ראשי » תרבות » מוזיקה

ביקורת: האם עדן בן זקן היא שרית חדד הבאה?

ניסיונות לרענן את הסגנון הבנאלי והקליל של עדן בן זקן נקטעים עוד לפני שהתחילו, והאלבום השני של נסיכת הפופ המזרחי החדשה הוא סתם עוד אלבום בלדות-חפלות סטנדרטי וסתמי עם טקסטים חרושים ולחנים צפויים. לפחות היא מציגה אותו עם בגדים לגופה // ביקורת

 
לא צריך להיות שמרנים כדי להודות שזרקור המוזיקה הפופולרית בישראל מאיר לאחרונה יותר איברים חשופים של בנות עשרה ופחות הברקות מוזיקליות, או אפילו להיטים ראויים. מהבחינה הזאת, ואפילו אם רק על בסיס השוואתי, אפשר לכבד את עדן בן זקן הרבה יותר לעומת הסגנון השכיח. מעניין אם מישהו כבר חיבר את הנוסחה שקובעת שככל שאמן מראה יותר עור, כך המוזיקה שלו פחות איכותית. בן זקן, בכל אופן, אמנם לא מכוונת גבוה, והיעדר החדשנות המוזיקלית במעבר מהאלבום הראשון לשני לא יפתיע אף אחד, אבל לזכותה יאמר שהיא לא מוכרת סקס במסווה מוזיקלי, אלא עומדת מאחורי המוזיקה שהיא יוצרת – לבושה מכף רגל ועד ראש.

עוד כותרות:
• צפו: יהודית באומן בוחרת תוספות שיער
• היסטוריה: אדם למברט נחת בישראל
• הגיע הזמן להודות בזה: כולנו קצת גזענים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

מזה שנה שנשמעים קולות שטוענים שעדן בן זקן היא השרית חדד הבאה, טענות שנובעות בעיקר מחוסר הקולות הנשיים בפופ המזרחי. בן זקן אט אט נכנסת למשבצת של "זמרת מזרחית לאומית", גם בגלל הקול הנכון, גם בגלל הטקסטים הקלילים שמדברים אל כולם, גם בגלל נוסחת הלחנים המוכרים בניחוח רוק שעשו את אייל גולן ושרית חדד למי שהם היום - ובעיקר, כי הגיע זמן לריענון ולנסיכה חדשה.

• האזינו: שני שירים חדשים לעדן בן זקן
• שושנים נבולות: עדן בן זקן מזבלה מוזיקלית

האלבום נפתח בשתי בלדות נעימות שהונדסו על מנת לכבוש את המצעדים: "אין לי אותך" ושיר הנושא "תאמין לי". עם שמיעת שני השירים הללו אפשר להבין בקלות למה קל כל כך להתחבר לבן זקן, ששרה על הגבול שבין המזרחי-דכאוני למזרחי-ששוני. אולי זהו גם סוד הקסם שעזר לה להגיע לקהל גדול ומגוון, גם לאלו ששומעים אבי ביטר ויוסי עדן וגם למאזיני אייל גולן ומשה פרץ.

"ג'נטלמן" מסתמן כלהיט מרכזי בקטגוריית השירים המקפיצים של האלבום. למרות השימוש בסיפור החרוש של הבחורה שהגיעה מהשכונה וצמחה לגדולות, השיר מצליח איכשהו להתעלות על קודמיו. "אני קוראת לו ג'נטלמן הוא קורא לי ביוטיפול" – תחקקו בראש את המשפט, כנראה שתצטרכו לדקלם אותו בחתונה הבאה כשאתם מיוזעים, עם הידיים למעלה, מסתכלים על דודה רחל.
 

השיר "כל מה" די סטנדרטי, עוד שיר פופ מזרחי בכל המובנים. אך גם בשיר זה, יש את הייחוד של בן זקן וליתר דיוק - של הכותבים שלה, דולב רם ופז חזות, שמצליחים להביא את אותה הגברת בשינוי האדרת, בדרך יצירתית ומבלי שאף אחד שם לב. גם כאן, אותו הסיפור של בינו לבינה רק בסיטואציות חדשות ועם חרוזים מפתיעים: "לטייל לי קילומטרים בנשמה / עשרים וארבע שעות ביממה".

הפתעה אמיתית מגיעה בשיר "היית חוזר", בזכות המעבד אלי קשת, שהכניס בקטנה אך בחוכמה ניחוח של בלוז מלנכולי למוזיקה השמחה. אך מהר מאוד, למצער, השיר מפספס את ההזדמנות, מקבל תפנית מהבלוז וחוזר למקורות עם פזמון צפוי שמפציע אחרי ברייק תופים ועם קול גבוה ששר את משפט המחץ: "אם רק היית אומר, הייתי חוזרת". גם השיר "אף אחד" מנסה להתעלות על המצוי עם בשורה מרעננת. דיג'יי ינון יהל הכניס לפזמון ביטים אלקטרוניים והצליח להפוך את הלחן הבינוני ליצירה יחסית מעניינת.
על האלבום נכתב "שירים קצביים וכיפיים שכובשים את הרחבות, לצד בלדות מרגשות ועוצמתיות שחודרות ישר ללב". אז כן, אפשר להגיד שהוא בהחלט מקיים את ההבטחה. רוב האלבום לא מאתגר והמילים והלחנים עובדים לפי נוסחאות עבר שכבר הוכיחו את עצמן במצעדים. מדי פעם אפשר למצוא מקצב שונה, לשמוע צליל מרענן של כלי אתני כלשהו או משפט רציני שיוצא מגבולות המוכר והידוע, אך בסופו של יום מדובר בעוד אלבום בלדות-חפלות שנועד רק להגדיל מכירות ולחזק את מעמדה של עדן בן זקן כנסיכה החדשה של עולם הפופ.

• פאר טסי ועדן בן זקן עושים בונדינג באוויר
• בעקבות הרשעתה: בוטלה הופעה של עדן בן זקן

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg