ראשי » תרבות » קולנוע

ברידג'ט ג'ונס בייבי: הקאמבק של רנה זלווגר

בניגוד לציפיות, חייה של ברידג'ט ג'ונס לא השתנו מן הקצה אל הקצה. היא עדיין רודפת אחרי אותו מאהב, עדיין מתמודדת עם קשיים ללא פחד ועדיין סמל של העצמה נשית. היה אפשר לקצר את הסרט ולהדק את התסריט, אבל העיקר שרנה זלווגר חזרה למסך הגדול

 
אחרי היעדרות ממושכת, רנה זלווגר חוזרת למסך הגדול, בהחלט חדשה משמחת לכלל חובבי הקולנוע ולא רק עבור המעריץ אריאל הורוביץ (נו, יוצר השיר "רנה"). קל מאוד לשכוח, אבל הפעם האחרונה בה ראינו את רנה על המסכים הייתה אי שם ב-2009, בתקופה בה סרטים עדיין הוקרנו בבתי הקולנוע מגלגלי פילם במקום בקבצי וידאו באיכות גבוה. כן, זה היה מזמן, כשרנה הייתה כוכבת קולנוע שכבשה את המסך עוד בשנות התשעים עם "ג'רי מגוויר", רעננה את ז'אנר הקומדיה הרומנטית בשנות האלפיים עם "יומנה של ברידג'ט ג'ונס", הייתה מועמדת לפרס האוסקר עבור משחקה המצוין במיוזיקל המפתיע "שיקאגו", ואף זכתה בפרס האוסקר הנכסף עבור משחקה המרשים בדרמה "קולד מאונטן". עכשיו היא חוזרת אחרי שתיקה ארוכה עם הדמות המזוהה עמה ביותר, ובהחלט הגיע הזמן.

עוד כותרות:
• חובי סטאר מתכונן לחמש הצגות ביום
• אמא עם רובה: כהנא חי בפרברי ארה"ב
• אינטימי: הצצה לחיים הסוערים של פיקאסו
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"יומנה של ברידג'ט ג'ונס" שיצא למסכים ב-2001 היה קומדיה רומנטית בריטית מרעננת בתקופה של אינפלציה בז'אנר, שנזקק קשות למשב רוח חדש ומקורי. ברידג'ט ג'ונס היה סרט חתרני באופיו, הן בזכות הצגת מלך הקומדיות הרומנטיות – יו גרנט, כבחור הפחות נחמד בסיפור לשם שינוי, והן בשל הבמאית שניסתה לחדד את נקודת המבט הנשית על הז'אנר, שזוהה תמיד כנשי אך יוצר בעיקר על ידי גברים. אבל יותר מכל – "יומנה של ברידג'ט ג'ונס" הציב דמות נשית ראשית שטרם נצפתה – כזאת אשר חייה מלאים בדאגות באשר לגילה, למשקל שלה, לעבודה שלה, כזאת אשר לחלוטין אינה מושלמת ואשר גם לא ניסתה להסתיר את הפגמים שלה אלא לדבר עליהם ובעיקר להתמודד מולם בצורה נורמלית. התוצאה כאמור הייתה מקורית, חיננית ומעוררת מחשבה, הובילה את רנה למועמדות לאוסקר על משחקה הכובש ואף זיכתה את הסרט בהמשכון כמה שנים מאוחר יותר.

