ראשי » תרבות » קולנוע

ברטון החדש: להניח את המציאות בצד ולחלום

"המעון של מיס פרגרין לילדים משונים" הוא סרט טים ברטוני קלאסי, אבל אין זה אומר שהוא מתעלה לפסגת יצירתו של הבמאי החולמני. אגב חלומות: הגיע הזמן ל"אקס-מן" בבימויו של ברטון // ביקורת

 
אחת הסצנות היותר מעניינות בסרטו החדש של טים ברטון "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים", מתרחשת במעון המדובר, באולם קולנוע ביתי, במה שנראה כמנהג יומיומי בו קבוצת ילדים צופה יחדיו בסרט. אך הסרט המוקרן להם על הקיר אינו בדיוק מסוג הסרטים השגרתיים בהם ילדים צופים ואף שיטת ההקרנה של אותו סרט היא, בוא נאמר, מקורית. מדובר בעצם בחלומות שנחלמו ואשר נשמרו במוחו של אחד הילדים במעון, חלומות אשר מככבים בהם ילדי המעון ודמויות מסתוריות נוספות, כאשר אותם חלומות מוקרנים על הקיר, בדיוק כמו סרט, וזאת מבעד לעדשה מיוחדת אשר אותו ילד חולמני בעל כוחות הקרנה מיוחדים מרכיב על עינו.

עוד כותרות:
• הניצחון המתוק של איה כורם
• מירי רגב: שרת יחסי הציבור לעצמה
• מטריד: האנשים שרוצים להיות כלבים
• מזרח תיכון חדש: משפטי המחץ של שמעון פרס
הרעיון המקסים הזה של הקרנת חלומות על הקיר, תוך צפייה משותפת בהם והתייחסות אליהם כעל "סרט", תיזכר כסצנת מפתח. מסוג הסצנות שעוד יצוטטו וינותחו בהקשר של קולנוע בכלל ובפרט באשר לעבודותיו של ברטון, מבמאי סרטי הפנטזיה המוכרים והאהובים ביותר. זוהי סצנה שבה ברטון לוכד דרך רעיון ויזואלי חד וברור את מהות סרטיו – כאלו אשר נעים בחופשיות מתעתעת בין מראות קסומים לסיוטים, בין תשוקות ופחדים, כאלו העוקבים אחר דמויות הלכודות בתוך מבוך מתעתע גדול מהחיים, דמויות אשר מבקשות לברוח מן המציאות רק כדי להתמודד איתה דרך המורכבות והמסתוריות של עולם הדמיון. הסצנה הזאת, אשר בה ברטון בעצם מודה שחלומות הם בעצם "סרטים" וסרטים מתפקדים ונחווים בדיוק כמו חלומות, היא אחת היפות והמעניינות שיצר.

אמנם הרעיון הזה של הקרנת חלומות וצפייה בהם כבסרט כבר הופיע בסרטים מוקדמים יותר, כמו למשל "עולם המחר" (1976) או "ימים משונים" (1995), אך כאן ישנה תחושה שזוהי אינה סצנה אקראית, שזהו אינו סתם עוד רעיון שהתווסף לתסריט עמוס ברעיונות וויזואליים מרשימים, אלא שיש לסצנה הזאת הקשר רחב בהרבה, כזה הפורץ את גבולות היצירה האינדיבידואלית המדוברת ומאפשר פרשנות רחבה יותר דרך הסתכלות על מכלול עבודותיו של רב אמן קולנועי אשר שמו, כמו גם סגנונו, הולכים לפניו. וכן, סרטיו של טים ברטון מזמינים אותנו תמיד להניח את המציאות בצד ולחלום.

עוד ביקורות קולנוע:
• שבעת המופלאים: אקשן על חשבון הסרט
• ברידג'ט ג'ונס בייבי: הקאמבק של רנה זלווגר
• האם "סופת חול" ראוי לייצג את ישראל באוסקר?

עלילת "מיס פרגרין" עוקבת אחר הרפתקאותיו של נער בשם ג'ייק אשר סבו המשונה מת בנסיבות מסתוריות. מנסה לפצח את חידת מותו ומילותיו האחרונות של הסב, ג'ייק (קצת כמו אליס בארץ הפלאות) מגיע בדרך לא דרך לעולם שונה ומיוחד, כזה התקוע ביום ספציפי בשנות הארבעים, אי שם במהלך מלחמת העולם השנייה, יום אשר הילדים המשונים והצוות של המעון של מיס פרגרין תקועים בו בלופ אינסופי בלי רצון להילחץ ממנו. בעוד ג'ייק מגיע למעון הוא מגלה שסכנות רבות אורבות לילדי המעון ואף לו עצמו.

למרות הקריצות אל "אליס" ושאר סרטי ברטון, הסרט מזכיר במיוחד דווקא את סרטי "אקס-מן", ובעיקר האחרונים שאתחלו את הסדרה מחדש עם דמויות צעירות יותר. אווה גרין המשחקת את מיס פרגרין היא מעין פרופסור אקסייוויר שכזאת. הילדים המשונים שלהם היא דואגת במעונה ניחנים בכוחות על מוזרים ומשעשעים כמו החבר'ה מ"אקס מן", והמעון של מיס פרגרין עצמו מזכיר מאוד את האקדמיה שמנהל פרופ' אקסייוויר. ברטון, שהוכיח כבר את כוחו בשני סרטי גיבורי על מסדרת "באטמן", בהחלט יוצר סקרנות לגבי האופן והטון בו הוא היה מביים את סרט האקס-מן הבא לו היה מקבל את המשימה – ובהחלט יש לייחל לכך.

לצד הדמיון הרב לסרטי הדור הבא של "אקס-מן", "המעון של מיס פרגרין לילדים משונים" המבוסס על ספרו של רנסום ריגס משנת 2011 ממשיך בראש ובראשונה רעיונות בהם עסק ברטון בהצלחה בסרטיו הקודמים – דמות סקרנית אשר נקלעת לעולם משונה ומסתורי העמוס בדמויות מפתיעות, סיפור התבגרות המובא דרך עלילה פתלתלה המשופעת ברגעים של הומור שחור, מתח ואפילו קצת אימה ומעל הכול – קולנוע המנתק את הצופה במהרה מן המציאות ומבקש ממנו לחלום בהקיץ. אך הפעם משהו בתסריט של החלום הזה חורק ומותיר את החולם/צופה לא לגמרי מסופק.

אמנם יש בסרט קצת "סליפי הולו", קצת "אליס בארץ הפלאות", קצת "צ'רלי והשוקולד", וזה בסדר גמור שיוצר ממשיך את רעיונותיו לסרטיו הבאים ויוצר שרשרת של יצירות אחידות שניתן לראות את ההקשרים ביניהם ואף להרגיש דרכם את היוצר עצמו - הרי טובי הבמאים שאנו מכירים בשמם נוהגים בדיוק באותו האופן, מהיצ'קוק ועד כריסטופר נולן, אך למרות שזהו סרט 'טים ברטוני' להפליא, אין זה אומר שמדובר באחד מסרטיו הטובים בהכרח. כמו בסרטיו המאוחרים של היצ'קוק, נדמה שהרעיונות הוויזואליים האופייניים עודם שם, אך משהו באנרגיה המיוחדת שאפיינה וטענה את סרטיו המוקדמים יותר, אותו קסם ייחודי, קצת נעלם.

לצד אווה גרין המופיעה בתפקיד מיס פרגרין ומרשימה כתמיד מופיעים אסה בטרפילד הצעיר (כוכב הסרט "הוגו") בתפקיד הראשי, אלה פורנל הצעירה ("קיק אס 2") כילדה המשונה הראשית הניחנת בכוחות רחיפה, סמואל ג'קסון אפקטיבי ונהנה מכל רגע בתור המרושע הראשי ואף השחקנים הוותיקים והמוכשרים ג'ודי דנץ' וטרנס סטמפ מבליחים בתפקידי אורח.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg