ראשי » תרבות » מוזיקה

לידיעת אייל גולן: "כל מי שמופיע בקיסריה הם אמנים חסרי דעה"

המיינסטרים חלול, שלמה ארצי מסורס וגדעון לוי עגלה ריקה. עם יציאת הסינגל "לילה טוב קיסריה", עדי מדנס מציג את עצמו כאחד מהאמנים היחידים בארץ שאומרים את דעתם בלי חשש. אם המבקרים מפרגנים ויש לו פה כזה גדול, איך זה שלא שמעתם עליו עד עכשיו?

 
לעדי מדנס יש עוד כברת דרך עד שיוציא לאור את אלבומו הרביעי, עליו הוא עובד בימים אלו. בכל זאת הוא בוחר לשחרר לאוויר כבר סינגל ראשון, פשוט כי הוא לא יכול לשמור יותר בבטן את מה שיש לו להגיד.

"היו לי שני חלומות בחיים", הוא מספר. "להגיע לוומבלי ולהופיע בפסטיבל הפסנתר". בינתיים, מתברר, הוא מסתפק בלשיר על קיסריה, אבל ממש לא בכמיהה להופיע שם.

עוד כותרות ב-nrg:
• אדל מפריכה את השמועות
• שאנן סטריט שותה בעבודה
• קירל נגד ביטי: ההפסד כולו שלנו
• תביעות ענק נגד מפיקי המופע של סיה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

ב"לילה טוב קיסריה", בוחר מדנס לתקוף את שכבת האצולה של המוזיקה הישראלית - זאת שממלאת את קיסריה חדשות לבקרים. "כל מי שמופיע שם, הוא חסר אמירה לחלוטין", הוא אומר. "אף אחד שם לא אומר הרבה חוץ מכל מיני ביטויים כמו 'אור גדול', 'אור קטן', 'אהבה גדולה' או 'אהבה קטנה'. ואני מדבר על כולם, החל משלמה ארצי ומטה. ארצי למשל, שהיה מדהים בעבר, הפך היום לאמן מסורס. אסור לו להביע את דעתו על כלום, כי הוא יאבד שורות בקיסריה. ומצד השני, מופיעים שם אמנים כמו איל גולן שלהם באמת אין דעה על כלום".

הדברים שמדנס אומר מתחברים לביקורת הציבורית שרווחת בזמן האחרון לגבי סתימת פיות. "אנחנו חיים בעידן שבו הרשתות החברתיות במיוחד, וגם כלי תקשורת נוספים כמו העיתונות הכתובה, מובילים לכך שאסור לנו להגיד שום דבר שיכול לעצבן מישהו אחר. ולמה? כי אז כועסים עליך, מוחקים אותך וגונזים לך קמפיינים. כולם פה מחפשים איך להיות 'פוליטיקלי קורקט' ואיך למצוא חן בעיני כולם. הם כבר לא אמנים, הם פשוט 'דברנים'. אמן זה מישהו שאומר מה דעתו. והיום מישהו שמופיע בקיסריה לא יעז להגיד מה דעתו הפוליטית".

מדנס (41) מנהל בית מלון לפרנסתו ומתגורר כיום ברמת אפעל, איפה שיש לו שקט לעשות מוזיקה, ולא פחות חשוב מזה - חנייה. למרות שעברו כ-15 שנים מאז שהוציא את האלבום הראשון ולמרות שבמהלך הדרך שיתף פעולה עם כמה שמות מכובדים ביותר, וביניהם אריה וולניץ, אלון אלוארצ'יק וחיים לרוז (שעובד עם מדנס גם על האלבום הבא שלו), אפשר להמר שרובם של קוראי שורות אלו לא שמעו עדיין את שמו או את שיריו.

מהאלבום הראשון שלו מכר מדנס 113 עותקים ומהשני אפילו פחות, הוא מספר. בשנה שעברה הייתה זו הפעם הראשונה מזה 14 שנה ששיר שלו נכנס לפלייליסט הממלכתי ("הייתי מעדיף שיתקעו בי סכינים"), אך גם הוא לא הוביל לפריצה הגדולה. להופעותיו מגיעים בעיקר משפחה וחברים. מדי פעם גם מגיע קצת קהל, זאת למרות שהמבקרים תמיד שיבחו את האמירה הכנה שלו, תכנית ומוזיקלית.

איך אתה מסביר את זה?

"אפשר לומר שאני באמת לא כל כך מצטיין בסעיף של מכירת אלבומים. אני לא יודע למה זה לא פורץ. אני בסך הכל די בצד של המיינסטרים, אני לא עושה אוונגרד או משהו קשה לעיכול, אבל כנראה שהמיינסטרים הרבה יותר מדי חלול ופשוט. אבל בסדר, אני מנהל בית מלון, ככה שיש לי את הפריווילגיה הכלכלית לעשות את מה שאני רוצה גם אם בסוף לא עובד, ועל זה אני שמח.

"זו גם לא בחירה. אני לא שולט בצורך שלי לכתוב, הכתיבה שלי נעשית מעצמה. ואם אני ממשיך זה סימן שזה חשוב לי ובוער בי. זאב נחמה, שעבד איתי על האלבום הקודם, שאל אותי פעם: 'כשאתה עוצם את העיניים, אתה חושב על הפארק או על הזאפה?'. הוא, כביכול, התכוון לזה שהזאפה זה קטן, אבל אני אפילו בקושי חושב על הזאפה".

וזאב נחמד למשל, לו יש מינוי חופשי חודשי בקיסריה.

"נכון, אבל זאב נחמה אומר את דעותיו. אולי פחות בשירים, אבל בראיונות שלו הוא מביע דעה וזה מה שחשוב מבחינתי. אני אומר את הביקורת שלי גם בשירים וגם בראיונות. אם לא אנהג כך אני שולל את הזכות שלי להיחשב לאמן בעיני עצמי".

האזינו ל"לחלום, לרקום, לפרום" של עדי מדנס:
 

בנוסף למחאתו כנגד הריקנות של האמנים הישראלים, מדנס הוא טבעוני אדוק. "אני טבעוני מהסוג הכי קיצוני שיש. אני צמחוני מגיל 12 וטבעוני כבר 17 שנה. בכל אלבום יש לי שיר שעוסק בנושא - "בואו נהרוג" מהאלבום הראשון, "כשיבוא המשיח" מהאלבום השני, ו"משאית של עופות בשלישי" באלבום השלישי, שמדבר על הקשר שאי אפשר לברוח ממנו בין משאית של עופות לרכבת של יהודים".

כלומר?

"כלומר שיש קשר בין שחיטה של אנשים לבין שחיטה של בעלי חיים, או בין הובלה של בקר לבין הובלה של בני אדם. המשאית והרכבת נראים לנו שונה רק בגלל שאנחנו עוצמים את העניינים, אבל זה די אותו הדבר".

קו המחשבה הזה מוביל את מדנס לביקורת חריפה גם כנגד השמאל הישראלי: "אני שמאלני, אבל כזה שדי בז לשמאל. אי אפשר להיות נגד אפליה רק מסוג מסוים. זו לא חכמה להיות פמיניסט ולהילחם על זכויות של נשים, אבל לאכול בעלי חיים כאילו אין מחר. השמאל הישראלי יוצא נגד אפליה בצורה מאוד אופורטוניסטית.

"אני הרבה יותר מעריך אנשים כמו רובי ריבלין, נשיא המדינה, שהוא אמנם נוטה ימינה, אבל מייצג ערכים של שוויון אמתי. זה או שאני טוב ומוסרי, או שאני לא. השמאל מדבר על זכויות אדם ואזרח, אבל מפר זכויות של בעלי חיים בצורה הכי מזעזעת. אם מנתחים את רוב הטקסטים של השמאל הישראלי, מגלים שזו עגלה ריקה. כשעימתי את גדעון לוי למשל עם הטענה הזו הוא ענה לי תשובה כל כך טיפשית ואמר 'חברה שלי צמחונית'".

ועם מעט מכירות והרבה אג'נדה צפוי מדנס בסתיו הקרוב להגשים חלום וותיק ולהופיע בפסטיבל הפסנתר לראשונה בחייו. כשאני שואלת אותו איך הוא מסביר את הליהוק שלו על אף הכישלון המסחרי, הוא אומר: "נו, כי מתברר שהמוזיקה שלי טובה, אחרי הכל".

ומה עם וומבלי?

"כנראה שבינתיים וומבלי עוד יחכה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg