"2023": הניצחון המתוק של איה כורם
מי שפרצה לתודעה בזכות שירי פופ מתוקים, מזמינה את הקהל להכיר אותה אחרי הניצחון על חברת התקליטים – בועטת, מרגשת וחזקה. אלבומה החדש של איה כורם נכנס לרשימת אלבומי הקונספט המוצלחים בעברית, ומסמן אותה כאחת היוצרות הנועזות בישראל
''2023'', איה כורם
ואכן, האלבום החדש "2023" מציג איה כורם אחרת. בוגרת יותר, לוחמנית, דעתנית, לעיתים עוקצנית אך עם זאת רגישה להפליא וכן, עדיין מתוקה. למה מתוקה? כי כורם איכשהו מצליחה לתעל את כל הכעס והביקורת על טייקוני חברות התקליטים, לאלבום מקסים, כמו סיפור ילדים תמים ורומנטי עם סוף טוב. הסוף אמנם לא כל כך טוב, ומדמה את המצב הקיצוני אליו נקלעה כורם ואת אותה תחושת מועקה ש'כבר אין מה להפסיד', אבל הדרך לשם מפעימה.
עוד כותרות:
• מירי רגב: שרת יחסי הציבור לעצמה
• מטריד: האנשים שרוצים להיות כלבים
• מזרח תיכון חדש: משפטי המחץ של שמעון פרס
כורם משתמשת בסיפור חייה. בדרך הקשה והפתלתלה שעברה בין עורכי הדין והתביעות כדי להשתחרר מכבלי חברת התקליטים שהחתימה אותה בצעירותה לתקופה ארוכה. אך בסיפור של כורם אין עניבות, משרדים ושפמים. הוא לא אפור וקשוח. ההפך, הוא צבעוני, מעט תמים ודמיוני - והרבה בזכות השירים. זהו סיפורו של אלכס שמוכר את מחשבותיו באמצעות מכונה לחברות פרסום ויום אחד מגלה שנשכח ממנו הזיכרון של אהבתו הראשונה – מה שגורם לו לצאת למסע הזוי כדי להשיבו בחזרה.
בסיפור שזורים 13 שירים שכולם, למעט האחרון, מבוצעים על ידי אמנים אורחים. אומרים שאדם טובע נאחז במים. לא במקרה של כורם. אולי היא טבעה (ותבעה) אבל בהחלט היה לה במי להיאחז – במיטב היוצרים המוכשרים של ישראל. הלחנים והמבצעים מעצימים את חווית ההאזנה ומשלימים את היצירה הספרותית עליה מושתת האלבום.
היצירה היא אמנם על איה/אלכס ומלחמתם בטייקונים, אך היא הרבה מעבר לזה. הסיפור והשירים מדברים על האתגרים והמלחמות שכולנו עוברים בצורה כזו או אחרת בחיים. עם העולם הגדול, עם בן/בת הזוג, ועם עצמנו בעיקר. "לאחרונה (אלכס) מצא את עצמו צופה ביותר ויותר פרסומות ואיכשהו הן קלעו בדיוק לכל מה שהוא היה צריך".
• איה כורם ליום האישה: הגיע הזמן להתחיל לקחת
היצירה כקונספט (שנכתבה בשיתוף עם שי רינגל) בנויה היטב, לעיתים מפתיעה, והשירים נטמעים בה באופן כמעט מושלם. מעבר לכך, היא נכנסת לפנתאון הדל ביותר (וחבל) של אלבומי קונספט ישראליים - ובצדק יכולה לעמוד לצד "הכבש השישה עשר" ו"רדיו בלה בלה" עליהם אין צורך להכביר במילים.
גם אם בשמיעה חוזרת הסיפור עצמו קצת מאבד מכוחו, השירים בנפרד לסיפור מצדיקים גם אלבום כפול. אולי כורם מכרה רעיונות יקרים לחברות התקליטים, אבל נראה שאת הטובים ביותר היא שמרה לעצמה. כורם מגוונת בסגנונות, החל מבלדות רכות ("אלף פעם", "אישה בסירה") ועד לשירי רוקנרול בועטים ("תופעות לוואי", "חור בבטן") ומשאירה את המאזין דרוך ומצפה לעוד. הכל, כאמור, בביצוע הטובים ביותר: ארקדי דוכין, רונה קינן, יהוא ירון, אפרת גוש, לאה שבת, דני ליטני, ישי לוי ועוד.
"חור בבטן" בהחלט עלול לעשות למאזין חור בבטן. השיר מותאם לאפרת גוש, שבקולה הדק והתמים מצליחה לרגש ולחדור מבעד לאפקט הדיסטורשן השמן שמולבש על קולה ועל הגיטרות. בדומה לשיר זה גם "תופעות לוואי" מצליח לטלטל את המאזין, במיוחד בזכות שירתו הכנה והפוצעת של יהוא ירון.
"אני לא אמכור אותי" בביצועו של דניאל זמיר פשוט נפלא, נפלא ופשוט. כשזמיר שר בקול שמיימי "לא להיגמר, לא להתפורר – חייב להיות ניגון אחר", הוא לוקח את כל עוצמת האלבום לתוך השורה הזאת ומצליח להרטיט את הלב ולחברו מחדש לסיפורה של כורם. זוהי נקודת מפתח חשובה באלבום משום שהיא מסכמת את הרגש הכי עמוק של גיבור הסיפור, אלכס.
גם "דוד" בביצועו של ישי לוי עומד בזכות עצמו כבלדה מהטובות שנכתבו פה. כבר ידוע שקולו המחוספס של לוי על לחני רוק-פופ עדינים הם מהניגודים המשלימים היותר טובים שאפשר לדמיין.
המבצעים השונים מחמיאים לשירים – וההפך. נראה כי אי אפשר היה להתאים אותם יותר טוב. כל אמן קיבל בדיוק את הקטע שמתאים לו, כל אמן יוצק את המשמעות שלו לתוך מילותיה של כורם, ויש כאלו שאף לקחו חלק בלחנים. הבחירה הנועזת הזאת, לתת לאחרים לשיר את שיריה, לצד הבחירה הנועזת בשילוב סיפור באלבום מוזיקלי, מחזקים את דמותה של כורם כאותה לוחמת חופש נועזת שיצא לנו להכיר בשנים האחרונות, עם שחרורה מכבלי חברת התקליטים ועם הצעת החוק שהיא דוחפת למען שאר המוזיקאים בישראל. "2023", ששמו מסמל את השנה בה היתה אמורה כורם להשתחרר מהחוזה המקורי עליו חתמה, הוא הניצחון המתוק שלה, בהרבה מאוד מובנים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
אקו"ם