"ברידג'ט ג'ונס בייבי", המתרחש 12 שנים לאחר צאת הפרק הקודם, מפגיש אותנו עם ברידג'ט אשר נמצאת כבר בתחילת שנות הארבעים שלה, עדיין רווקה, שוב בודדה ועובדת כעת כמפיקה בתוכנית חדשות בערוץ טלוויזיה. מתברר שדמותו של יו גרנט עליו תמיד הייתה דלוקה, נהרגה בתאונת מטוס וההלוויה שלו היא הזדמנות עבורה לפגוש פעם נוספת את מר דארסי (קולין פירת', "נאום המלך"), אך הוא, כך מתברר, בכלל כבר נשוי. חברתה לעבודה של ברידג'ט משכנעת אותה לצאת לסופ"ש פרוע ולשכב עם הגבר הראשון הנקרה בדרכה. ברידג'ט לוקחת את המשימה הזאת קצת רחוק מדי, כאשר היא מגלה להפתעה שהיא בהריון ולא יודעת בדיוק מי האבא, שכן היא שכבה עם שני גברים בהפרש די קצר – האחד הוא ג'ק (פטריק דמפסי, או מקדרימי מ"האנטומיה של גריי") העשיר והחתיך והשני הוא כמובן מר דארסי, אהובה משכבר הימים העומד להתגרש מאשתו. בעוד ברידג'ט מחליטה ללדת את התינוק וסקרנית לדעת מי מהם הוא האבא – מקדרימי או נאום המלך? בו זמנית היא גם מנסה להבין במי מהם היא מאוהבת, אם בכלל.
"ברידג'ט ג'ונס בייבי" הוא אמנם סרט המשך מאוחר, כזה שכלל לא ציפינו שיגיע ולכן בהחלט ניתן לומר עליו שהוא הפתעה מעניינת ואפילו משעשעת. הוא טוב ומצחיק בהרבה מן ההמשכון המאולץ מ-2004 אך הוא אינו מגיע לאיכות ולמקוריות של הסרט הראשון. על הבימוי מופקדת שרון מגווייר, הבמאית של הסרט המקורי שממשיכה את הקו שהציבה כבר אז – של דמות נשית עצמאית, אוטונומית, הנמצאת במאבק תמידי מול העולם ומול עצמה ולא חוששת מכך, אלא חוגגת את זה. גם עלילות המשנה של הסרט הנוכחי, אפילו הקטנות שבהן, עוסקות במאבק ו/או התמודדות נשית, בין אם של להקת רוק נשית הנאבקת למתוח את גבולות חופש הביטוי, ובין אם של אמה המבוגרת של ברידג'ט אשר מתמודדת בגילה המופלג בבחירות, עלילות אשר עוזרות להאיר את הרעיון המרכזי של הסרט.

עוד ביקורות קולנוע:
• "לא לנשום": רכבת שדים חסרת מעצורים
• האם "סופת חול" ראוי לייצג אותנו באוסקר?
• "אומריקה": היכן שלאנשים יש שירותים בתוך הבית

למרות שהסרט אמנם קצת ארוך עבור קומדיה רומנטית (הוא נמשך שעתיים) ויש בו לא מעט רגעים שאפשר היה לוותר עליהם בקלות עם תסריט ו/או עריכה מהודקים יותר, מדובר בקומדיה רומנטית שבהחלט מצדיקה את התואר שלה. הסרט מצטיין בדמויות משנה מגניבות שאחראיות ללא מעט מן ההומור בו והמרכזית שבהן היא אמה תומפסון המצוינת כתמיד (שאף תרמה לכתיבת התסריט), המשחקת בסרט את הרופאה הצינית של ברידג'ט. כמו כן בולטות לטובה גם שרה סולמני בתור חברתה הפרועה שדרנית הטלוויזיה וגם וקייט אופלין בתור הבוסית הצעירה וההזויה שלה.
בשל היעדרותו של יו גרנט מהקאסט, פטריק דמפסי המצטרף הטרי הוא תוספת ראויה. הוא מצטיין בלא מעט רגעים קומיים וסצנת הריאיון הטלוויזיוני שלו בו ברידג'ט מנסה לדלות ממנו פרטים אישיים ואינטימיים בשידור חי היא אחת המצחיקות בסרט בעיקר בזכות תגובותיו והתזמון הקומי המצוין שלו. קולין פירת' משחזר את תפקידו נאמנה ומציב את הקונטרה הבריטית לדמפסי האמריקאי. אבל עיקר העניין סובב לא רק סביב חזרתה של ברידג'ט ג'ונס למסכים, אלא בעיקר של רנה זלווגר, שנשארה שחקנית מצוינת וחמודה כפי שהיתה תמיד.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg