ראשי » תרבות » קולנוע

ביקורת התופת: חלופה קולנועית לגבינה שוויצרית

כמו "צופן דה וינצ'י" ו"שדים ומלאכים" הקודמים לו בסדרה, "התופת" אינו מנסה לחרוג מגבולותיו הבנאליים של הז'אנר. בימוי ומשחק מצוינים לצד הנופים של פירנצה הציורית מאפשרים ליהנות מהרפתקה מרשימה אך סטנדרטית, כל עוד מתעלמים מהחורים // ביקורת

 
לילה. רוברט לנגדון (טום הנקס), גיבור סרטי "צופן דה וינצ'י", מתעורר בכאב. ראשו חבול וחבוש. הוא שוכב על מיטה בחדר בית חולים. ממבט חטוף דרך החלון הוא מזהה את המקום וקולט שהוא בפירנצה. רופאה צעירה דוברת אנגלית מבשרת לו שהוא נורה בראשו, שהכדור לא חדר אלא רק שרט אותו היטב וזה המקור לכאביו, אך הוא לא זוכר שום דבר, לא זוכר כיצד זה קרה, לא זוכר מי פגע בו ומה הוא בכלל עושה בפירנצה. בעודו מנסה להיזכר, מחסלת מקצועית המתחזה לשוטרת חודרת לבית החולים ומנסה לחסלו. נמלט משם בעזרתה של הרופאה הצעירה, השניים בורחים אל תוך הלילה ומנסים לפענח את השעות האבודות והאירועים אשר הביאו את לנגדון אל בית החולים, בעוד חזיונות אימה אפוקליפטיים פוקדים אותו ולא מאפשרים לו מנוח...

עוד כותרות:
• פינק פלויד מתאחדת למען עזה
• הכל לטובה: נתן זהבי עצבני מתמיד
• אנשי השנה: גל גדות ישראלית בהוליווד
• "חזיר שונא נשים": הסלבס מגיבים לטראמפ

הפתיחה של "התופת" – הסרט השלישי בעלילותיו של גיבור רבי המכר של דן בראון, האיקונוגרף ההרפתקן רוברט לנגדון, יוצרת אווירה מסויטת ומסתורית ומבוימת בקצב מסחרר. בכלל, הרעיון של גיבור בעל בעיות זיכרון המנסה לפענח תעלומה אשר המפתח לה נעוץ במוחו הוא תמיד מרתק ושימש כבר כנקודת זינוק עלילתית ללא מעט סרטים מוצלחים ומהנים מ"מיראז'" (1965) המותח עם גרגורי פק ועד "עיר אפלה" (1998) המפתיע של אלכס פרויאס, מ"36 שעות" (1965) המבריק עם ג'יימס גרנר ועד "זיכרון גורלי" (1990) המצוין של פול וורהובן, מ"בכבלי השכחה" (1945) של היצ'קוק ועד טרילוגיית סרטי ג'ייסון בורן של שנות האלפיים, והרשימה עוד ארוכה. "התופת" כמובן משמר בתוכו את הנוסחה של סרטי שכחה ומציע בחלקו השני לא מעט טוויסטים והפתעות, כאשר פאזל הזיכרון מתחיל להיפתר, אבל דווקא השעה הראשונה של הסרט, זאת אשר יוצרת את העניין סביב לנגדון והפרשה החדשה בה הסתבך, מרתקת בהרבה. היא מלאה בהבזקים של שברי זיכרונות, של דמויות מסתוריות ומאיימות ובעיקר של סיוטים מפלצתיים העוסקים בגיהינום עלי אדמות – אימיג'ים אשר בתוכם כלואים רמזים אשר לנגדון אמור לפתור כחלק מן התעלומה.
מבלי להרוס יותר מידי למי שלא קרא את הספר, העלילה הפעם עוסקת באיום קיומי על אוכלוסיית כדור הארץ אשר רוברט לנגדון מנסה לעצור. מתברר שביליונר אקסצנטרי פיתח סוג של וירוס, בדומה למגפה השחורה של ימי הביניים. בכוונתו לשחרר אותו לעולם על מנת לדלל את אוכלוסיית כדור הארץ שצומחת בקרב הולך וגובר – דבר אשר לדעתו יביא לקץ האנושות, כך שעל מנת לשמר את האנושות הוא מעדיף להקריב חלק ממנה. לנגדון מוצא עצמו במרוץ נגד הזמן לאיתור הווירוס, כאשר הוא נעזר בחידות ורמזים הקשורים ביצירתו המפורסמת של דנטה אלגיירי על שבעת מדורי הגיהינום, וזאת תוך שהוא נרדף על ידי מחסלים מקצועיים, בעלי אינטרסים שונים ואנשי ארגון הבריאות העולמית.

