מאות חלקו כבוד אחרון למלחין נחום היימן ז"ל
טקס האשכבה למלחין נחום (נחצ'ה) היימן התקיים בקאמרי תל אביב. מאות הגיעו להיפרד מאחד מעמודי התווך של המוזיקה הישראלית. ניצה שאול: "אנחנו בתחתית המדרגה. לחשוב שהדבר הזה התפוגג ונעלם ובדרך כזאת מקומם נורא"
ארונו של נחום (נחצ'ה) היימן הוצב היום (ה') ברחבת הקאמרי בתל אביב. נעם סמל, שרת התרבות מירי רגב, המוזיקאי חנן יובל, סגן ראש עיריית תל אביב אסף זמיר, המשורר יורם טהר לב ועוד הספידו את המלחין בטקס האשכבה. משה דץ ועומר דץ, ישי לוי, מירי אלוני ורוחמה רז ביצעו שירים שהלחין. הזמרת ובתו של נחום היימן סי היימן, נעלה את הטקס. הלווייתו של היימן בשעה 18:00, בבית העלמין מנוחה נכונה בכפר סבא.
עוד כותרות ב-nrg:
• נחום היימן: חתן פרס ישראל וסמל לזלזול באמניה
• לא דפק חשבון: על דמותו הבלתי מתפשרת של נחצ'ה
• חוה אלברשטיין נפרדת מנחצ'ה: לא רווה נחת מעבודתו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מאות הגיעו לבית הקאמרי בתל אביב. אמנים נוספים שבאו לחלוק כבוד אחרון להיימן: אושיק לוי, ניצה שאול, יוסי אלפי, נורית הירש, שלמה וישנסקי, רבקה מיכאלי ועוד.
"אני מתגעגעת לכל מה שהוא היה", סיפרה סי בתו, "לפיזי, לגוף, לעיניים, לכוס היין ביד והסיגריה... לאיש הזה שהוא היה הכי צבעוני. קיבלתי אותו בלי הכרה אבל העיניים שלו היו פקוחות וכאילו היה נראה לי שהוא שומע אותי וביקשתי ממנו שישאר עוד קצת כי הבנים היו בדרך והיו פקקים, ולקחתי את היד הגדולה שלו שהיה עליה את המדבקה הזאתי, אבל האצבעות כבר לא זזו, הוא היה מונשם. ודמיינתי לי שאנחנו מטיילים על הגלבוע היכן שהכל התחיל, אחרי הכל הוא משם... נפרדנו, ואני חושבת שכבר נפרדנו לאט לאט הרבה זמן...".
• סי היימן: "אבא היה איש של שירים עד הרגע האחרון"
נורית הירש סיפרה ל-nrg תרבות: "זה יום עצוב. זה יום שאיבדתי חבר יקר שליווה אותי שנים. היינו ביחסי ידידות רבה. הוא לא איבד מחוש ההומור שלו עד הרגע האחרון. היה לו חוש הומור פנטסטי, אבל גדולתו היתה במנגינות שהוא כתב שהוא הלחין... מנגינות רחבות יריעה, מגוונות מקסימות. אהבתי אותו ואני אמשיך לאהוב את שיריו".
אושיק לוי מסר: "נחצ'ה זה מלך הזמר הישראלי, אי אפשר בלעדיו. איש מיוחד במינו, מסמל את כל מה שיש בעם ישראל. בעיקר במוזיקה. 'כמו צמח בר' יישאר להרבה, הרבה, הרבה דורות".
יוסי אלפי: "האיש הזה ידע לחיות, חי חיים מלאים, חיים מצוינים, חיים עם מנגינה ועם שיר... חיים טובים ואפילו חיים טובים מאוד. חבל רק שבשנים האחרונות לא נתנו לו את הכבוד המגיע לו והוא סבל".
אורנה דץ סיפרה: "זה באמת יום עצוב, אני מכירה את נחצ'ה כבר 30 שנה. הכרתי אותו בשיא שיא היצירתיות שלו, למדתי ממנו הרבה דברים. מעבר להיותו מוסיקאי הוא היה גם בן אדם מאוד מעניין מאוד שונה מאוד בוהמיין ברמה של קנאה... של כזה אתה רוצה. אני מקווה שהוא נמצא במקום טוב עכשיו כי בשנים האחרונות הוא סבל. הוא היה איש מאוד נהנתן מאוד אוהב את החיים מאוד יצירתי ואני מקווה שהוא הגיע למקום טוב".
ניצה שאול מסרה: "אני עם גוש בבטן, מסתובבת על זה שאנחנו לא מוקירים את האומנים של הארץ. אנחנו בתחתית המדרגה. אחת המדינות היותר ציניות ועלובות במחווה, בתודה ובהוקרה. פתאום לחשוב שהדבר הזה התפוגג ונעלם ובדרך כזאת מקומם אותי נורא".
מנחה הטקס נעם סמל פתח בדברים: "אנחנו נפרדים היום מעמוד תווך של הזמר העברי- נחצ'ה היימן. נחצ'ה הלחין יותר מאלף שירים, כתב מוסיקה ליותר ממאה ועשרים סרטים וסדרות טלוויזיה, והדריך אינסוף מקהלות וחבורות זמר. חתן פרס ישראל לזמר העברי נחום היימן.
"נחצ'ה נולד בריגה. קורות חייו נשמעים כמו סיפור מסרט - כשהיה בן חמש, ב-1939, מפחד מפני הנאצים, הבריח סבו, שהיה קפטן של שוברת קרח בים הצפוני, את המשפחה מליטא לשוודיה. משם הגיעו לדרום אפריקה. אבא שלו, חיים, השיג "ניירות" לאמריקה, אבל בדרך , האוניה עגנה בחיפה, בדיוק ביום שבו פרצה מלחמת העולם השנייה. אמא שלו, פנינה, נאחזה בסיפון ובכתה: 'אני רוצה לאמריקה'. אבל אביו הוריד אותה בכוח, והמשפחה ירדה בחיפה. האוניה שהמשיכה בדרכה, עברה את מיצרי גיברלטר, ואז שוגר לעברה טיל טורפדו מצוללת גרמנית וכל נוסעי האניה על צוותה, אבדו במצולות הים. 'וכך, בלי כוונה', אמר נחצה, 'גם נשארתי בחיים וגם הפכתי לישראלי'.
"'הכל התחיל ברחוב בורוכוב 5 בתל אביב' , הוא סיפר. 'הייתי מגיע לקפה פִּילץ ולקפה גִינתי-ים שם ניגנו התזמורות מוסיקה סלונית בימי שישי ושבת. נהגתי להתחבא מתחת לִפְסנתר והנגנים שידעו על כך, נהגו להגניב לי ביסקוויטים בין קטעי הנגינה. בימי חול, הייתי מתגנב לתיאטרון המטאטא ולתיאטרון הסאטירי 'לי לה לו'. כשגדלתי הייתי הולך לקאמרי במוגרבי ושם בחוץ היה מוכר נקניקיות שהיה פעם זמר אופרה בוינה, הוא היה נותן לי נקניקיה ואני הייתי שומע אותו שר ושם ידעתי שהמוזיקה נטועה בי'".
חנן יובל אמר בנאומו: "לא זכיתי כזמר להקליט שיר מפי עטך ועל כך אני מצר מאוד. אתה חרוט בתודעה הישראלית עמוק עמוק".
שרת התרבות מירי רגב, נאמה: "באנו לכאן היום כדי להיפרד ממלחין גדול, ומאדם גדול: מלחין גדול – ששיריו הנפלאים הם נכס צאן ברזל של התרבות הישראלית, עוד מימי קום המדינה ועד ימינו; ואדם גדול – שנשאר – למרות הפרסום והמעמד – אדם פשוט שמקפיד שלא יקראו לו בשם הרשמי – 'נחום', אלא תמיד בשם החיבה מהקיבוץ: נחצ'ה.
"באנו לכאן, כדי להיפרד, ממי שהיה שייך 'לדור הנפילים של הזמר העברי', כפי שכתבה הועדה שהעניקה לו את פרס ישראל לפני שבע שנים. ביותר מאלף שירים שהלחין, נחצ'ה הוכיח שוב ושוב את כוחה של המנגינה: לחניו לימדו אותנו מהי אהבת העם ומהי אהבת מולדת, הוליכו אותנו בשדותיה של הארץ שלנו, הסעירו את הדמיון וכבשו את הלב; ביותר מאלף שירים שהלחין – ענה נחצ'ה שוב ושוב, על השאלות שמעסיקות את החברה שלנו: איך נכון לחיות בארץ שלנו ומהי המשמעות של להיות 'ישראלי'.
"והתשובות שענה, שמוכרות לרבים מאיתנו, הן מהיפות ומהמרגשות ביותר. הציבור הישראלי אהב את נחצ'ה, כי הוא היה גשר בין תרבויות, בין זמנים ובין מקומות. הוא ידע יותר טוב מכולם איך לחבר את המילים למנגינה, כך שיוכלו לדבר לכל אחד – לא משנה מאיפה הגיע ואיפה נולד, לא משנה אם גר בקיבוץ או בעיר, לא משנה אם היה צעיר או מבוגר, דתי או חילוני: עם כולם מצא נחצ'ה שפה משותפת. זה מה שהפך אותו למשמעותי כל כך, בעיצוב התרבות וההוויה הישראלית, וזה מה שעשה את שיריו לנפוצים ולאהובים כל כך.
הציבור הישראלי אהב את נחצ'ה, כי הוא היה גם גשר בין מציאות לחלום: הוא, שעלה עם משפחתו ממש ברגע האחרון לפני מלחמת העולם השניה, שנלחם במלחמות ישראל ואף נפצע במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים – מעולם לא התייאש ומעולם לא וויתר על התקווה למציאות טובה יותר. רבים מהשירים של נחצ'ה עודדו אותנו, והצליחו להראות לכולנו את הצד היפה והאופטימי שקיים גם ברגעים קשים. כמו שנכתב במילות השיר 'מרדף' בהלחנתו, נחצ'ה מעולם לא התעייף במרדף בעקבות התקווה – ובזכותו גם אנחנו לא".
אקו"ם