ביקורת אסון בלב ים: האסון הגיע לקולנוע
ההשוואה המתבקשת ל"סאלי", סרט אסונות נוסף המבוסס על סיפור אמיתי הידוע לכל שיצא לא מזמן, מוציאה את "אסון בלב ים" פשטני, חסר עומק, צפוי ולא מעניין. גלריית שחקנים מרשימה היא הדבר הטוב ביותר בסרט שמהותו אקשן ופירוטכניקה, וגם בתחום הזה הוא כושל
''אסון בלב ים'', במאי: פיטר ברג
2010. לילה. אסדת קידוח בשם DEEPWATER HORIZON מתפוצצת. כתוצאה מכך נהרגים כמה מעובדי האסדה והאסון הסביבתי הגדול ביותר בהיסטוריה מתרחש כאשר דליפת נפט ענקית מציפה את מימי מפרץ מקסיקו. אם אתם עוקבים אחרי החדשות בטוח שמעתם על זה ובטח ראיתם את המראות הקשים שגרמה הדליפה המדוברת. "אסון בלב ים" מתמקד באסדה ובאנשים שניהלו אותה, עוסק באירועים שקדמו לדליפה ולהתפוצצות ומנסה להציג את המחדלים להם היו אחראים המנהלים של חברת BP. מדובר בסרט אסונות עמוס אפקטים ורב פירוטכניקה ששם במרכזו גיבור כל אמריקאי בשם מייק ויליאמס (מארק וולברג), איש משפחה ואחד מעובדי האסדה, אשר מנסה בתוך כל המהומה לשמור על קור רוח ולהציל כמה שיותר מחבריו לעבודה, בעוד האסדה קורסת.
עוד כותרות:
• הניצחון המתוק של איה כורם
• מירי רגב: שרת יחסי הציבור לעצמה
• מטריד: האנשים שרוצים להיות כלבים
• מזרח תיכון חדש: משפטי המחץ של שמעון פרס
מאחר ומדובר בסרט אסונות המבוסס על סיפור אמיתי הוא מתבקש שנשווה אותו לסרט אסונות נוסף שיצא לא מזמן והיה מבוסס גם הוא על סיפור אמיתי - "סאלי" עם טום הנקס, ומההשוואה עולה שמה שעבד מצוין ב"סאלי" כמעט ולא קיים ב"אסון בלב ים". שני הסרטים הללו הם כמו הפכים מושלמים אחד של השני. בעוד לב לבו של "סאלי" נעוץ היה בדמותו של גיבור הסרט ובשאלה אם אכן ניתן לכנותו 'גיבור' לאור תפקודו בעת האסון, "אסון בלב ים" לא מתלבט בשאלה הזאת ועסוק יותר באסון עצמו ובפירוטכניקה מסביב. בהתאמה, אין בסרט קונפליקט של ממש, אין בו עומק והוא מאוד פשטני. יש בו טובים, יש בו רעים, הכול מאוד ברור וצפוי והוא מהר מאוד הופך להיות סתמי ואף חסר עניין.
"סאלי" משחק עם זמנים, קופץ קדימה ואחורה בסיפור, מצליח לחדור אל תוך נבכי הדמות הראשית ולנתח את האירוע מזוויות שונות. הסרט לקח אירוע חדשותי מוכר שכל בנאדם בעולם בערך שמע עליו והאיר עבורנו חלקים מרכזיים בסיפור שלא הכרנו. לעומת זאת, "אסון בלב ים", שגם עוסק באירוע חדשותי מוכר, בוחר לספר לנו עליו בצורה הכי קלישאתית ומוכרת שניתן לשער.
מארק וולברג המככב בסרט מגלם לרוב איש משפחה מהמעמד הבינוני. הוא עשה קריירה שלמה על דמויות שכאלה ועושה זאת תמיד בצורה אמינה ביותר. אגב, הוא כבר עשה דמות דומה מאוד בסרט אסונות טוב בהרבה בשם "הסערה המושלמת" (2000). כאן הוא משחק איש תחזוקה העובד על אסדת קידוח, יד ימינו של מנהל האסדה (קורט ראסל).
בכל הקשור לליהוק, הסרט מציג שורה של שחקנים מצוינים. וולברג אמין מאוד במשחקו וכך גם ראסל וג'ון מלקוביץ' המשחק את הבאד גאי מטעם חברת BP – והוא כידוע שחקן שיודע לגלם היטב דמויות נבלים שאנחנו אוהבים לשנוא. מי שבהחלט אפקטיבית למרות שאין לה הרבה מאוד מה לעשות, היא קייט האדסון ("כמעט מפורסמים") שכיף לראות אותה חוזרת למסך הגדול (ועוד בסרט שבו גם משחק אביה החורג קורט ראסל). אך כמה חבל שהליהוק הוא הצד החזק ביותר של הסרט.
עוד ביקורות קולנוע:
• מיס פרגרין: טים ברטון חולם ומפספס
• שבעת המופלאים: אקשן על חשבון הסרט
• ברידג'ט ג'ונס בייבי: הקאמבק של רנה זלווגר
• האם "סופת חול" ראוי לייצג את ישראל באוסקר?
הבימוי מבולגן ולא החלטי והתסריט הוא פספוס גדול. "אסון" מתחיל עם דיאלוג על רקע הכתוביות, הקלטה מתוך חקירת האירוע אשר בה נשאלת השאלה מדוע לא נשמע אזעקה לפנות את האסדה, אך הסרט לא באמת עונה על השאלה, לא באמת חוקר לעומק את האירועים שהובילו אליו ואת ההשלכות של האסון עצמו על הסביבה או על גיבוריו, מציג רק את השעות שקדמו לו ואת האסון עצמו, ומפספס סיפורים מעניינים יותר שניתן היה לספר על האירוע. הדמות המעניינת ביותר בסרט – זאת אשר מגלם ג'ון מלקוביץ', הופכת לדמות משנה חד ממדית, למשל. אם היו נותנים לסרט טיפול קולנועי רציני יותר נוסח במאי "סאלי" קלינט איסטווד, מלקוביץ' היה הופך לדמות הראשית בסיפור והסרט היה נעשה מורכב יותר, כולל הצגת תאוות הבצע של תאגידים מושחתים והנזק שהם גורמים לאנשי המעמד הבינוני שרק רוצים לפרנס את משפחותיהם, וכמובן לסביבה.
על הבימוי מופקד פיטר ברג, מי שהחל בתור שחקן משנה (ואף מופיע כאן בחטף בסצנה קצרצרה) ומוכר יותר בשנים האחרונות כבמאי אקשן מיומן. סרטו הקודם היה "השורד האחרון" שהיה אף הוא בכיכובו של וולברג והיה מבוסס גם הוא על סיפור אמיתי. סרטיו של ברג כמו "הממלכה" ו"באטלשיפ" הם תזזיתיים, קצביים ובעיקר רדודים, מעין תואמי מייקל ביי שכאלה, רק בתקציבים נמוכים יותר. וכאן, למרות שכמו בסרטו הקודם, הוא מנסה לכסות היטב את האירוע ולהציג את גיבוריו בתור גיבורים אמיתיים ואף לחלוק כבוד לקורבנות תוך שימוש בתמונותיהם האמיתיות בסיום, הסרט עצמו מרגיש חלול. ברג לא משכיל ליצור דמויות מעניינות אליהן אתה נקשר ומעבר לכך, אפילו בנקודות החוזק שלו כבמאי, בכל הקשור לתכנון סצנות האקשן והאסונות, הוא כושל. אין בסרט שום תחושה של מקום או סכנה. קשה מאוד להתמצא במרחב או לזהות את הדמויות ברגעים החשובים והתוצאה הכללית היא אנמית ולא מרגשת.
אקו"ם