עוד ביקורות קולנוע:
• הבחורה על הרכבת: קולנוע עם אמירה
• מאסטר מיינדס: מבוסס על זימבור אמיתי
• אסון בלב ים: האסון הגיע לקולנוע
• מיס פרגרין: טים ברטון חולם ומפספס
• שבעת המופלאים: אקשן על חשבון הסרט

השילוב בין מותחן אקשן והרפתקאות על רקע נופי איטליה אשר חותך לא פעם אל החזיונות והמראות האפוקליפטיים המפתיעים המציפים את מוחו של גיבור הסרט ונראים כאילו נגזרו מסרטי אימה, יוצרים שילוב מעניין ומקורי למדי. אך דווקא השעה השנייה מוותרת על כך, זונחת במפתיע את האשראי שקבלה בשעה הראשונה – לחדור חופשי אל תוך מוחו הקודח של גיבור הסרט, ומותירה את הצופה מול סרט הרפתקאות סטנדרטי למדי. ככל שהיצירה מתמקדת בלוקיישנים תיירותיים מהממים, סצנות מרדפים ברחובות וגנים ציוריים, כנסיות ומוזיאונים, היא מותירה את ההרגשה שבסרט הזה כבר היינו לא פעם, ושדווקא את הנקודות המייחדות אותו קולנועית הוא לא מרבה לפתח ולא מתאמץ מספיק להבדיל את עצמו משאר סרטי הז'אנר.

בהשוואה לשתי הרפתקאותיו הקולנועיות הקודמות של רוברט לנגדון – "קוד דה וינצ'י" ו"מלאכים ושדים", "התופת" הוא המהיר, הקצבי והמותח יותר בסדרה. מבחינה טכנית הוא מבוים במיומנות על ידי רון הווארד שפיקד גם על הפרקים הקודמים. הוא לא משעמם לרגע, הוא מצולם היטב, משוחק היטב על ידי הנקס ושותפיו ומתפקד כמצופה ממותחן הרפתקאות המבקש להעביר שעתיים בכיף. אך למרות כל זאת, "התופת" מתקשה להיחלץ מההרגשה שמשהו בו מוכר מידי, חוזר על עצמו מבלי לחדש יותר מידי וזאת לא בעייתו היחידה.

אחת הבעיות המרכזיות אשר ליוותה אף את הפרקים הקודמים בסדרת הסרטים, היא שמדובר בסרט שאינו מבקש ממך לחשוב, שאפילו מעדיף מאוד שלא תעשה זאת, שפשוט תכבה את המוח בכניסה כי מחשבה עליו עלולה לחשוף במהרה את החורים הענקיים שבעלילתו, את בעיות ההיגיון שבתסריט, במוטיבציות של הגיבורים, במזימות המורכבות שלהם שיכלו להיות פשוטות בהרבה. התעמקות ביצירה מעלה לא מעט שאלות שהסרט לא מעוניין להשיב עליהן, לצד רעיונות שלא מתחברים, כאלה אשר קשה לדבר עליהן מבלי להרוס את ההפתעות, הטוויסטים והסיום. "התופת", כמו "קוד דה וינצ'י" ו"שדים ומלאכים", הוא החלופה הקולנועית לגבינה שוויצרית – מוצר אכיל שמבקש ממך לצרוך אותו מבלי לתהות על חידת החורים שבו.

לצד הנקס המככב בשלישית בתור מפצח החידות והסמלים מופיעים הפעם פליסיטי ג'ונס ("התיאוריה של הכל") בתור הרופאה שלצדו. בן פוסטר ("3:10 ליומה") הכריזמטי משחק את הביליונר המוטרף. סידסי בבט קנודסן (מהסדרה WESTWORLD) משחקת את אשת ארגון הבריאות העולמי אשר היא גם אהובתו משכבר הימים של לנגדון ואחראית גם על הפן הרגשי של הסרט. אירפאן קהן, השחקן ההודי המצוין מ"עולם היורה" ו"נער החידות ממומבי", גונב את ההצגה בתור מנהל פרטי ארגון לשירותים חשאיים ויוצר את הדמות המעניינת ביותר בסרט.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg