ראשי » תרבות » קולנוע

האם "סופת חול" ראוי לייצג את ישראל באוסקר?

סרטה הראשון של עלית זקצר העוקב אחר נשים בדואיות זכה לשבחים בכל העולם, מועמד לתריסר פרסי אופיר ונרכש על ידי נטפליקס, אך למרות משחק מצוין של השחקניות הראשיות, מדובר בביצוע קולנועי טוב ולא יותר. אפקט המציצנות עושה את שלו // ביקורת

 
בישוב בדואי לא מוכר בנגב, ג'לילה וליילה, אם ובתה הבכורה, מתכוננות למסיבת הנישואין של הבעל והאב לאישה שנייה. אם זה לא מספיק כדי להעיב על האווירה המשפחתית, ג'לילה מגלה שבתה הבכורה מקבלת שיחות מגבר זר עמו היא כנראה בקשר. בעוד ג'לילה מבינה מה יכולות להיות ההשלכות של קשר כזה, ליילה מאמינה שאביה, זה שעסוק אמנם בתוספת החדשה למשפחה אבל גם זה ששולח אותה ללימודים ומלמד אותה לנהוג, לא יוכל להתנגד לבחירה של בתו האהובה. לאט ובסבלנות נטווית העלילה מאירוע לאירוע, כסיפור התבגרותה של ליילה הצעירה, שמגלה מה הם גבולות הבחירה שלה כאישה בתוך הקהילה אליה היא שייכת, ואת הצורך לנהוג באחריות כלפי בני משפחתה, ובמיוחד כלפי אמה.

עוד כותרות:
• ריקי מרטין נוטף סקס אפיל
• חובי סטאר מתכונן לחמש הצגות ביום
• אמא עם רובה: כהנא חי בפרברי ארה"ב
• אינטימי: הצצה לחיים הסוערים של פיקאסו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
זהו סרטה הראשון של הבמאית עלית זקצר באורך מלא. כמו סרטים ראשונים רבים הוא למעשה הרחבה של סרט קצר קודם שלה, "תסנים", כשמה של האחות הצעירה של ליילה ב"סופת חול". הסרט זכה להצלחה רבה בסיבובי הפסטיבלים: פרס חבר השופטים לסרט הבינלאומי הטוב ביותר בפסטיבל סאנדנס, ופרסים נוספים בפסטיבלים של לוקרנו וטורונטו. לאחרונה גם נתבשרנו כי "סופת חול" נרכש להפצה על ידי נטפליקס, ואם כל זה לא מספיק, "סופת חול", העולה לאקרנים שבוע לפני טקס פרסי אופיר, מועמד ל-12 פרסים, ביניהם הפרס על הסרט הטוב ביותר, זה המקנה את האפשרות להתמודד על פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.

הסרט נשען על תסריט עדין, רגיש לתרבות הבדואית וכתוב היטב, וכן על תצוגת משחק מצוינת של למיס עמאר בתפקידה הראשון בקולנוע בתפקיד ליילה, ושל רובא בלאל-עספור ("צמאון", "התסריטאי") בתפקיד האם. העלילה נעה בשקט מאירוע לאירוע, מגלה רק מעט ממה שמתחולל בנפשות השלושה, וככל שהיא מתפתחת נמחק כל נסיון לסמן מי מהדמויות טובות או רעות. לא האם, שתפקידה להגיד "לא" לחלומות הרומנטיים של ליילה, ולא האב, שמתווך לכאורה את העולם הגדול לבתו, אבל גם יכול להגביל אותו.
הביצוע הקולנועי טוב ולא יותר. הצילום הופך מילולי מאד, ומשתמש בדימויים כדי להפגיש את הדמויות במקום אינטראקציה ממשית ביניהן, כמו למשל בסצנה בה המפגש בין האישה הראשונה לכלה החדשה מתבטא בהתנגשות בין הטנדר המחזיר את הזוג מירח הדבש והכביסה התלויה לייבוש בחצר הבית. בעוד יש יופי בבחירה הזו לשקף החוצה את עולמן הפנימי, היה אפשר לאזן את השתיקות הארוכות עם קצת יותר תקשורת מילולית, במקום זאת נדמה שהבחירה במינימליזם באה על חשבונו של פיתוח נחוץ לדמויות עצמן. מה בעצם לומדת ליילה, שהופך ציון אחד נמוך שקיבלה בתחילת הסרט לטרגדיה? מה השאיפות שלה, מלבד אלו הרומנטיות?

התסריט ורובו של הסרט מצליחים לשמור על איזון עדין בין סיפור ההתבגרות של ליילה כסיפור אוניברסלי על נערה המבינה את המורכבות של החברה בה היא חיה, לבין הצצה אוריינטליסטית ופטרונית לחייהן של נשים בדואיות. ואז מגיע שם הסרט וגורם לאיזון העדין הזה לקרוס.
ספוילר: אין סופת חול בסרט. זהו לא סרט אסונות הוליוודי. העלילה המתפתחת לאט ובסבלנות, אינה מונעת או מקודמת בעזרת סצנה אחת ויחידה או גורם חיצוני או כל דבר אחר שסופת חול יכולה להיחשב דימוי לו. שם הסרט הגיוני באותה המידה שסיפור על משפחה יהודית-פולנית שכלואה בין רצונות למסורת יקרא "גשם של גפילטע פיש". השם הזה, שכנראה ניתן לסרט רק כדי לסמן את העובדה שמדובר בסיפור על נשים בדואיות, מחזיר אותנו לקרקע המציאות, זו שבה גם יוצרי הסרט וגם הקהל שייחשף אליו רק מציצים מבחוץ אל החברה הבדואית, מבלי להכיר באמת.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg