ראשי » תרבות » מוזיקה

במגרש של הקלידים: אליעד נחום חשוף מאי פעם

רגע לפני שיקבל חותמת סופית של הערכה בדמות הופעה בפסטיבל הפסנתר עבורה הוא לומד לנגן במיוחד, אליעד נחום מגלה את סוד ההצלחה (רמז: לא כמו בחו"ל), מסביר מדוע הוא לא רואה הבדל בין ריהאנה לביטלס (פופ זה פופ) ומספר איך הצליח להתנער מדמות הילד מ"שמש" (כי ארבעה להיטים ברצף זה לא צחוק)

כמו בכל סתיו ב-18 שנים האחרונות, גם השנה יתקיים פסטיבל הפסנתר בתל אביב, כשהפעם הוא מצויד בלמעלה מ-280 מוזיקאים ב-55 מופעים מיוחדים שייקחו חלק באירוע המדובר. במרכז הפסטיבל השנה - מופע מחווה מיוחד במלאת עשור לפטירתו של עלי מוהר, אשר יתקיים בהיכל התרבות.

עוד כותרות ב-nrg:
• מחווה בין כוכבית לפרדי מרקורי
• האזינו: שני שירים חדשים לעדן בן זקן
• הגיע הזמן להודות בזה: כולנו קצת גזענים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

כבכל שנה, גם הפעם יופיעו בפסטיבל (9-12 בנובמבר) עשרות אמנים ותיקים ומוערכים כמו ארקדי דוכין, נורית גלרון, אפרים שמיר, יהודית רביץ, יוני רכטר, מתי כספי ועוד, אך לצדם יופיעו גם לא מעט אמנים שעבורם תהיה זו טבילת האש בפסטיבל הפופולרי.
 
אחד מהם הוא אליעד נחום, שעוד לא הספיק להתאושש מקיץ גדוש בהופעות, וכבר התחיל ללמוד לנגן על פסנתר במיוחד עבור המאורע. "זאת הפעם הראשונה שלי בפסטיבל. אף פעם לא ביצעתי את השירים שלי בלי נגנים ובלי הפקה ועכשיו זה נורא חשוף, שונה ומעניין".

אליעד הוא זה שהביא לנו את "מתוק כשמרלי" לפני שנה וחצי, ולו את הפריצה הגדולה, אבל כנראה שלצד ההצלחה הלהיט גם הדביק לו תדמית קצת מתוקה מדי. "כשהתחלתי עם 'מתוק כשמרלי', שזה שיר כזה נורא חמוד, ותוסיפי לזה גם את התפקיד שעשיתי ב'שמש', אז לא לקחו אותי ברצינות", הוא אומר. "ואז אחרי ארבעה שירים שהגיעו למקום ראשון בגלגלצ ברצף, כל אחד היה איזה חמישה שבועות, שזה מטורף, אנשים אמרו וואלה... יש פה גם מוזיקאי, שיש לו שירים עם עומק. מבחינתי להיכנס לפסטיבל הזה, זו חותמת סופית של הערכה".

בשנה וחצי אליעד הספיק להוציא שני אלבומים, לזכות בתואר "פריצת השנה" ו"שיר השנה" במצעד השנתי של גלגלצ, לייצג את ישראל בטקס ה-MTV במילאנו לאחר שזכה בקטגוריית האמן הישראלי המוביל של השנה, ואף לזכות באלבום פלטינה על אלבומו השני "אור".

איך המרגש לקבל אלבום פלטינה?

"בעידן שלנו זה די מטורף. פלטינה בעידן ההורדות? אני לא האמנתי. תמיד אומרים שכולם מורידים... אני חושב ש-40,000 היום זה שווה ערך ל-250,000 פעם... זה המון וזה ממש כיף".

אבל כל ההישגים המרשימים האלה, לא יגרמו לו לנוח לרגע. "אני כבר עובד על אלבום שלישי, אני בחצי שלו. הוצאתי שני אלבומים בשנה וחצי, אבל אני מרגיש שאני עדיין בהתחלה. עברתי שלבים, שלבים שאני חייב להיות בהם עם היד על הדופק כי ההתחלה היא מאוד חשובה, והכל גם מתחלף מהר. זה לא כמו פעם שאנשים היו מוציאים אלבום כל שלוש שנים, היום אלבום אמור לצאת כל שנה שנתיים, מהסיבה הפשוטה שיש מלא אומנים, הכל נורא מהיר, נורא זמין. אני לא רואה את עצמי לא מוציא שיר פעם בשלוש שנים. אין דבר כזה, זה להיעלם. חשוב לי מאוד לעבוד כל הזמן".

ומה דעתך על המוזיקה היום ברדיו?

"האמת שהמוזיקה הישראלית עד היום היתה מחולקת לשניים, או שהיה רוק ישראלי או שהיה ים תיכוני, אלו הז'אנרים שהיו. או שהיו דברים נורא עצובים, או מזרחית. מעטים האומנים שהיו עושים גרוב שמח שהוא לא זה ולא זה. פתאום נפתחה עוד דלת של עוד מוזיקה שהיא נורא חיובית ונורא שמחה וכיפית, והיא איפשהו בתפר בין מזרחית לרוק וקצת פופ. משהו נורא חדש.

"הכי חשוב שזה לא נחת על הקהל מהרדיו בכוח. הקהל בחר בזה בעצמו. הקהל הכניס את זה לרדיו, השטח הכניס את זה לרדיו. זה לא שמישהו החליט לנגן את זה ואז זה קרה. זה פשוט נהיה מאוד חזק ביו טיוב".

יש גם לא מעט ביקורת על הנושא הזה.

"בסופו של דבר הקהל קובע. ואם הקהל אוהב את זה, אז הקהל אוהב את זה, זה לא משנה כמה ביקורת תהיה על זה. תמיד תהיה ביקורת. גם על הביטלס היתה ביקורת. אני חושב שהביטלס התחילו זה היה נורא פופי. אני לא רואה את השוני בין 'She loves you yeah yeah…' " של הביטלס לבין 'Come a rude boy' של ריהאנה. אני באמת לא רואה את השוני. לכל תקופה יש את הפופ שלה".
איך מגדיר את עצמך?

"אני לא שם את עצמי בז'אנר. אני חושב שהשירים שלי מגוונים. פעם זה רגאיי, פעם זה בלדה, פעם זה היפ הופ ופעם זה רוק. כשאני התחלתי עם הסגנון הזה, ובאתי לחברות תקליטים, אף אחד לא חשב שזה יצליח ושיש לזה סיכוי. אמרו לי 'מה? RNB בעברית? MTV בעברית? כמו בחו"ל?...'. אבל ידעתי שאני אעשה את זה בהשפעה של חו"ל, ולא כמו בחו"ל. עד עכשיו ניסו לעשות את זה כמו בחו"ל בדיוק וזה אף פעם לא יעבוד, אנחנו לא אמריקאים. ניסיתי להביא גם את חו"ל וגם את האותנטיות - מצד אחד זוהר ארגוב ומצד שני מייקל ג'קסון".

עם כל הדיבור על חו''ל, אליעד עדיין נשאר איתנו, מבסוט מההצלחה ולא רואה את עצמו מנסה לפרוץ לשוק הבינלאומי. "היום כשאני מוציא שיר, תוך חודשיים שלושה הוא מגיע לשתיים או שלוש מיליון צפיות. אלו מספרים מפגרים, אני לא מבין את זה. ואף אחד לא מכריח את הקהל להקליק, הקהל בוחר להקליק, זה הכוח. וזה גם אומר לך שזה יהיה לתקופה ארוכה, כי זה לא משהו שהכריחו אותם לשמוע, הם אוהבים את זה, הם באמת אוהבים את זה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg