ראשי » תרבות » קולנוע

ביקורת שבעת המופלאים: אקשן על חשבון הסרט

שני הבדלים ניכרים בין "שבעת המופלאים" המקורי לגרסתו החדשה. הראשון – ראש תאגיד חמדני המנסה לנשל את האנשים הקטנים מביתם לעומת הכנופיה המקסיקנית במקור, השני – האלימות שלא לצורך, לעומת הגיבורים ההומניים מ-1960. שניהם משקפים את הקולנוע של שנות האלפיים, לחיוב ולשלילה // ביקורת

 
"שבעת המופלאים" דוהרים חזרה אל המסך הגדול במערבון עמוס אקשן המבוסס על המקור הקלאסי האהוב של ג'ון סטרג'ס משנת 1960, שבעצמו היה רימייק אמריקאי ליצירת המופת היפנית של אקירה קורוסאווה "שבעת הסמוראים" משנת 1954. "שבעת המופלאים" המקורי היה מערבון מוצלח בעל נעימה סוחפת, קאסט אדיר של כוכבים ותסריט מצוין, אשר הפך להיות סרט מכונן שהשפיע רבות על הז'אנר ועל נרטיב סרטי ה"גברים במבצע", מעין "הנוקמים" של הסיקסטיז, אם תרצו. הוא היה כה מוצלח, שהוא הניב שלושה סרטי המשך – "שובם של השבעה"(66'), "נקמת שבעת המופלאים" (69'), "שבעת המופלאים רוכבים" (72') ואפילו סדרת טלוויזיה משנת 1998 ששרדה שתי עונות.

עוד כותרות:
• עומר אדם עלה לשיר עם גבס
• האם הטרייה בר רפאלי חוזרת למסלול
• אייל גולן עושה בושות למרינה קבישר
• "עצוב": בראד ואנג'לינה מגיבים לגירושים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו 
ז'אנר המערבון נחשב כבר כמה עשורים לז'אנר שעבר זמנו, למרות בשנים האחרונות הופקו מספר מערבונים מוצלחים ו/או מעוררי סקרנות, כמו למשל סרטיו של טרנטינו "ג'נגו ללא מעצורים" ו"שמונת השנואים" (שכותרתו היא ואריאציה על "שבעת המופלאים") או "אומץ אמיתי" של האחים כהן (גם הוא רימייק), "לג'יין יש אקדח" עם נטלי פורטמן, "האיש שנולד מחדש" עם דיקפריו ועוד שורה של מערבונים שלא הופצו בארץ. אלו סרטים המוכיחים כי הז'אנר עוד לא אמר את מילתו האחרונה ושהוא עדיין מסוגל לייצר סרטים מהנים ומעוררי מחשבה.

"שבעת המופלאים" מתחיל בעיירה קטנה אי שם במערב הפרוע אשר תושביה סובלים מנחת זרועו של קפיטליסט מוצהר בשם בוג (פיטר סרסגרד) בעל צבא פרטי של שכירי חרב אשר אינו בוחל בשום אמצעי על מנת לגזול מהתושבים את אדמותיהם. כאשר התושבים מחליטים לגייס לעצמם אקדוחנים שיגנו עליהם, הם מוצאים איש חוק בשם צ'יסום (דנזל וושיגנטון) שלוקח על עצמו את המשימה ומגייס שישה אקדוחנים נוספים שיעזרו לו בכך. בעוד השבעה מגיעים לעיירה, עליהם ללמד את התושבים להילחם בעוד צבא שכירי החרב עושה דרכו אל העיירה על מנת לחסלה אחת ולתמיד.
הפתיחה של הסרט מוצלחת ביותר וכך גם חלקו הראשון העוסק בגיוס השביעיה המופלאה. החלק הזה מסוגנן יותר בעשייתו הקולנועית, מציע שפע של קלישאות מערבוניות מוכרות ואהובות ויש בו טון מחויך יותר לעומת חלקו השני של הסרט אשר הופך רציני יותר, אפל יותר ואלים מאוד. בכלל, כמות הגופות הנערמות בסרט היא מדהימה (200+) והיחס של הדמויות בסרט לאלימות ולטבח שהם מחוללים מהול בסוג של אדישות די מציקה. זאת בניגוד מוחלט לסרט המקורי שהיה הרבה יותר הומני, כאשר גיבוריו ניסו להימנע ככל האפשר מלהיכנס לקרב. כאן נראה כי הם ששים לכך, מה שהופך אותם לקצת פחות מופלאים וגורם להומור בחלק השני פחות לעבוד או כמעט ולא להתקיים. גם לא ברורה כל כך המוטיבציה של רוב הדמויות בסרט ואפילו מעט ההסברים הניתנים, קשה לקחת אותם ברצינות לעומת ההסברים הפשוטים מהסרט המקורי אשר היו הרבה יותר אמינים.

לעומת זאת, בעוד הסרט המקורי לקח את הקאובויים האמריקאים המופלאים לכפר במקסיקו, שם הם נאבקו בכנופיה מקסיקנית, כאן הנבל הוא כל-אמריקאי – מעין ראש תאגיד חמדני המנסה לנשל את האנשים הקטנים מביתם, רעיון שרלוונטי הרבה יותר לתקופתנו.
הפעם דנזל וושינגטון נכנס לנעליו של יול ברינר, כריס פראת' מנסה להידמות לסטיב מקווין, אית'ן הוק מחליף את רוברט ווהן, במקום ג'יימס קובורן קבלו את הכוכב הקוריאני ביונג-הון לי, במקום אלי וולך בתפקיד הנבל פיטר סרסגרד הוא הרשע התורן. וינסט דונופריו המצוין מצטרף בתור מופלא מקורי שאינו קורץ לאף מופלא מן העבר וכך גם מנואל גרסיה רולפו ומרטין סנסמייר האנונימיים. את ההצגה גונבת הילי בנט בתור המופלאה השמינית.

למרות הקאסט המרשים והמוצלח שבהחלט משתדל לעמוד בסטנדרטים, הבחירה בטונה של אקשן על חשבון העלילה, כמו לא מעט מסרטי התקופה, נמצאת בעוכריו. התסריט מוותר על סיבוכים וקונפליקטים במערכה השנייה עד כדי כך שהיא כמעט ולא קיימת והסרט מורכב רק מאקספוזיציה ארוכה המדלגת משם לסצנת סיום ארוכה לא פחות. התוצאה הסופית היא של שבעה מופלאים שמחטיאים את המטרה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg