משחקי הראווה: "משחקי חובה" יפה אבל לא נושך
העולם צריך סרט רציני שידגים עד כמה מגוחך ואף מסוכן לנו להמשיך ולאבד את עצמנו לדעת בחיפוש אחר הלייק הבא. "משחקי חובה" אמור היה למלא את המשבצת הזאת בדיוק, אבל מה שמתחיל כיצירה אינטליגנטית, עסוק יותר בפן הוויזואלי במקום בתוכן // ביקורת קולנוע
''משחקי חובה'', במאים: הנרי ג'וסט ואריאל שולמן
"זה כמו אמת או חובה, רק בלי האמת" מסבירה אחת הדמויות את מהות המשחק העומד בבסיס הסרט "משחקי חובה". מדובר במשחק מציאות שבו המשתתפים הפעילים מאותגרים לבצע משימות שונות ומשונות בעולם האמיתי, כאשר כל ביצוע מצולם ומשודר שלהן מזכה אותם בפרס כספי מידי ובכמות גדולה יותר של עוקבים און-ליין. המנצח הוא כמובן מי שלא רק עומד בהצלחה במשימות ומצלם אותן כהוכחה, אלא גם זה המצליח לרתק אליו את הכמות הגדולה ביותר של צופים, כי הרי בעידן הרייטינג והרשתות החברתיות של היום, מלאי מרשים של חברים וירטואליים וכמות נכבדה של לייקים לפוסט הם הרי מה שקובע, לא ככה?
עוד כותרות ב-nrg:
• האם תום יורק מרדיוהד הוא השטן?
• שערורייה: מאות אברי מין בתכנית אחת
• וניה הימן וגל מוג'ה מועמדים לפרסי MTV
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אם "משחקי חובה" היה נעשה לפני כעשור היינו מתייגים אותו תחת ז'אנר המדע הבדיוני, מתארים אותו כסרט המנסה לדמיין את המציאות הקיצונית העתידית שלנו, כזו שבה תכניות טלוויזיה אינטראקטיביות-מציצניות בהן הצופים יכולים להצביע ולהשפיע על עתידם של המתמודדים ולצפות בהם מבצעים דברים הזויים שעלולים אפילו לסכן את חייהם, הם חלק מתצרוכת הבידור היומיומית שלנו. הזוי ממש.
בעבר היו לנו סרטים שתויגו תחת הקטגוריה של "מדע בדיוני" ותארו עולם של משחקי מציאות אכזריים. סרטים כמו "הקורבן העשירי" (1965), "הנרדף" (1987), "המופע של טרומן" (1998) או במובן מסוים אפילו "המשחק" (1997), אם לציין רק כמה מהם. אבל ההתפתחויות הבידוריות לצד הטכנולוגיות של העשור האחרון, החל מסדרות המציאות נוסח "האח הגדול" ועד טכנולוגיית הפייסבוק-LIVE, הפכו את מה שנראה בעינינו פעם כמדע-בדיוני עתידני, למציאות העכשווית.
ברגעיו הטובים והמעניינים ביותר, "משחקי חובה" מכיר בהיותו סרט עכשווי, כזה המנסה לתפוס את רוח התקופה, שאינו מעוניין לזרוק אותנו קדימה לעתיד (כמו נגיד סרטי "משחקי הרעב" שגם עסוקים בנושא הזה) אלא רוצה בכל כוחו להציג אותנו כפי שאנחנו נראים היום - לרוב מאחורי מקלדת, חווים דרך מסכים חוויותיהם של אחרים, עסוקים בתיעוד אובססיבי של עצמנו, אומרים את דעתנו הבלתי מצונזרת בטוקבקים, ומעל להכל - רעבים ללייקים.
כאן נכנסת לתמונה וי, תלמידת תיכון ביישנית וחסרת ביטחון המסתתרת לרוב מאחורי עדשת מצלמה המגנה עליה מפני העולם. היא מעדיפה להסתכל עליו מבעד למסגרת שהיא מעצבת ושעליה היא שולטת, מאשר לקחת בו חלק פעיל יותר. חברתה סידני, לעומתה, היא בחורה פופולרית, פרועה, בלתי מרוסנת וכזאת המסתערת על החיים ועל כל אתגר אשר משחק הרשת המחתרתי NERVE מציב בפניה, כי זו לדעתה הדרך להיות מקובלת חברתית. כשסידני מציע ל-וי להצטרף למשחק באופן אימפולסיבי, וי נענית להצעה לקחת חלק פעיל במשחק במקום רק לצפות בו, והאתגרים המוצעים לה הולכים והופכים מורכבים ומאתגרים יותר ויותר. מעבר לזה, המשחק אף מביא לעימות את שתי החברות הטובות כאשר הפופולאריות של וי צוברת תאוצה ומאיימת על זו של חברתה, סידני, לצד הסכנות ההולכות וגדלות.
עוד ביקורות קולנוע:
• ג'ייסון בורן הפך לצל של עצמו
• קפה סוסייטי: הסרט הישן של וודי אלן
• מכסחות השדים: הסרט הכי שנוא ביוטיוב
• גם כשאלמודובר ממחזר, הוא עדיין במיטבו
• טרזן החדש מצליח לא לבייש את הפירמה
• מדינת ג'ונס החופשית: כולם צריכים רובין הוד
כמו שאר הסרטים שציינתי, גם "משחקי חובה" הוא סרט ביקורתי על כוחן והשפעתן של הרשתות החברתיות ותוכניות המציאות, אך בניגוד להן, ולמרות כל הכוונות הטובות והרעיון המרתק שבמרכזו – מדובר בסרט חסר שיניים, כזה שנובח אך לא נושך, מכה אך לא מדמם ומותיר את הצופה בעיקר מאוכזב, תוהה מה יוצר מיומן ונועז יותר היה יכול לעשות עם החומר הזה.
אמה רוברטס (הבאד-גירל של "צעקה 4" וסדרות טלוויזיוניות כמו "סיפור אימה אמריקאי" ו-Scream Queens המבריק), אחת השחקניות הצעירות המוכשרות ביותר שיש להוליווד להציע בימים אלה, מככבת בתפקיד הראשי ועושה כמיטב יכולתה להחזיק את הסרט על כתפיה, אך הן צרות מידי מכדי לבלום את נפילתו, וזאת אף למרות הכימיה בינה לבין בן זוגה לסרט, דייב פרנקו החביב (האח של ג'יימס). מה שמתחיל כיצירה עכשווית אינטליגנטית ובעלת פוטנציאל, מהר מאוד מאבדת עצמה לדעת ומתדרדרת במדרון חלקלק לתהום אינפנטילי למדי.
על בימוי "משחקי חובה" מופקדים צמד הבמאים הנרי ג'וסט ואריאל שולמן, החבר'ה שמאחורי המותחן המוקומנטרי המרתק "קאטפיש", אשר מאז גם ביימו את פרקים 3 + 4 של סדרת סרטי האימה "פעילות על טבעית". ג'וסט את שולמן ידועים כמי שמשקיעים יותר בחזות מאשר בתוכן, והסרט הנוכחי אינו יוצא דופן. אלו סרטים אשר חותרים ללוק תואם מציאות, כזה המנסה לקרב את הצופים לחוויות הצפייה המוכרות להם, לרוב דרך סוגים שונים של ויזו'אלים הנתפסים ומתפרשים אצלנו כדוקומנטריים, כ"אמיתיים", כקשורים לאופן בו אנו רואים את המציאות ומפרשים תמונות מציאות. אך הבעיה מתחילה כאשר התוכן עצמו מנסה לבצבץ החוצה ואף מתגברת, כמו במקרה "משחקי חובה", כאשר הם מנסים לנסח באמצעותו סוג של אמירה. בשיאו המפוברק לשיעור במוסר, הסרט לא רק שאינו משאיר חותם, אלא בעיקר מעלה גיחוכים.
אקו"ם