ראשי » תרבות » קולנוע

ביקורת פוטו פרג': הדרמה היא החיים עצמם

באותה מהירות בה הפך "סטודיו פרג'" למוסד תל אביבי מצליח, כך גם דעך זוהרו. השחקן קובי פרג', שחקר את תולדות המקום שבשיאו העסיק 64 מבני משפחתו הענפה, לא הצליח לגשר על הסכסוך בין האחים שהביא לנפילה, אבל בהחלט יצר פנינה דוקומנטרית שמשלבת את קורות המשפחה עם סיפור החברה הישראלית // ביקורת קולנוע

 
בפינת הרחובות דיזנגוף וארלוזורוב בתל אביב שוכן מוסד ושם דבר בהיסטוריה של העיר העברית הראשונה – בית פרג'. במקום שבו היה בעבר בית קולנוע ארמון דוד, הקימו פרג' פרי ואחיו ארמון מסוג אחר - את הסטודיו לצילום המפורסם ביותר בארץ. שחקנים, זמרים, פוליטיקאים וכמובן כלות עמדו בתור כדי להצטלם בסטודיו המפורסם שבשיאו העסיק 64 בני משפחה. ואז הגיעה הדעיכה. סכסוך בין האחים פיצל את העסק המשפחתי, מסטודיו של חמש קומות הפך המבנה לבית דירות שרק חלקו עדיין מוקדש לצילום, וההתפתחויות הטכנולוגיות השאירו את ססמת הפרסום שהפכה לביטוי שגור "מהיום להיום" לארכאית בתקופה שבה צילומים הם מהרגע להרגע, בעזרת אותו מכשיר שיש לכל אחד בכיס.

עוד כותרות ב-nrg:
• "הצל": השמאל הישראלי הוא כמו איידס
• אחרי שפוטר: הג'וב החדש של גילי מוסינזון
• בקרוב: סרט דרמטי על חייה של בריטני ספירס
• שמלה שהוטבעה בים המלח הפכה ליצירה מרהיבה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו  
קובי פרג' המוכר לנו בעיקר כשחקן ("הפיג'מות", "מפריח היונים") הוא בנו של אחד מהאחים פרג', חמישה אחים וחמש אחיות שעלו לארץ מעירק בשנות החמישים. בסרטו הראשון כבמאי, קובי יוצא למסע מצולם של ארבע שנים אל תוך ההיסטוריה המשפחתית. הוא מגייס לשם כך צלם אחר מהמשפחה, את בן דודו רועי פרג'. הוא נובר בארכיון המשפחתי שהוא גם הארכיון המשפחתי של כולנו, כי אין כמעט בית בישראל שאין בו תמונה מבית פוטו פרג', ומושיב את אביו ואת הדודים לראיונות בנסיון להבין מה קרה. וכך אנו מקבלים את הסיפור מיד ראשונה - עליית המשפחה לארץ, הרומן של האח הבכור עם המצלמה שהתחיל עוד בעירק, המעבר מהמעברה ופתיחת חנות ראשונה בפתח תקווה, ההצלחה הגדולה שהביאה לפתיחת חנות הדגל בדיזנגוף, הריב בין האחים והדעיכה.

התוצאה היא דרמה מחממת לב על משפחה אחת שהצליחה למתג את עצמה כמילה נרדפת לצילום, עד שההצלחה הפרידה ביניהם. בעוד שחמש האחיות מעולם לא הפסיקו להיות בקשר זו עם זו, סכסוך בין האחים על דרך הניהול של העסק המשפחתי הפך לטינה שנשמרה עשרות שנים. פרג', הבכור, שאת שמו הפרטי אימצו האחים כשם משפחה, ראה את עצמו כיותר מטכנאי צילום מוצלח. הוא יצא למסעות ליבשות רחוקות ואת התמונות שצילם הציג בחנות המפורסמת. אחיו, שרצו להרחיב את העסק ולפתוח סניפים נוספים, ראו בהרפתקאות האלו בזבוז כסף. חילוקי הדעות הפכו לניתוק של ממש כשכל צד חש שתרומתו לעסק לא מוערכת על ידי האחר. בתוך הניתוק הזה גדל הדור השני, זה של קובי ורועי ובני הדודים האחרים.
הסרט, שנחווה כמו נסיון של קובי לישר את ההדורים בין האחים ולתקן את העבר, מצליח לכבד את המשפחה ולא להפוך למציצנות לשמה. קובי אולי לא מצליח במטרה הראשונית, פיוס בין האחים, אבל הוא מצליח לגלות מחדש את דודו, פרג'. הוא גם מצליח להעביר את הסיפור המשפחתי בחן וברגישות אל הקהל, וגם מצליח לחבר את הסיפור להיסטוריה הלאומית שלנו, לשם הוא שייך. זהו גם סיפור אהבה לטכנולוגיה אבודה, שמעורר געגועים למצלמות הרפלקס הישנות ועשוי לעורר גל של נוסטלגיה לצילום בפילם, כמו זה שעובר על תקליטי הויניל. את הדרמה מלווה פס קול נהדר של אבי בללי, שמוכיח שוב שהוא אחד המוזיקאים הטובים בארץ.
הסרט, המועמד לפרס אופיר, אמנם מסווג כסרט תיעודי אבל זהו סרט דרמטי לכל דבר שהתסריט שלו נכתב על ידי החיים. משעשע לעיתים, מרגש עד דמעות ברגעים אחרים, ותוך כדי צלילה נוסטלגית לעבר, "פוטו פרג'" הוא צפיית חובה לכל מי שרוצה הצצה מהנה ולא דידקטית אל סיפור אישי מאד ובו זמנית גם חלק מההיסטוריה של החברה הישראלית.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg