ראשי » תרבות » קולנוע

"אמהות רעות": סרט קיץ ראוי, לשם שינוי

אחרי שורה ארוכה של סרטים מאכזבים, המשכונים מיותרים ושאר ירקות רקובים שמילאו את אולמות הקולנוע, הגיע סוף סוף סרט שיזכר לטובה מהקיץ הזה, הן בזכות היותו קומדיה מוצלחת עד צחוק מתגלגל, והן בשל שבירת מוסכמות חברתיות // ביקורת קולנוע

 
קיץ 2016 ייזכר מבחינה קולנועית כאחד הגרועים E-V-E-R!!! שורה ארוכה של סרטים תפלים, מאכזבים וכושלים על אף היותם עתירי אפקטים ותקציבים אסטרונומיים הציפו את מסכינו בחודשים האחרונים. אם למנות רק כמה מהם, היה את "וורקראפט" האיום והנורא, את "העי"ג" המשמים והמפוהק, את "מכסחות השדים" האינפנטילי, את ההמשכונים המיותרים "ג'ייסון בורן" ו"היום השלישי: התחדשות", את "יחידת המתאבדים" שאיבדה את עצמה לדעת וזו רשימה חלקית בלבד.

עוד כותרות ב-nrg:
• דודו טסה הוא הישראלי היפה
• מציאות רבודה: מילון פוקימון גו השלם
• צפו: תמונות ההיריון האחרונות של בר רפאלי
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אבל הקיץ עוד לא נגמר ויש עוד תקווה, כך מתברר. כי בתוך כל הכישלונות-אכזבות-נפיחות-עתירות תקציב האלה, התגנב למסך בימים אלה סרט קטן יחסית (עלה כולו 20 מיליון דולר) שממש הציל את הקיץ הזה משממון תהומי, סרט שיגרום לכםלהיקרע מצחוק, ליהנות מכל פריים, להתאהב בדמויות שלו, להתלהב ממקוריותו, לתהות על אמירותיו, לרצות לצפות בו שוב ואפילו לקוות שיסריטו לו המשכון מגניב לא פחות - ומהר.
"אמהות רעות" מסתמן להיות כאם-אמא של סרטי ז'אנר הבאדי-מוביז הנשיים וההפתעה הבלתי צפויה של הקיץ. אם עד כה ג'ון לוקאס וסקוט מור, התסריטאים של סרטי "בדרך לחתונה עוצרים ב..." המצליחים והמשעשעים התמקדו ביצירת באדי-מוביז גבריים, אז הפעם הם שמים את המוקד על האחווה הנשית המתגבשת בקומדיה פרועה לא פחות שבמרכזה אמהות שוברות מוסכמות. מילה קוניס, שכבר הוכיחה את כישוריה הקומיים בקומדיות על המסך הקטן ("שנות ה-70") והגדול ("ידידים פלוס"), מככבת בתפקיד הראשי בתור האמא המרדנית הקוראת תיגר על האימהות המושלמות ועל התפיסות החברתיות בכלל, בקומדיה חתרנית ופרועה שמצליחה – לא רק להצחיק בטירוף, אלא גם לעורר מחשבה.

"אמהות רעות" עוקב אחר קורותיה של נשואה פלוס שניים מהפרברים אשר חייה הלחוצים וחסרי המנוח מקפצים בתזזיתיות בין הבית, הבעל, הילדים והעבודה, בעוד היא מלהטטת בין כולם, מנסה להיות בו זמנית אמא מוצלחת ואוהבת וכן עובדת מסורה ומצטיינת. כאשר חייה התובעניים מובילים אותה לקריסה והיא חווה משבר לא צפוי עם בעלה, היא מבינה שהדרך היחידה להחזיר לעצמה משהו מאישיותה ונשיותה אליהן היא כה מתגעגעת, היא למרוד ברעיון החברתי הבלתי אפשרי שהסביבה כופה עליה ומצפה ממנה – אותה מוסכמה לפיה היא חייבת להיות מושלמת כאם, רעיה ועובדת. בעקבות המרד היא נתפסת לפתע כאאוטסיידרית, פורעת חוק ולוזרית. כמו במיטב הבאדי מוביז הנשיים, היא חוברת במהרה למספר נשים נוספות הדומות לה והמרגישות בדיוק כמוה, כאשר הקשר שהיא יוצרת עמן עוזר להן להתחזק, לצבור ביטחון עצמי ולהוכיח את עצמן.
הפעם לוקאס את מור לא רק אחראים לתסריט המוצלח, המשעשע וחד האבחנה, אלא גם מופקדים על מלאכת הבימוי. הם מציבים שפע של רגעים קומיים קורעים ביותר לצד קאסט נשי משובח, אם כי מגזימים קצת בשימוש שלהם בסלאו-מוושנים ברגעי ההתפרעויות, אלמנט חביב שדי חוזר עצמו בסרט עד להגזמה. אגב קאסט נשי משובח - לצד קוניס מככבות ומשחררות רסן גם קתרין האן ("מחלקת גנים ונוף"), קריסטן בל ("ורוניקה מארס", "קח את זה כמו גבר"), כריסטינה אפלגייט ("נשואים פלוס"), ג'אדה פינקט סמית ("גות'אם") ואנני מומולו ("מסיבת רווקות").

עוד ביקורות קולנוע:
• יחידת המתאבדים או חבורת הבכיינים?
• קפטן פנטסטיק לא כזה פנטסטיק
• משחקי חובה יפה אבל לא נושך
• ג'ייסון בורן הפך לצל של עצמו

ואם כבר מדברים על באדי-מוביז מהסוג הנשי זו הזדמנות מצוינת לעצור רגע ולשים לב כיצד התת-ז'אנר הזה החל לפרוח בשנים האחרונות ולייצר לא רק שוברי קופות מפתיעים אלא אסופה של סרטים מוצלחים ומעניינים הבוחנים, תחת כסות קומית משעשעת, את עולמן ומקומן של הנשים בחברה המערבית המודרנית של המאה העשרים ואחת, ואף קוראים תיגר עליו. סרטים העוסקים בבסיסם באחווה נשית והעצמה נשית, אך לחלופין עושים זאת לא דרך עלילות מלודרמטיות רציניות כפי שעשו בשנות התשעים עם סרטים (טובים אמנם) כמו "תלמה ולואיז" או "גברים בצד", אלא דרך זווית קומית פרועה, חצופה ושנונה המנכסת לעצמה את אותה רוח הרפתקנית ומרדנית המאפיינת באדי מוביז מהזן הגברי. סרטים כמו "מסיבת רווקות", "פיץ' פרפקט", "עצבניות אש" ולאחרונה גם "מכסחות השדים", הפכו מותג שנתפס עד כה כגברי במהותו – לנשי, וזוהי בהחלט פריצת דרך מחשבתית ומעשית חיובית בהוליווד.

"אמהות רעות" הוא סרט נשים וככזה הגברים בו הם משניים, נדחקים כמעט לפינה ומוצגים באור לא מחמיא ולרוב ילדותי, בעיקר ככאלו אשר בסופו של דבר זקוקים להכוונה נשית ולאישה חזקה ואימהית אשר תשלוט בהם. אם תרצו, "אמהות רעות" הוא הסרט הראשון של עידן טרום-הילרי, בו נשים הן אלו אשר אחראיות לא רק על חינוך הילדים אלא גם על החינוך מחדש של המבוגרים. ולכן, כנראה שלא במקרה, עיקר עלילת הסרט מתמקדת סביב מערכת בחירות. בניגוד לרוב הבאדי-מוביז הנשיים, הפעם לא מדובר בקרב בין גברים לנשים, אלא דווקא בקרב-רב של נשים מול נשים, המושלמות מול המורדות, אלו המנסות לכפות בכוח תפיסה מיושנת, כוחנית ובלתי מתפשרת ('נאצית' היא אפילו מכונה בסרט) מול המיעוט החושב ומרגיש אחרת, שואף לחופש והגדרה מחודשת. הרעיון המוביל כאן הוא שבעיותיהן של נשים לא תמיד מגיעות רק מצד התפיסות הגבריות, אלא שגם כמה מהתפיסות הנשיות המקובלות זקוקות לריענון.

ברגעיו המוצלחים, "אמהות רעות" הוא סרט חתרני ומעורר מחשבה הקורא תיגר על התפיסות הקלאסיות של משפחה, מקומה של האישה, אחריותה למשפחתה והמגבלות על עצמאותה ובאותה הרוח של הקומדיות האמריקאיות הגבריות, הוא מציב אסופה של נשים עצמאיות ומרדניות אשר מפרמטות את התפיסות המיושנות, שמות אותן לבחינה מחודשת, מציעות אלטרנטיבה שפויה ונהנות מכל רגע...

למרות שמדובר בסרט שחוקרי מגדר לבטח יחגגו עליו בשלל מאמרים, "אמהות רעות" הוא קודם כל קומדיה מוצלחת ביותר שמספקת שפע של רגעים קורעים ברמה של צחוק מתגלגל וקולני, ואחרי אינספור המחדלים הקולנועיים שהוזכרו בפתיחה, תנו לאימהות הרעות לרענן לכם את הקיץ.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg