ראשי » תרבות » מוזיקה

עדיין אוהבים אותם: סיקור הסקורפיונס בישראל

הלהקה הגרמנית קיימת כבר יותר מ-50 שנה, אבל זה לא מפריע לה להמשיך לתת בראש בעור וניטים, גיטרות ועשן. הקהל הישראלי קיבל בדיוק את מה שהוא ציפה לו, גם בפעם הרביעית

 
להקת הסקורפיונס הגיעה אמש (חמישי) להיכל מנורה מבטחים בתל אביב, והייתה זו הפעם הרביעית מאז 2005 שהלהקה מופיעה בישראל. ההופעה הקודמת, ב-2012, היתה חלק מסיבוב הופעות שהיה אמור להיות סיבוב פרידה, אבל מאז היא הספיקה להוציא עוד אלבום, Return to Forever, ולצאת לסיבוב הופעות בינלאומי לציון 50 שנה לקיומה של הלהקה, שהתחילה את דרכה עוד בשנות השישים, בהאנובר שבגרמניה.

עוד כותרות ב-nrg:
• שרת התרבות מירי רגב בשירות אייל גולן
• היה קרבן להתעללות - ויגלם מנטור לפדופיליה
• כוכבת הנוער: "אדם משפיע בתעשייה אנס אותי"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

יומיים אחרי הופעה באיסטנבול, הגיעו אלינו חברי הלהקה בהרכב הנוכחי: הותיקים – רודולף שנקר, מייסד הסקורפיונס, שלכל הגיטרות שלו צורת ה-V המפורסמת, הסולן קלאוס מיינה שקולו הוא סימן ההיכר המיידי של הלהקה והגיטריסט מתיאס ג'בס. אליהם נוסף הבסיסט פאוול מצ'יוודה הפולני, חבר הלהקה מ-2003. נעדר – המתופף ג'יימס קוטאק, שאמנם היה שותף להקלטת האלבום האחרון, אבל הוחלף בחודשים האחרונים של הטור על ידי מתופף להקת מוטורהד, מיקי די.

• תמונות ראשונות: הסקורפיונס נחתו בישראל

את ההופעה פתח שיר מהאלבום החדש – Going out with a bang – שהוא גם הסבר לא-אפולוגטי לסיבובי הפרידה האינסופיים של הלהקה. אנחנו פה עד הסוף, הם מצהירים. לקראת השיר השני, הוקרן דגל ישראל על 4 המסכים שעיטרו את הבמה (לא לדאוג, אנחנו לא לבד, גם איסטנבול זכתה לראות את דגל טורקיה). זה המקום לציין גם את ניצול השטח האופטימלי של הבמה הלא-מאוד-גדולה: מלבד ארבעת המסכים הענקיים, הבמה חולקה לשני מפלסים, כאשר על העליון שלט מיקי די וסט התופים שלו. רצועת במה נשלחה גם אל תוך האולם, שם יכלו שאר החברים לענטז ולפלרטט עם הקהל.

מיינה ניסה את כוחו בכמה מילים בעברית, ולאורך כל ההופעה לא הפסיק לתקשר עם הקהל - אם באמצעות השלכת מקלות תיפוף כל כמה שירים אל הצופים הקרובים לבמה, בניסיון לשלב את שירת הקהל בשירים (מה שלא עבד כל כך טוב בשירים החדשים והפחות מוכרים), וביצירת קשר עין עם מעריצים. 
ברוח היובל, הלהקה לא פסחה על אף שיר הכרחי משנות השבעים ועד לאלבום האחרון. ההופעה החלה באנרגיות גבוהות, המשיכה עם מחרוזת של שירי הלהקה משנות השבעים והפתיעה עם ביצוע מצוין לשיר הטוב ביותר מן האלבום החדש – We built this house. אחרי פרץ האנרגיה המשתוללת הזו, שלושת חברי הלהקה הוותיקים פתחו ברצף של ביצועים אקוסטיים לבלדות הרוק המזוהות יותר מהכל עם הלהקה, כששיאו של החלק הזה היה ביצוע יפהפה לקלאסיקה Send me an angel. מיד אחר כך נשמעה השריקה המוכרת, והקהל פשוט השתגע כשקלאוס מיינה עטף את עצמו בדגל ישראל להמנון של העידן הפוסט-קומוניסטי, Wind of Change.

הקצב חזר בחלקה האחרון של ההופעה, שכלל סולו תופים מרשים של מיקי די, וגיטרה מעלת עשן של שנקר בשיר Blackout.  יש הרבה מאד מנייריזם באופן שבו הסקורפיונס נעים על הבמה, בבגדי העור השחורים, הווסטים והניטים, ובגיטרות הגימיקיות. מי שבשיאה הייתה להקת רוק אירופאית בעידן שבו להקות התחרו זו בזו באורך השיער ובתעלולים על הגיטרה, לא מוותרת על המיינרות של אותו הרוק גם היום. וזה בדיוק מה שהקהל האוהד הגיע לראות.
ואם כבר מדברים על הקהל – מנורה מבטחים היה מלא עד אפס מקום, והיה ברור לגמרי שאף אחד לא הגיע לשם בטעות. אחרי ההדרן שכלל את Still loving you  ואת המנון הרוק Rock you like a hurricane נשארו חברי הלהקה על הבמה עוד דקות ארוכות כדי להמשיך לספוג ולפזר אהבה חזרה אל הקהל.זו היתה הופעה מהודקת של שעה וחצי, ללא חימום, באמצע של סיבוב הופעות שהתחיל לפני שנה. ונראה שהקהל קיבל בדיוק את מה שרצה (אם כי בווליום גבוה מדי) מלהקת הרוק הוותיקה, כולל החלפת תלבושות, הרבה לשון בחוץ, ביצועים נהדרים לכל הלהיטים המתבקשים ואפילו גיטרה שהיא גם מכונת עשן. מי צריך יותר מזה.

• חומר נפץ: על אשה דתיה שלא רוצה ילדים
• המפורסמים מציגים: 23 דרכים למות בארה"ב
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg