ראשי » תרבות » קולנוע

טרזן החדש מצליח לא לבייש את הפירמה

מתחשב בעברו הקולנועי המפואר אך עדכני, עם קאסט מהפנט ביופיו אבל גם משחק לא רע ותוך שילוב נכון של אקשן, הרפתקאות והומור, "האגדה של טרזן" מצליח לעמוד בסטנדרטים של גיבור העל הקולנועי הוותיק ביותר עם גרסה המותאמת לשנות האלפיים // ביקורת קולנוע

 
טרזן, גיבור העל הקולנועי הוותיק ביותר, הבאטמן של הג'ונגל אם תרצו, חוזר למסכים בגרסה חדשה ואנרגטית, כאשר הוא מצויד בשני עוזרים נאמנים (מעין באט-גירל ורובין שכאלה) ונבל-על אלגנטי (שקצת מזכיר את הרע מאינדיאנה ג'ונס הראשון) בסרט הרפתקאות כיפי בטעם של פעם, שאינו חף מפגמים, אך מהנה ביותר.

עוד כותרות ב-nrg:
• איט גירלז: "הנה ההוכחה שבנות הן עם רע"
• לא רק טרור: עוד 10 דברים באשמת פייסבוק
• "כפוית טובה": לטהוניה אסור להביע דעה בישראל?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

עם קאסט הכולל את כריסטוף וולץ' ("ספקטר") בתור המרשע התורן, סמואל ל. ג'קסון ("שמונת השנואים") בתור הסייד-קיק השנון והנאמן, מרגו רובי היפהפייה ("הזאב מוול סטריט") בתור ג'יין האמיצה, היצוא הלוהט ביותר של אוסטרליה מאז 2013, ואלכסנדר סקרסגארד החתיך ("דם אמיתי") בתור הגיבור המדובר, "האגדה של טרזן" הוא סרט שהרבה לפני הירידה לעומקו הוא נאה לעין, באופן מאוד בולט.
טרזן, גיבור ספריו של אדגר רייס בורווז, כבש את מסכי הקולנוע ושלהב את דמיונם של צופים כבר מתקופת הסרט האילם. אלמו לינקולן שיחק אותו בגרסה הראשונה משנת 1918 ומאז כמעט לכל תקופה היה את הטרזן שלה. היה את ג'וני ווייסמילר, מי שנחשב עד היום לטרזן האולטימטיבי, ששיחק את טרזן לאורך שנות השלושים והארבעים והדף עשרות נבלים כולל אפילו את הנאצים בסרט הטרזן הטוב והמשעשע ביותר אי פעם – "טרזן המנצח" (1943). חוץ ממנו זכורים לטוב גם שחקנים כמו לקס ברקר, בסטר קראב, גורדון סקוט וג'וק מהוני ששיחקו את מלך הג'ונגל לאורך השנים.

בשנות השמונים כריסטופר למברט ("איש הנצח") הרשים בתור טרזן ב"גרייסטוק" של הבמאי יו האדסון, שלקח את הגיבור למחוזות כבדים ורציניים יותר. הייתה גם גרסה קלילה ומצוירת של דיסני ושלל סדרות טלוויזיה שונות ומשונות שהציבו את טרזן מול שלל אתגרים, כולל אפילו לחימה בחייזרים. כעת סקארסגארד, בעל הנתונים הגופניים המתאימים, מצטרף לרשימה הארוכה של השחקנים אשר הבליטו שרירים, קיפצו בין העצים וגילמו את האריסטוקרט הבריטי/מלך הג'ונגל, והוא עושה זאת בצורה משכנעת.מאחר ונראה כי כוונתם של היוצרים גם הפעם היא לייצר סדרת סרטים חדשה בכיכובו של טרזן, החדשות הטובות הן שהם ניגשים ישר לעניין ולא מתחילים את כל סיפור עברו של טרזן מההתחלה. העובדה שהוא יתום אשר גדל אצל קופים מובאת בפלשבקים קצרים כך שעיקר הסרט לא עוסק בהקדמות - וטוב שכך. הקונספט הפעם אינו דן בשאלה כיצד טרזן הפך להיות מלך הג'ונגל ומתי ואיך פגש את ג'יין, אלא מדוע האריסטוקרט האנגלי ג'ון קלייטון החליט לחזור לאפריקה עם אשתו ג'יין, להציל את קונגו מפני הבלגים הקולוניאליסטים, לשמור על אוצרות אופיר, להשיל את בגדיו ולחזור להיות טרזן מלך הג'ונגל.

חזרתו של טרזן לא חורגת ממסגרת סרטי ההמשך וההזנקות המחודשות הרבות למותגים ישנים ואהובים שנעשו בשנים האחרונות, כמו ג'יימס בונד עם "קזינו רויאל" או באטמן עם "האביר האפל". למרות שהסרט מתרחש באלף שמונה מאות שמונים ומשהו, הסרט מציב טרזן מודרני ומעודכן, מצד אחד אינטליגנטי יותר ומצד שני חזק ומהיר בהרבה מכל גרסאותיו הקודמות, כשלצדו ג'יין רבת התושייה היודעת להסתדר גם בלעדיו ולא תמיד צריכה את עזרתו כדי להיחלץ מצרה.

עוד ביקורות קולנוע:
• החיים הסודיים של חיות המחמד: חוויה מזן אחר
• מוצאים את דורי: אלן דג'נרס שוחה במים רדודים
• העי"ג: ידידותי לצופה, אבל רחוק מלהיות גדול
• היום השלישי: התחדשות לא מחדש שום דבר

אחד הניסיונות האחרונים להחזיר את טרזן למסכים היה בשנת 1998 עם "טרזן והעיר האבודה" עם קספר ואן דין בתור טרזן וג'יין מארץ' ("המאהב") בתור ג'יין. סרט משעשע, אמנם, אבל פרט לזה לא מוצלח במיוחד. האפקטים היו זולים והתסריט היה קמפי. אצלנו בישראל הוא בכלל יצא ישירות לווידאו. הסיבה שאני מזכיר דווקא אותו היא בגלל הדמיון הרב בין עלילת הסרט ההוא לבין זו של "האגדה של טרזן" החדש. זה לא מפתיע, שכן אותן חברות הפקה הפיקו את שני הסרטים, אך נראה כי הפעם הם למדו מטעויות "העיר האבודה" ושיפצו היטב את התסריט הממוחזר.

בכלל, סצנות רבות בסרט נותנות את ההרגשה שהפעם הוא נעשה לא רק על ידי חבר'ה יצירתיים שאוהבים את טרזן ומכירים היטב את עברו הקולנועי המפואר, אלא כאלה המכורים לסרטי הרפתקאות קלאסיים. לא מעט רגעים מזכירים את "שודדי התיבה האבודה" ושאר סרטי הרפתקאות, כך שעושה רושם שהמטרה שהציבו לעצמם היוצרים, לייצר סרט הרפתקאות עכשווי שבמקביל גם קורץ לעבר ממנו הוא שואב השראה, בהחלט הושגה.

לצד השגת המטרות, ישנם גם כשלים ברורים. הבולט שבהם הוא דווקא סמואל ל. ג'קסון,ש למרות שהוא משעשע בתור סוכן אמריקאי ההופך לסייד קיק של טרזן, דמותו מרגיש לעתים די מיותרת לעלילה ונוכחותה קצת מאולצת. המצאותו בסרט הופכת אותו למעין באדי מובי לרגעים רבים מידי, על חשבון עלילת טרזן וג'יין שמעניינת בהרבה ואמורה להיות במרכז.
את התסריט כתבו אדם קוזאד, מי שכתב לא מזמן את ההזנקה המחודשת של ג'ק ריאן "גיוס הצללים" וקרייג ברואר, במאי מצוין בזכות עצמו שהיה אחראי ל"HUSTLE AND FLOW" המעולה. על הבימוי הופקד הבריטי דיוויד ייטס, בעל עבר עשיר בסרטי פנטזיה והרפתקאות, שביים את ארבעת סרטי הארי פוטר האחרונים בסדרה, שמוכר בזכות היכולת לשלב בצורה נכונה בין אקשן, הרפתקאות והומור. גם אפקטים לא חסרים בסרט הזה, כמובן, לצד אנימציית מחשב משכנעת. אבל אפקטים אינם המוקד הפעם, כי אם חזרתו המוצלחת למסך של הגיבור האהוב, ובאמת, כמה טוב שחזר.

• לא רק טרנטינו: המלצות לפסטיבל הקולנוע בי-ם

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg