ראשי » תרבות » קולנוע

ביקורת ידי האבן: רוברט דה נירו חוזר לעצמו

על אף שימוש בכל הקלישאות המתבקשות מסרט אגרוף, "ידי האבן" מתעלה על בנאליות הז'אנר עם משחק מצוין של רוברט דה נירו ואדגר רמירז, עיצוב תקופתי מרשים ובימוי יוצא מן הכלל, לצד רובד חברתי-פוליטי מעורר מחשבה // ביקורת קולנוע

 
בשנה שעברה יצא הסרט "קריד", סרט אגרוף מוצלח ששימש גם כספין-אוף לסדרת "רוקי", בו סילבסטר סטאלון אשכרה שיחק לשם שינוי, ואפילו הפתיע בתפקיד משנה מצוין בתור מאמנו של מתאגרף צעיר ומבטיח. "ידי האבן" שיצא כעת לאקרנים בישראל הוא בערך אותו הסרט, רק במקום סטלון קבלו את רוברט דה נירו, במקום מתאגרף שחור מאל.איי קבלו מתאגרף היספאני מפנמה ובמקום ספין-אוף לסדרת סרטים מצליחה ומוכרת קבלו סיפור אמיתי על מתאגרף אגדי.

עוד כותרות ב-nrg:
• "הצל": השמאל הישראלי הוא כמו איידס
• אחרי שפוטר: הג'וב החדש של גילי מוסינזון
• ממצאים מטרידים בנוגע למותו של פרינס
• בקרוב: סרט דרמטי על חייה של בריטני ספירס
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

אבל נתחיל עם רוברט דה נירו, מי שנחשב פעם לאחד השחקנים המבריקים והמפתיעים ביותר של הוליווד, אך בשנים האחרונות לוהק  לכל כך הרבה סרטים סתמיים ואפילו גרועים עד שקשה כבר לקחת אותו ברצינות. אם היום, כשיוצא סרט חדש עם דה נירו, התגובה האוטומטית היא קצת מסויגת וחשדנית, דעו לכם שאתם לא לבד. אך למרות זאת, מפעם לפעם דה נירו מזכיר לנו שהוא עדיין מסוגל להפתיע ולרגש, לחזור להיות אותו רוברט דה נירו של פעם, זה שהפנט אותנו בכישרון המשחק שלו ובדמויות המחשמלות שיצר. כמה טוב להכריז על "ידי האבן" כאחד מאותם סרטים שמאפשרים לשחקן הוותיק והמוערך הזדמנות נוספת ליצור דמות מורכבת, מעניינת ומרגשת.

• רוברט דה נירו: "טראמפ מטורף על כל הראש" 
"ידי האבן" מספר את סיפורם של שני גברים. האחד כבר סיים את הקריירה והשני בקושי התחיל אותה. הראשון הוא ריי ארסל, מאמן אגרוף יהודי וותיק שאימן יותר מתאגרפים בעלי תארי אלופים מאשר כל מאמן אחר בעולם. השני הוא רוברטו דורן, מתאגרף צעיר ופרוע מפנמה, שהמנג'ר שלו רואה בו פוטנציאל לגדולות. כאשר לריי מוצעת האפשרות לאמן את רוברטו, הקשר המיוחד הנרקם בין השניים מוביל אותם להצלחה רבה בזירה, אך במהרה ההצלחה מסחררת את רוברטו ועולה לו לראש עד שיהירותו הרבה מעמידה את הקשר עם מאמנו למבחן.
"ידי האבן" הוא סרט אשר התסריט שלו מאוכלס בלא מעט רגעים קלישאתיים כפי שמתחייב מהז'אנר, אך בצורה ממזרית למדי הוא מצליח להתעלות עליהם בזכות דמויות משכנעות הכתובות ומשוחקות היטב, בימוי ריאליסטי בעל עין חדה לפרטים ועבודת מצלמה מרשימה. מעבר לכך זהו סרט שיש בו, מלבד סצנות אגרוף מרשימות, מותחות ואנרגטיות, גם רובד חברתי-פוליטי-ביקורתי על אמריקה, מה שבהחלט מוסיף לו עניין. בנוסף, הופעתו של דה נירו בתור מאמן היא סוג של סגירת מעגל, שכן השחקן כיכב כבר כמתאגרף פרוע בדרמה הבלתי נשכחת של מרטין סקורסזה "השור הזועם", וממש לא מזמן חזר לזירה כמתאגרף וותיק בקומדיית האגרוף הגריאטרית והחביבה "סוגרים חשבון", שם התעמת מול סילבסטר סטלון. וכעת הוא משחק מאמן. מהלך מתבקש.

עוד ביקורות קולנוע:
• סטארטרק החדש: עושה שם רע לסדרה
• מים לא שקטים: הסרט החד של הקיץ
• כלבי מלחמה: קומדיה לא ליהודים
• בן חור: אופרת סבון מטיפנית ומיותרת
• מסיבת נקניקיות: סרט סטלנים אולטימטיבי
• יחידת המתאבדים או חבורת הבכיינים?

אך לא רק דה נירו מרשים, כל הליהוק של הסרט מדויק ואפקטיבי. אדגר רמירז, ששיחק לאחרונה לצד דה נירו בתפקיד משנה ב"ג'וי" (החביב מאוד), כיכב ברימייק (המיותר לחלוטין) ל"נקודת פריצה" וכן שיחק בתפקיד הראשי במותחן האימים (המצמרר) "לילה מסוכן", מגלם את המתאגרף דורן. מדובר בשחקן כריזמטי שכובש את המסך ויוצר דמות מורכבת ולא צפויה שלרגעים תזדהו איתה ולרגעים תשנאו אותה – טור דה פורס שכל שחקן חולם עליו. רודריגז מנצל את התפקיד המצוין הזה עד תום ומספק משחק מרשים ביותר.
מי שעוד מפתיע עד שקשה לזהות אותו הוא השחקן-מוזיקאי אשר (Usher), המשחק את המתאגרף האגדי שוגר ריי לנרד וכמעט גונב את ההצגה. כמו כן מופיעים בסרט שחקנים איכותיים כמו רובן בליידס, אלן ברקין וג'ון טורטורו וכן היפהפייה התורנית המככבת בימים אלה גם ב"כלבי מלחמה", אנה דה ארמס.

על הבימוי מופקד הבמאי הוונצואלי האנונימי והמסקרן ג'ונתן ג'וקובוביץ' המפתיע לטובה. הוא מקנה לסרט אווירה ריאליסטית, עיצוב תקופתי משכנע, משחק משובח, כמות מספקת של הומור וגלריה מרשימה של דמויות המשורטטות היטב. בהחלט במאי שנשמח להמשיך ולעקוב אחר יצירותיו בהמשך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg