ראשי » תרבות » קולנוע

ביקורת ג'ק ריצ'ר 2: חיים ומוות ביד הבמאי

מעבר להיותו שחקן מוכשר, טום קרוז הוא גם מפיק חכם שיודע להתאים במאי לסרט ולרענן את המסך גם כשמדובר בסרטי המשך. אך לעומת הצלחת סדרת "משימה בלתי אפשרית", הבחירה באדוארד זוויק ל"ג'ק ריצ'ר" השני, התבררה כשגויה, בלשון המעטה // ביקורת

 
טום קרוז חוזר לשחק את ג'ק ריצ'ר ומביא את המשך הרפתקאותיו של הנווד הקשוח ורודף הצדק, גיבור ספריו של הסופר לי צ'יילד, המשוטט בדרכים כמו קאובוי מודרני ונחלץ לעזרתם של מי שנפל קורבן לקונספירציות המונהגות על ידי נבלים חורשי מזימות.

עוד כותרות:
• גל גדות: "ישראל היא הבית שלנו"
• למען קלינטון: ההצעה המגונה של מדונה
• מהטוב לגרוע ביותר: כל הסרטים של טום הנקס
• רון ארד מלווה את עידן יניב כל חייו

בסרט ההמשך הקרוי "אין דרך חזרה", קרוז מנסה לתת לסדרת "ג'ק ריצ'ר" את אותו הטיפול הקולנועי שהעניק לסדרת "משימה בלתי אפשרית", שהפך אותה לכה מצליחה ופופולארית. הוא מנסה להבדיל את ההמשך מקודמו והדרך שלו לעשות זאת היא להחליף במאים מפרק לפרק, מה שאמור לרענן את המותג ולשמור על טריותו. ב"משימה בלתי אפשרית" זה עבד לו מצוין. גלריית הבמאים המרשימה ששכר (הוא הרי גם הפיק את הסרטים יחד עם שותפתו פולה ווגנר) מבריאן דה פלמה, דרך ג'ון וו, ג'יי ג'יי אברמס, בראד בירד ועד כריסטופר מקווירי, העניקו לכל סרט סגנון, קצב ולוק ייחודי. בהמשכון שיוצא בימים אלה ל"ג'ק ריצ'ר", אדוארד זוויק נוטל את מושכות הבימוי מכריסטופר מקווירי, שיצר את הסרט הקודם.
הבחירה בזוויק היא לא מפתיעה שכן קרוז כבר עבד עם זוויק בעבר ויצר עמו את "הסמוראי האחרון", סרט אקשן והרפתקאות מהנה למדי. אך באותה נשימה זו גם בחירה תמוהה, שכן זוויק אינו במאי ז'אנר מובהק. אין לסרטיו לוק ייחודי והשפה הוויזואלית שלו שגרתית למדי. הוא אינו במאי ששמו הולך לפניו ואשר יכול לטעון סוג כזה של סרט בתמהיל של סקרנות וציפייה, כפי שעשתה שרשרת הבמאים של סרטי "משימה בלתי אפשרית". הבימוי של זוויק שגרתי, רגוע, רווי בקלישאות ומקורי הרבה פחות.

נהוג לטעון הרי שהמשכונים בד"כ מאכזבים. קרוז דווקא השכיל לזהות את התופעה ולכן הבדיל לחלוטין באופי, בטון ובצורה את "משימה בלתי אפשרית 2" של ג'ון וו בזמנו מזה של דה פלמה שבא לפניו. הפעם, עם "ג'ק ריצ'ר 2" אפשר לומר שקרוז בחר בבמאי הרבה פחות מתוחכם או מסוגנן ממקווירי שיצר את הסרט הקודם (והמוצלח) והתוצאה, למרבה האכזבה, שגרתית וחסרת ייחוד. בגדול אפשר לומר כי מדובר בסרטו החלש ביותר של קרוז מזה שנים. 
למרות זאת, הפתיחה של הסרט מצוינת. עשר הדקות הראשונות מוצאות את ריצ'ר מכריע שוטרים מושחתים בדיינר אי שם (באופן מקורי למדי אנחנו נכנסים לעניינים ממש בסוף) ומשם חותך הסרט אל ריצ'ר המנהל רומן טלפוני עם קצינה בצבא בשם סוזן טרנר (קובי סמולדרס מסרטי "הנוקמים") שהחליפה אותו בתפקיד הצבאי שנטש לטובת חיי נוודות ונדודים. הדיאלוג הטלפוני ביניהם משעשע להפליא ואפילו מבלבל. לרגע אנחנו נותרים לתהות האם מותג האקשן החדש של קרוז עומד לשנות עורו ולהפוך לקומדיה רומנטית חביבה, ודווקא הרעיון הזה יכול היה להיות לא רע בכלל, אבל 10 דקות אל תוך הסרט וכל ההבטחות והתקוות להמשכון בעל נגיעות רומנטיות שעומד בקנה אחד עם ההפתעות והטון הקליל והקומי שהעניק המקור מתחילות לקרוס בזו אחר זו.

כשריצ'ר מגיע למשרדה של טרנר במטרה לפגוש אותה פנים אל פנים ולצאת עמה לדייט לוהט, הוא מגלה להפתעתו שהיא נאסרה בעוון ריגול. מהר מאוד הוא מבין שהיא חפה מכל פשע ושנפלה קורבן לקנוניה ושעליו לעשות הכול על מנת לעזור לה להוכיח את חפותה. בעוד הוא ממלט אותה מהכלא במקצועיות, רגע לפני שאמורים להתנקש בה, השניים בורחים ויוצאים לחשוף את מי שמנסים להאשים אותה בפשעים שלא ביצעה בהתאם לפרוטוקול הסטנדרטי של ז'אנר סרטי הקונספירציה. לצד העלילה המרכזית השגרתית הזאת, אחד הדברים היותר מעניינים ש"אין דרך חזרה" מנסה לפתח זה את סיפורו האישי של ריצ'ר. הסרט מגלה פרטים רבים על עברו ואפילו מפגיש בין ריצ'ר לבין טינאיג'רית מרדנית ורבת תושייה אשר עשויה להיות בתו שמעולם לא ידע על קיומה. המפגש בין השניים בנוי בצורה יפה והקשר שצומח ביניהם הוא לב הסרט והסיבה העיקרית לצפות בו.

לצד תסריט לא מאוד מתוחכם של זוויק, הסרט מתקשה מאוד להעפיל על קודמו כמעט בכל פרמטר. בשונה ממקווירי, זוויק לא מעניק ל"אין דרך חזרה" את מידת ההומור ואיכות האקשן אשר אפיינה את הסרט הראשון. עלילת האקשן והקונספירציה הפעם נראית ומרגישה ממוחזרת מעשרות סרטים כמו "אויב המדינה", "על הכוונת", "נשק קטלני" ועוד. לא נרחיב על כך על מנת לא לספוילר, למרות שלא ממש משנה מי עשה מה למי ולמה כי בספק אם תזכרו משהו מזה בדרך חזרה הביתה.

עוד ביקורות קולנוע:
• התופת: חלופה קולנועית לגבינה שוויצרית
• הבחורה על הרכבת: קולנוע עם אמירה
• מאסטר מיינדס: מבוסס על זימבור אמיתי
• אסון בלב ים: האסון הגיע לקולנוע
• מיס פרגרין: טים ברטון חולם ומפספס
• שבעת המופלאים: אקשן על חשבון הסרט

מה שכן עובד בסרט היא הכימיה בין קרוז וסמולדרס. הנוכחות של סמולדרס כשחקנית אקשן אמינה והסיפור בין ריצ'ר ובת הטיפש-עשרה, אותה מגלמת דאניקה ירוש (מסדרת ההמשך של "גיבורים") חביבה ומשעשעת למרות הקלישאות. כנ"ל גם הסיקוונס הדרמטי ברחובות ועל גגות ניו אורלינס בו קרוז רץ בתוך ההמון (ניכר שהוא מאוד אוהב את הרגעים הללו בו הוא רץ, דימוי אשר הוא מרבה להשתמש בו בסרטיו) שמעניק דינמיות ואנרגטיות. זה מותח ועובד, אבל אי אפשר שלא להרגיש שראינו את זה כבר. נקווה שלפרק הבא של ג'ק ריצ'ר קרוז יאתר במאי אקשן מעניין יותר, אשר יעניק לחומרים המוכרים והממוחזרים זווית טרייה בהרבה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg