ראשי » תרבות » מוזיקה

"אבא היה איש של שירים עד הרגע האחרון"

לפני טקס האשכבה, שוחחה סי היימן על אביה נחום היימן על התקופה האחרונה בחייו. "האיש היה איש של יין ושירים ועד הסוף הוא רצה לכתוב וכשלא יכול היה כבר יכול לכתוב זה היה 'תקליטי אותי בסלולר, יש לי שיר חדש, ותצלמי אותי, אני מנסה לנגן על הפסנתר'"

טקס האשכבה למלחין חתן פרס ישראל נחום (נחצ'ה) היימן התקיים ברחבת הקאמרי תל אביב. נאמו נעם סמל, שרת התרבות מירי רגב, חנן יובל ועוד.

עוד כותרות ב-nrg:
• נחום היימן: חתן פרס ישראל וסמל לזלזול באמניה
• לא דפק חשבון: על דמותו הבלתי מתפשרת של נחצ'ה
• חוה אלברשטיין נפרדת מנחצ'ה: לא רווה נחת מעבודתו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

לפני הטקס, שוחחה סי היימן, בתו של נחצ'ה, על המורשת של אביה, על הרגעים האחרונים בחייו ועל סירובה לראות בו כשום דבר אחר פרט לאדם שאהב לחיות, להלחין ולשיר.

טקס האשכבה לנחום היימן:
 
"אני מתגעגעת לכל מה שהוא היה", סיפרה סי, "לפיזי, לגוף, לעיניים, לכוס היין ביד והסיגריה... לאיש הזה שהוא היה הכי צבעוני.

"דיברנו בטלפון כל יום. אבל פיזית, חוץ מאתמול שהוא מת לי בידיים, הלכתי לבקר בבית הסיעודי שהוא היה בו והיה לנו אחר הצהריים של מתנה. הצלחתי להוציא אותו החוצה והוא עישן סיגריה ושתה אורנג'דה עם קש... זה כל מה שהוא היה מסוגל מבחינה מוטורית, והתבדחנו, דיברנו, הוא התחיל לשאול אותי כל מני שאלות שהוא לא שואל אותי בדרך כלל, דברים שקשורים ב'כשאני לא אהיה פה'... אני חושבת שהוא הרגיש, אפילו שפיזית החיידק שתקף אותו תקף אותו רק אתמול-שלשום.
 
"24 השעות האחרונות היו בעצם יציאה מבית אור, כשהוא מקיא והרגיש לא טוב, מהר מאוד משם לבית חולים מאיר, שם כבר קיבלתי אותו בלי הכרה אבל העיניים שלו היו פקוחות וכאילו היה נראה לי שהוא שומע אותי, וביקשתי ממנו שישאר עוד קצת כי הבנים היו בדרך והיו פקקים... לקחתי את היד הגדולה שלו שהיה עליה את המדבקה הזאתי, אבל האצבעות כבר לא זזו, הוא היה מונשם. ודמיינתי לי שאנחנו מטיילים על הגלבוע היכן שהכל התחיל, אחרי הכל הוא משם... נפרדנו, ואני חושבת שכבר נפרדנו לאט לאט הרבה זמן".
"אבא התחיל להיפרד בשלוש השנים האחרונות, עם הדימנציה הקושי המחלות, הזקנה החוסר, אבל בפרידה האישית שלי כרגע אני לא לוקחת שום דבר מהדברים האלו. אומרים תמיד כשגם יש משהו שהוא מעט אתה בסוף מתגעגע גם למעט הזה, תמיד הכינו אותי לזה, ועכשיו גם מאתמול שהוא איננו אני מתגעגעת אפילו לזה וזהו...".
"אבל אין מה לעשות האיש היה איש של יין ושירים ועד הרגע האחרון זה לכתוב וכשלא יכול היה כבר לכתוב זה היה 'תקליטי אותי בסלולר, יש לי שיר חדש, ותצלמי אותי ואני מנסה לנגן על הפסנתר...' וצילמנו... וזה האיש, זה האיש.

"הוא סוג של נתן לי מעין הודעת צוואה כזאת... אני לא יודע באיזה יום אני אמות... שגם אני לא יודעת מאיפה זה בא לו בשבוע שעבר, אבל הוא אמר לי אני לא יודע מתי זה יקרה אבל אם יש לך הופעה – תופיעי... ובעיקר אמר -  תשירו איתי, אל תבכו... כזה הוא היה. וכן, יש לי מחר הופעה בקיבוץ אלונים, לט"ו באב, ואני אשיר.

"אני רוצה להגיד שאבא היה אהוב ומושמע כל חייו", אמרה בתו של היימן נחרצות, מסרבת להתייחס בכעס לתקופה האחרונה בחייו. "אתם לא תמצאו אותי מתבכיינת על אדם ששכחו, לא. הוא כל הזמן היה... לא  מלח הארץ –גרגרים... כמו שגבי גזית אמר. הוא הוליד דור ענק של יוצרים ומצד שני יכול היה להביא זמרת שאף אחד לא מכיר אבל להאמין בקול שממשיך את השירים. עד לפני כמה ימים, אני מצלצלת אליו ושואלת אותו מה אתה עושה והוא אומר לי אני עובד. אני עובד נורא קשה... מה אתה עושה? מה זה עובד? אני עושה, אני מקשיב לחומרים.... מבחינתו להקשיב זה לעבוד - מבחינתו זה האוסף הבא... בדמיון, הוא כבר לא יכל לעשות את זה".
"זו מורשת מאוד גדולה, אני עדיין לא יודעת איך לקחת את זה. בינתיים אני ברגע הפרטי שלי, האישי שלי, עם הבנים שלי".

לקראת סוף השיחה, סיפרה סי היימן על שיר שמאז ומתיד רצתה להקליט ולא הספיקה. "יש שיר חבוי שלו... הבטחתי לו שאני אקליט אותו עוד בחייו ולא הספקתי. אני אעשה את זה עכשיו. זה שיר שמספר על שני אנשים שונים מאוד שמתעוררים בבוקר ותוהים 'איך נהינו כל כך דומים? כי עכשיו בעצם טוב'. ואני אעשה אותו".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg