ראשי » תרבות » מוזיקה

נולדה ככה: הפנים האמיתיות של ליידי גאגא

הפרסונה החייזרית שכבשה את העולם פינתה את מקומה למי שיצרה אותה. קבלו את סטפני ג'ואן אנג'לינה ג'רמנוטה, זמרת שלה ולליידי גאגא מעט מאוד במשותף. מתברר שהגולם מעניין בהרבה מיוצרו

הדבר הכי חיובי שאפשר לומר על האלבום החדש של ליידי גאגא, הוא שהוא לא גרוע כמו אלבום הסולו הקודם שלה. הזמרת שהמציאה מחדש את הדאנס הפופולרי, המשיכה ככוכבת פופ מן המניין, אכזבה עם אלבום טכנו-פופ מקושקש ופלרטטה עם קלאסיקות ג'אז, החליטה להמציא את עצמה מחדש פעם נוספת, באופן הכי מפוזר שאפשר.

עוד כותרות:
• גל גדות: "ישראל היא הבית שלנו"
• למען קלינטון: ההצעה המגונה של מדונה
• מהטוב לגרוע ביותר: כל הסרטים של טום הנקס
ליידי גאגא היא אחת מכוכבות הפופ של המאה שלרגע לא התפשרו על אמנותן. החתירה שלה לניסויים והמצאות בתחום המוזיקה הפופולרית ראויה להערכה והאמינות שהיא משדרת, גם כשהיא לובשת שמלה מבשר או רוקדת כמו חייזר, בולטת בנוף הציצים והישבנים של כוכבות השעה. גם הכישרון הווקאלי שלה בולט מאוד לעומת הקולגות שלה, שלהן ולשירה קשר מעומעם עד לא קיים. יתרה מזאת, היא תמיד משכה את השירים שלה עד לקצה, חספסה את הצלילים שלה, הפיקה אותם באומץ מופגן.

• ליידי גאגא: "נאנסתי בגיל 19"
• סין מחרימה את ליידי גאגא
• מדונה לגאגא: את תמיד מפגרת מאחורי
• גאגא מסבירה: למה כמעט הפסקתי ליצור

הבעיה של גאגא נעוצה לא בשאפתנות שלה, לא ביושרה האמנותית שלה, ודאי שלא בכישרונה המוכח או הפקותיה הקיצוניות. הבעיה של גאגא מאז שחררה את אלבומה הרביעי, שם החלה ההתדרדרות האיטית שלה לעבר פיצול האישיות חסר הטעם אותו היא מציגה באלבומה החדש, היא בשירים לא טובים, או לא טובים מספיק, שנכתבו דווקא במקביל לצורך החדש שהתעורר אצלה לאתגר את מאזיניה.

אפשר לומר שגאגא היא כוכבת של גימיקים, בגלל תלבושותיה המוזרות והקליפים ההזויים שלה, אבל גאגא לא היתה מצליחה כל כך אלמלא כתבה והלחינה בכישרון רב את Bad Romance, Speechless, Paparazzi ואפילו את Poker Face ו-Applause. אך נדמה שמאותו רגע בו החליטה להראות צד נוסף שלה, להתיימר להמציא מחדש את עצמה ואת מוזיקת הפופ בכלל עם Artpop הגרוע, לוותר על האיפור והפאות באלבום החדש Joanne ולנסות להתמקצע בז'אנרים נוספים פרט לדאנס המצוין שהפליאה ליצור רק לפני 8 שנים, החלה נפילתה האירונית לעבר הכלום.
השינוי הלא מוצלח שעבר עליה ועל הקריירה שלה חצי תמוה וחצי עצוב. דווקא מרגע שזנחה את התחפושת והגימיקים שסחפו את העולם, גאגא הפסיקה לעניין. האמנו לה כשהתיימרה לשנות את פני המוזיקה הפופולרית עם Artpop והמשכנו לתלות בה ציפיות כשהחליטה להסיר את האיפור ולחשוף את האני האמיתי שלה באלבום החדש, לו אפילו נתנה את שמה האמצעי, כמצהירה שמדובר ביצירה שהיא חלק ממנה. אפילו הקרדיט לשירים כבר לא נושא את השם Lady Gaga, אלא את שמה האמיתי - Stefani Joanne Angelina Germanotta.

אם לשפוט את אופיה האמיתי כמתבקש מיצירתה החדשה, מתברר שמה שמרכיב את גאגא זה המון סגנונות – אף אחד מהם לא הדאנס שאפיין אותה בתחילת דרכה. ב-Joanne תמצאו אפילו יותר קאנטרי-פופ סטייל טיילור סוויפט מאשר טכנו דאנס משוגע סטייל ליידי גאגא המקורית, זאת שאהבנו לאהוב. ההפקה מהוקצעת ומרשימה, כמצופה מסוללת משתפי הפעולה שאספה לאלבום החדש, בהם ג'וש הומי מקווינס אוף דה סטון אייג', קווין פרקר מטיים אימפלה וכמובן – מלך הלהיטים מארק רונסון. הביצועים של גאגא עצמה משביעים רצון ובהחלט מרענן לשמוע גיטרות באלבום פופ מודרני, אבל למרות כל ההשקעה, אין רגע סוחף אחד באלבום הזה. השירים לא מעניינים והאלבום לא אחיד באופן מוגזם.

היא מתנסה במעין פופ לטיני ב-Dancin' in Circles, מייצרת להיט רוק בנאלי בסינגל Perfect Illusion, חותכת לבלדה אקוסטית עם Million Reasons ומרחיקה למחוזות הקאנטרי-מערבון בשיר Sinner's Prayer. גאגא של Born This Way מפציעה בקטנה בשיר John Wayne, אבל זה לא בהכרח אומר משהו חיובי על השיר הזה.
 
כנראה שרוק, קאנטרי ובלדות הם לא הפורטה של ליידי גאגא. האלבום המתון, המשעמם והשגרתי הזה נשמע כמו סטפני ג'ואן אנג'לינה ג'רמנוטה. ליידי גאגא הלכה לשחק ב"אימה אמריקאית" והשאירה את המוזיקה למישהי אחרת, הרבה פחות מגניבה ממנה.

המסקנה המתבקשת, לפיה הכוכבת האמיתית היא גאגא - הפרסונה החייזרית שאימצה הזמרת בתחילת דרכה, ולא סטפני שיצרה אותה, קצת עצובה, קצת תמוהה, מאוד מאכזבת. לזכותה יאמר שהיא מספיק מוכשרת כדי להמציא את עצמה מחדש פעם שלישית. העובדה שלאלבום הבא שלה כבר נגיע בלי ציפיות בכלל, בין אם תתיימר להמציא את עצמה מחדש פעם נוספת ובין אם לא, יכולה רק לסייע לה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg