ביקורת

מאז שהציגו לעולם ב־1995 את "צעצוע של סיפור", סרט אנימציית המחשב הראשון באורך מלא, הפך "פיקסאר" לאולפן האנימציה הטוב והמצליח ביותר בעולם. יש סיבות מגוונות להצלחה הפיקסארית, כמו איכות התסריטים והרמה הטכנית המדהימה, אבל מרכיב אחד חמקמק משמעותי יותר מכולם - האופן שבו סרטיהם הטובים הצליחו לפנות לצופים צעירים ובוגרים כאחד. אמנם הילדים תמיד זכו לשלל הרפתקאות מסעירות ומשעשעות, אבל דווקא ההורים היו אלה שקיבלו את המנה העיקרית.

עוד כותרות ב-nrg:
• פול סיימון: "אני מתקרב לסוף"
• מרגש: 11 ישראלים משחזרים תמונות עבר
• הניתוק מהספרים עשה ל"משחקי הכס" רק טוב
• "כפוית טובה": לטהוניה אסור להביע דעה בישראל?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

היוצרים בפיקסאר, כולם ילדים מגודלים, עשו את הסרטים קודם כול עבור עצמם והשכילו להעביר את נקודת מבטם המיוחדת לסרטים כשהם נוגעים בצורה עדינה, לעתים פוצעת לב ממש, בתֶמות של מעבר מילדות לבגרות ובמטענים הרגשיים המתלווים אליהן. "מוצאים את דורי", סרט ההמשך ל"מוצאים את נמו" מ־2003, הוא סרט ילדים נהדר ומתאים גם לזאטוטים. אבל כסרט של פיקסאר מדובר באכזבה, כי לראשונה נראה שמישהו שם הזניח, ובכן, את המבוגרים.
זוכרים את דורי (אלן דג'נרס) מ"מוצאים את נמו", לא? גם היא כנראה לא זוכרת. שכן דורי, חברתם הקרובה של מרלין ונמו מהסרט הראשון, סובלת מבעיית זיכרון לטווח הקצר. אבל משהו מעורר בה זיכרון ישן מילדותה, עת איבדה את הוריה, והיא מחליטה לצאת למסע חיפושים אחריהם. מתלווים אליה חבריה הקרובים, ויחדיו הם עוברים שלל הרפתקאות ומכירים חברים חדשים.

לא ברור אם מדובר בטיימינג מכוון או ביד המקרה, אבל "מוצאים את דורי" הילדותי מגיע אלינו ממש כמשקולת מאזנת לאחר שני הסרטים הבוגרים ביותר של פיקסאר. בקיץ שעבר "הקול בראש" המופתי חרך את לבנו עם סיפור התבגרות כה מורכב עד כי למעשה היה מיועד בעיקר, אם לא רק, לצופים הבוגרים. בחורף האחרון "הדינוזאור הטוב" אמנם לא הותיר רושם טוב, אבל היה ללא ספק הסרט המטריד, האפל והאלים ביותר של האולפן.מה הופך את דורי לסרט זאטוטים? ראשית, וזה מאוד בולט, כמעט אין בסרט דמויות רעות ומצבים מפחידים. מלבד אפיזודה שולית קצרצרה בכיכובו של תמנון מאיים, כל בעלי החיים חברותיים ומועילים ואפילו בני האדם, שתמיד מקבלים גם ייצוג פחות מחמיא כאויבי הטבע, עוסקים הפעם כולם בהצלתו ושיקומו. שנית, משהו בחוקיות של העולם המתואר בסרט מרשה לעצמו חופש רב מדי, שרק אצל ילדים יכול לעבור חלק.
הדבר הבסיסי ביותר ביצירת אנימציה, כזו שלכאורה אינה מוגבלת במהותה על ידי חוקים, הוא דווקא יצירת חוקיות ברורה לעולם הסרט ושמירה עליה. אבל כאן, הגבולות נמתחים שוב שוב וברגע שתמנון ודג מתחילים לפתע לנהוג במשאית, הסרט מאבד סופית את צביונו ואיתו את צופיו הבוגרים. אחרון הוא כמובן המסר. פיקסאר תמיד ידעו לספק מסר ברור לילדים וסאבטקסט עמוק יותר למבוגרים. ואילו כאן, הלך הסאבטקסט ונותרה רק מנטרה פשטנית שעליה חוזרים שלל דמויות בווריאציות שונות פעם אחר פעם: כל אחד הוא מיוחד ועליו להאמין בעצמו. חבל רק ש"דורי" יצא קצת פחות מיוחד.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg